יום שבת, 9 בינואר 2016

בא, עליה א, חסד בשבוע

בא, עליה א, חסד בשבוע. שמ' י,ט: "ויאמר משה: בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותנו, בצאננו ובבקרנו נלך, כי חג י-הוה לנו".
הכי חשוב זה האחדות. לבל ידח ממנו נדח. המהלך הנסי דורש את הנוכחות של כולם, את הכלים של כולם נצבים אל מול האור העליון, להיתקן בו. "בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותנו, בצאננו ובבקרנו נלך" = 2026, עם הצדיקים והרשעים והבינוניים שבתוכנו, בלי להדיח אפילו (במ' טו,לב) "איש מקשש עצים ביום השבת", כי רק כולנו יחד נגרום לישועה לצמוח מתוכנו, עד אשר יתקיים הנאמר: (במ' לג,נב) "והורשתם את כל ישבי הארץ", (יהו' כג,יד) "כי לא נפל דבר אחד מכל הדברים הטובים אשר דבר י-הוה א-להיכם עליכם: הכל באו לכם".
וכן, כל הדורות באים יחד. היום, פה, כולנו חיים. הקדמונים חיים בנו, וגם הדורות הבאים חיים בנו. "בנערינו ובזקנינו נלך" = 719 כי הם גורמים, מפיקים, משפיעים בהדדיות: [מש' טו,כ] "בן חכם ישמח אב, וכסיל אדם בוזה אמו". אשר אין באמת שום החלטה כבר בידי פרעה, כי באמת כבר (דב' טז,א) "הוציאך י-הוה א-להיך ממצרים לילה" ורק חסר שאתה תצא, ובכל דרכיך תהיה (ש"א ו,כ) "לפני י-הוה, הא-להים הקדוש הזה" ותדעהו, (במ' יד,כג) "ואכלת לפני י-הוה א-להיך" להודות ולברך על מחיתך מן השמים, כי קדושים וגם (תהי' קטו,טו) "ברוכים אתם". ויעשה, כל אשר יבחר בה' (תהי' קה,כו) "אשר בחר בו", (דה"א יד,טז) "כאשר צוהו הא-להים"; (תהי' פ,יט) "ובשמך נקרא".
כי תכלית כל המהלך הזה הוא ליצור אות וסימן לכל דורות עולם: "בבנינו ובבנותנו, בצאננו ובבקרנו נלך" = 1307: [ש"א כ,כב] "ואם כה אמר (אומר) לעלם, הנה החצים ממך והלאה: לך, כי שלחך י-הוה". וגם אם כבדה עליך הגלות, אף היא לתכלית הטוב, אשר לאחר סבלתה יקומו (דה"ב כ,כז) "וישבו (וישובו) כל איש יהודה וירושלם".
אנחנו יוצאים מארץ מצרים "כי חג י-הוה לנו" = 153, כי הנה (ש"א ב,לא) "ימים באים" ויתגלה (תהי' כד,ח) "מלך הכבוד י-הוה" אשר (במ' יב,ז) "נאמן הוא" לדברו, (ש"א כה,לא) "והיטב י-הוה לאדנ-י": שאימא, הבינה העילאה המכונה י-הוה, תטיב עם המלכות המכונה אדנ-י, עם עולם הריבוי המגושם, להשרות עליה אלוהות, לשכון בה לעיני כל. ואז, בתוך הלב, נצא (במ' לב,כ) "למלחמה" לכבוש את (במ' כא,כ) "הפסגה", (מ"א א,מה) "הוא הקול" האומר (יש' מג,ג) "אני י-הוה א-להיך". (שופ' כ,כג) "עלו אליו", נצטוה, ואעלה. (תהי' קב,יד) "כי בא מועד"; (תהי' קטז,ב) "כי הטה אזנו לי" וישמע תפלתי.
חג ה' לנו. המועד הגיע. "ויאמר משה: בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותנו, בצאננו ובבקרנו נלך, כי חג י-הוה לנו" = 2781; אנחנו פשוט דבקים בה', מעלים את מידות הארץ עדי שמים, מתפללים לחידוש, להארה, כאמרנו [תהי' עט,ח] "אל תזכר לנו עונות ראשונים; מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד"; ויוצע לפנינו מאת ה' אשר [קו' ב,ה] "עשיתי לי גנות ופרדסים, ונטעתי בהם עץ כל פרי", מהם יהנה כל אשר יתהוה בי, באשר ישא תמיד את ה' בקרבו. אשאביא-ל.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה