יום חמישי, 21 בינואר 2016

בשלח, עליה ו, יסוד בשבוע

בשלח, עליה ו, יסוד בשבוע. שמ' טז,יט: "ויאמר משה אלהם: איש אל יותר ממנו עד בקר".
לא רק שה' הוא המפרנס את האדם: הוא גם נותן לו די מחסורו. אין בהכרח איזון בין אשר יבקש לו, לבין אשר יקבל האדם; כי את יהבו יבקש, ואת כלכלתו הנאה לו יקבל. וידוע אשר לפעמים יתן ה' לאחד את פרנסת זולתו, כדי שהאחד ייכנע לבקש, וחברו יזכה במצוות הצדקה שבידו. ומי שיודע שכך הדברים, איך ישמור מהיום למחר, כאילו מכחיש את הנס התדיר שבידו? הרי מה שהיום בחלקך, להיום נועד; ומחר בע"ה תקבל את אשר למחר יידרש. הקדמה זו תעזור לנו להבין כמה חשוב ענין מן יום ביומו, שהלחם היורד מן השמים הוא רק ליום הנוכח, ורק הבטחון והדבקות בבורא ית' מזכים אותך בו. "ויאמר משה אלהם" = 678: דוקא משה עבד ה', מתעקש להביא את תודעת העם עדי האמונה הגואלת: (ש"א ט,יט) "ואכלתם עמי היום", ובכל יום, תמיד עם משה, עם דרגת האמונה של משה, בברכה ובהודיה (ברא' ז,ה) "ככל אשר צוהו" א-להים.
התנאי המעשי לתדירות המן הוא אשר "איש אל יותר ממנו עד בקר" = 1470, שתאכל את כולו לבל תשמרנו למחר ולבל תשחית ממנו כלום. כי אהבה תתבטא בבטחון, ותכלית הנסיון הוא (דב' יג,ד) "לדעת הישכם אהבים את י-הוה א-להיכם". וכולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו זקנים... ברור שאיש "אל יותר ממנו" = 783, הרי [תהי' כב,ו] "אליך זעקו ונמלטו, בך בטחו ולא בושו", ואת לב האדם מבקש הבורא עד כדי שאם הוא חפץ בלהקריב המשובח בקרבנות ואין ידו משגת, (ברא' כב,ח) "א-להים יראה לו השה לעלה" ויבוא לידו בכל דרך. ואין מעלה וזכות באלו (איוב ג,טו) "הממלאים בתיהם כסף", כי אם באשר (דניאל יא,לו) "ידבר נפלאות" מתוך מודעות טבעית של האמת החרותה בלבו ומוצאת ביטוי בקומו (זכ' א,י) "להתהלך בארץ", (איוב לג,ל) "להשיב נפשו" של כל החפץ אמת באהבה, אליהם מובטח: (ויק' כו,כד) "והלכתי אף אני עמכם".
המן יורד בבוקר. כשהמן יורד מול עיניך, אתה מאמין. האתגר הוא להגיע ללילה, ובעת חשכה, לאחוז בדעת האור ולא להתחלש בבטחון, ולא להותיר "עד בקר" = 376 שמא חלילה לא יתחדש הנס. ואשר יצליח וינצח את יצרו, ובעת החושך יאחז באור וירבה צדקה עם אשר איננו צריך בנוכח, (במ' כה,יב) "שלום" יהיה בחלקו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה