יום שני, 11 בינואר 2016

בא, עליה ה, הוד בשבוע

בא, עליה ה, הוד בשבוע. שמ' יב,כו: "והיה כי יאמרו אליכם בניכם: מה העבדה הזאת לכם".
יום אחד זה יקרה. הזכרון נחלש, התוכן מאבד כח לטובת הצורה, ולפתע תחושת זרות: הילדים לא מבינים מה הולך ומה קורה בטקסים המשונים שהמבוגרים מבצעים. ואין מנוס מלהשיב, להפקיח עיניהם, להעלות את תודעתם עדי תודעת הקדמונים, אשר ידעו את ה'.
הכתוב אומר "והיה", בלשון עבר, המצביע על דבר גמור ומוחלט: זה באמת הולך לקרות. "והיה כי יאמרו אליכם בניכם" = 536, דור נבון (דניאל ח,כג) "ומבין חידות", היושב כמוך, בליל הסדר, מתרגש לאכול (שמ' יב,כ) "מצות" ולחגוג את היציאה מעבדות לחרות; ואולם, לא למד (דב' ל,כ) "לאהבה את י-הוה א-להיך" (מ"א יב,ב), "והוא עודנו במצרים", הוא אף פעם לא יצא. (ש"א יז,כ) "והחיל היצא (היוצא) אל המערכה", הפנימית להסתגל לחרות והחצונית מול האויב, לא מדבר אל לבו. הם יבקשו (ש"ב ה,כב) "לעלות" (מ"ב כב,יז) "בכל מעשה ידיהם", לכונן (דניאל ח,כג) "מלכותם". (ברא' כז,יא) "ואנכי איש חלק", (יהו' ו,ט) "הלך (הולך) אחרי הארון" בעמוד ענן יומם ובעמוד אש לילה, מבקש להיטיב (במ' יא,לא) "על פני הארץ" מכל הברכה שברשותי (ש"ב טו,ב) "מאת המלך", קורה להם, קורה לכם: (יש' נה,ו) "דרשו (דירשו) י-הוה" (ירמ' מב,יב) "אל אדמתכם", אל הגשמיות שלכם; כי (תהי' ק,ג) "הוא א-להים, הוא עשנו" (תהי' כג,ג) "למען שמו"; (ש"ב יט,יד) "כה יעשה לי א-להים" בכל יום, ואודה (תהי' קה,ה) "מפתיו" בכל דרכי, כי (תהי' לא,ב) "בך י-הוה חסיתי". ויקומו, (ש"ב יח,ו) "ויצא העם השדה", אל מקום גילוי השכינה, (דה"א יט,יט) "וישלימו עם דויד": עם המלך המושל על פי ה', עם מלך המשיח יבוא ויגאלנו במהרה כי"ר.
ובפיהם תמיהה: "מה העבדה הזאת לכם?" = 634, כראות עיניהם אותכם עוסקים (במ' ח,כד) "בעבדת אהל מועד", לכפר על העולם ולמשוך אליו ברכה. כי העבודה הזאת צוותה (שמ' ו,ט) "אל בני ישראל", להיעשות (שופ' יט,כט) "בכל גבול ישראל", לעסוק (תהי' מד,יח) "בבריתך", לפתוח צינורות (ש"ב יט,כא) "לרדת" השפע אל הבריאה, כנאמר: (יח' לב,יד) "אז אשקיע מימיהם", שהמים יהיו נקיים וצלולים, הופכים כל שממה אל (קו' ב,ו) "יער צומח עצים". ומהות העבודה הזאת (יש' לג,ה) "משפט וצדקה", אשר יעסוק בהם (מש' י,ג) "נפש צדיק", ומשפט וצדקה יוכיחו את צדיקותו.
החלק השני של הפסוק, מהות השאלה, שוה כנ"ל "משפט וצדקה", הם מהות העבודה. החלק הראשון, עצם האמירה הפותחת דרך אל תיקון הלב, שוה "ועשה עליהם" (= 536): שיעשה עליהם, ועשייתו תמלא אותם השראה, חיות, כח הנעה, הוצאה אל הפועל במעשה ממש. הפסוק השלם שלנו, בשוויו 1170, מורה על היות ה' אשר (הוש' יד,ט) "אני עניתי ואשורנו" -שמשיב לאדם ומשגיח עליו ומביא לו די מחסורו-, (יח' לג,יט) "ועשה משפט וצדקה עליהם". כי רק הוא [איוב ט,ד] "חכם לבב ואמיץ כח: מי יקשה אליו וישלם?", מי יתקשה מול ה' וינצח ויצא שלם? וכל אחד יקבל חלקו על פני הארץ לפי (יח' כט,כ) "פעלתו (פעולתו) אשר עבד בה". ורק יפקחו עינים, (שמ' לד,לא) "וישבו (וישובו) אליו אהרן וכל הנשאים (הנשיאים) בעדה", כל המושלים והשליטים מנהיגים את העם בחזרה אל ה' כי ירבה לסלוח. (דה"ב כה,ח) "כי יש כח בא-להים לעזור ולהכשיל", ואנכי (תהי' קיט,קסח) "שמרתי פקודיך": [תהי' סט,ב] "הושיעני א-להים, כי באו מים עד נפש".




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה