יום שישי, 5 ביוני 2015

בהעלתך, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע

בהעלתך, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע. במ' יב,יג: "ויצעק משה אל י-הוה לאמר: אל נא רפא נא לה".
צעקה היא דיבור מוגבר, דיבור הממלא את כל החלל, ומבקש לכבוש את כל לב השומע לענינו, לקחת כבי' את לב המכריע בשבי עד אשר ינתן המבוקש. "ויצעק משה אל י-הוה לאמר: אל נא רפא נא לה" = 1398, כענין [שמ' י,כז] "ויחזק י-הוה את לב פרעה, ולא אבה לשלחם" וכבר לא תלוי בפרעה בכלל, כי צעקת בני ישראל באה עד השמים, ועלבונם הולך להיפרע, והנה זה הגבול לבחירה של פרעה. ולעת הישועה, עדיין תהיה כל העדה במוחין דקטנות, באמונה קטנה הדורשת שהכל יפעל כשורה כדי להתקים; ואם יהיה במדבר המטהר מצב של רעב, אף של תאוה לא מסופקת, [ברא' מד,כה] "ויאמר אבינו: שבו (שובו) שברו לנו מעט אכל", כי ענין העבדות הוא ענין קטנות באמונה, כפי שמובא בגמרא (סוטה מח ע"ב) דתניא רבי אליעזר הגדול אומר: כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר, אינו אלא מקטני אמנה -עכל"ק, ויוסיף המהר"ל כדרכו (נתיבות עולם, נתיב האמונה פ"ב): ויש לך לדעת ולהבין כי עיקר האמונה שהוא מאמין בו יתברך שבכוחו כל, ולכך הוא מאמין בו יתברך; ובשביל זה, כאשר הגיע הזמן שהוא יתברך יתן הטוב, אז יתן לו כפי מה שהוא היה מאמין בו שכך גדול כחו ויכולתו. אבל כאשר אינו מאמין בו, כאילו ממעט כחו ויכולתו, ומפני כך לעתיד כאשר יגיע הזמן שיהיה ה' יתברך מראה כחו ויכולתו, לא יהיה נודע לו רק כפי האמונה שהיה מאמין. והבן זה -עכל"ק; וכדרכנו, לשון עתיד כוונתו בהיות הכלים מוכנים ומתוקנים לקבל בהם את השפע האלוהי, ותיקון הכלים עושה את המצווה (בתהי' סח,לה) לתת עז לא-להים; ובגדלות האמונה תמצא את הישועה. כי הספק והחשש לגבי שלמות הנוכח כאשר אתה מונהג בהשגחה אלוהית מופלאת וגלויה, היא כאילו קמתם (ויק' כו,טו) "להפרכם את בריתי", לפיו כוחה של האמונה המושלמת ישוב אליך וישפיע ברכתו (דב' טז,טו) "בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך", כי ה' נתן את (ש"א א,כז) "אשר שאלתי מעמו", את אשר העזתי להמריא מההגיון התחתון והצר של קטנות האמונה, ולהאמין באמונה שלמה אשר רק ממנו ית' ראוי לקבל, רק ובשלום את כל השפע הקדוש אשר הכלים התודעתיים שהתקנתי בי מסוגלים לקבל בל ישברו. ורק העניו מכל אדם, רק זה שמתבטל לבורא ית', בחינת משה שבכל דור ובכל לב, יקום ויתבע לכפר על הלב שנכשל באמונתו, בהציגו אשר (מ"א ג,ז) "אתה המלכת את עבדך" (שבחינת המלכות המתוקנת שבי משתלשלת מהיותי לפניך כעבד מתוקן), ועל כן יקום [דה"א טו,ד] "ויאסף דויד את בני אהרן ואת הלוים", כי המנהיג יראה מיד את הכלים שבידו ויזדרז לפקוד אותם להיטיב עם העדה כולה, להביאם אל המקום בנפש המסוגל לאחיזה במרומים, לפתיחת צינורות נאים להמשכת ברכה עד בלי די, מתוך בטחון מלא ועמל באהבה על פני הארץ. על אותו בנין חדש נאמר כבר: (מ"א ו,יב) "הבית הזה אשר אתה בנה" (יש' מח,יט) "לא יכרת ולא ישמד שמו", (יש' נא,ו) "וישועתי לעולם תהיה".
כי אלו מלים צלולות וישרות: "א-ל נא רפא נא לה" = 449 אשר אומר (תהי' כח,ב) "בשועי אליך" (ויק' ה,י) "כמשפט"; כי משה אינו מתיחס לצרעת מרים כאל עונש מן השמים אלא (מש' י,כה) "כעבור סופה", כאל מחלה אשר לה' הישועה והרפואה ממנה, והחרטה והתשובה של מרים תעמודנה לנפשה. וזה לימוד (יואל א,ג) "לדור אחר", אשר תקטן האמונה ותתרבה בה רוח שטות וצרות עין, (תהי' קו,מ) "ויחר אף י-הוה בעמו" (ויק' ה,ג) "והוא ידע, ואשם"; ויכנס (ברא' כט,יג) "אל ביתו" (ברא' נ,כב) "הוא ובית אביו", (ברא' ט,כא) "ויתגל" במקום (במ' י,כא) "המקדש" שבלב, ושם, ((ברא' כב,יד) "בהר י-הוה, יראה" ויצעק (ויהיה כמו בעת שחיטת הטלה בפסח מצרים): (תהי' נד,ח) "אודה שמך י-הוה כי טוב", (מש' כה,כה) "ושמועה טובה" כל אשר השמעתני; ואתרפא ואדע. ואתה, הצנע לכת: (מש' כז,ב) "יהללך זר ולא פיך".


@daniEl I. Ginerman

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה