יום רביעי, 27 בינואר 2016

יתרו, עליה ה, הוד בשבוע

יתרו, עליה ה, הוד בשבוע. שמ' יט,יז: "ויוצא משה את העם, לקראת הא-להים, מן המחנה; ויתיצבו בתחתית ההר".
אברהם אבינו יוצא ממקומו בצווי לך-לך מאת בורא עולם. עיקר הפעולה שלו היא להיעקר ממקומו הגשמי, ובעומק, להיעקר מהמקום התודעתי אשר סביבתו משפיעה עליו: מתוך אחיזה באלוהות, להתעלות מעל למזלות ומעל למוגבלויות של העולם הזה. כשהוא יעשה כן, יגיע אל הארץ אשר יראה לו הא-להים. שש דורות אחריו, המצב הוא אחר לגמרי: בניו של אברהם הם עם עצום ורב, אשר לא יסבול את הדיבור הישיר מאת הא-להים, ויקבלנו רק באמצעות משה, הרועה היחיד והמיוחד. העם יצא מהמקום הגשמי של השעבוד, אך מבחינה תודעתית אין לו מספיק כח לצאת בלי תוכנית כבי' ידועה מראש, ללא כיוון מדויק בתכלית היציאה. אז לקראת מתן תורה, קודם כל ישים את פעמיו אל הא-להים, וכפועל יוצא מזה, יוודע לכך שהוצא כבר מתוך המחנה. "ויוצא משה את העם" = 974 המבוהל מכל ההתרחשויות הקצוניות העוברות עליו, (ברא' ח,יא) "והנה עלה זית טרף בפיה" מאת ה', כי רחם עליך (דב' יג,ב) "ונתן אליך אות" שלום, כאמרו (ברא' טז,ט) "שובי אל גברתך", אל א-ל (תהי' מד,ה) "ישועות יעקב"; כי (דב' ו,כא) "עבדים היינו לפרעה במצרים", ופקד ה' את העם (שמ' לד,ה) "ויתיצב עמו שם" לגאלו בנסים רבים, ואחרי כן יביאם לארץ ישראל (דה"א כג,כה) "וישכן בירושלם".
אתם יוצאים כעת "לקראת הא-להים" = 822, ולכך נדרש אשר בעצמכם (יהו' ג,ג) "תסעו ממקומכם" (מ"א יא,כב) "ללכת אל ארצך", כי (יש' סד,ט) "ציון מדבר היתה" עד אשר תשוב (ברא' לא,יג) "אל ארץ מולדתך", אל הצור ממנו נחצבת; ואל תירא מכל העמים אשר התישבו שמה כי (דב' ט,ד) "י-הוה מורישם מפניך". (שמ' כה,כו) "ועשית לו" שם (תהי' לג,ג) "שיר חדש" לרקד בו את העולם (שמ' יד,ח) "אחרי בני ישראל"(ש"ב יב,כח) "ונקרא שמי עליה", (דה"ב ל,כו) "ותהי שמחה גדולה" בכל העולמות. ולמען אשר כוונתי והכוונתי את לבי אליו, "מן המחנה" = 198 הוא (ש"ב כב,כ) "יחלצני" (דב' י,ד) "ביום הקהל", להוביל את (איוב לח,ז) "כל בני א-להים" אשר כבנים נעשו לו, אל הנחלה הגשמית והרוחנית, כי אך (איוב לד,יד) "אליו יאסף (יאסוף)" אותם.
הצעד הראשון מסתכם בפשטות: בשלב ההכנעה, לכוון לקראת הא-להים בלבד. בשלב ההבדלה, לצאת מתוך המחנה, להיבדל ממנו. לעת ההמתקה, "ויתיצבו בתחתית ההר" = 1954, (מ"א ח,כט) "להיות עינך (עיניך) פתחת (פתוחות) אל הבית הזה": כי הבית, המקדש, נקודת החיבור הגלוי של העולם התחתון בעולם העליון, איננו במצוי; ועיני לבך הנימול תחזינה בו, ואותה ראיה תהיה לך לאות לכל הדורות, לסמן אף בתוך החושך את הדרך בה תלך. והנה קמנו, להתיצב "בתחתית ההר" = 1430, [מ"א ח,ס] "למען דעת כל עמי הארץ כי י-הוה הוא הא-להים, אין עוד"; ומזה תשיג אשר [מש' יא,כח] "בוטח בעשרו, הוא יפול; וכעלה, צדיק יפרח" ולא תטעה, כי תחרות בלבך (דב' לא,ט) "את התורה הזאת" אשר ה' נותן לך היום, ובכל עת הוא ישיב דבריו בלבך, (איוב יא,ה) "ויפתח שפתיו עמך".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה