מדרש אשאביאל. ויחי, עליה ה, הוד בשבוע. ברא' מט,כא: "נפתלי אילה שלחה (שלוחה), הנתן (הנותן) אמרי שפר"

 מדרש אשאביאל. ויחי, עליה ה, הוד בשבוע. ברא' מט,כא: "נפתלי אילה שלחה (שלוחה), הנתן (הנותן) אמרי שפר".

מידת הברכה כמידת האדם עליו היא תחול. "נפתלי,  אילה שלחה" = 959, שברכתו תבוא עליו מעצם היותו זריז למצוות, (זכ' יד,כא) "קדש לי-הוה צבאו-ת" ודבק (תהי' קיא,ח) "באמת וישר"; אשר ילך לפי עצת {אבות א,יד - בשם שמאי} "אמור מעט ועשה הרבה", ומתוך זריזות וזהירות אלו תצמח הברכה בתוכו. כי זה "נפתלי" = 570, תפקידו (ברא' ג,כד) "לשמר" (ברא' כד,ס) "שער" ברכה לאחיו.

והוא נקרא "אילה שלחה" (שלוחה) = 389 כי מפעליו (יהו' ג,טו) "נטבלו בקצה המים" בים כנרת (במ' יג,כט) "ועל יד הירדן", ובכל עת מול כל הכרעה יתיצב לאמור (תהי' ל,ט) "אליך י-הוה אקרא", ולאחר שנטלו רשות מאת ה' (ש"ב ד,ח) "ויאמרו אל המלך", (ש"א כג,ב) "וישאל דוד בי-הוה", (שופ' כ,כח) "ויאמר י-הוה: עלו" כי כשרים אתם להתברך בהצלחה ונצחון, לקבל (מש' כ,ו) "איש חסדו" מאת ה', לסימן לכל, לשלום (קו' ב,ב) "ולשמחה".

ולא יפליא לדרכו היותו "הנתן אמרי שפר" = 1336, המשבח בהודיה, כי סודו אשר (ש"ב יב,ב) "לעשיר היה צאן ובקר הרבה מאד", שמי שהוא עשיר ושבע וטוב בלבו לכתחילה בתודעתו ללא תנאי, יזכה מן הסתם להתעשר ולהתעצם גם בפועל, וינהג בגאון על פני הארץ (במ' לג,נג) "לרשת אתה", כי כוונתו בכל אשר יעשה היא (שמ' כט,ל) "לשרת בקדש", מהיות מקומו המבורך (נחמ' ח,א) "אשר לפני שער המים" המחיים אדם ובהמה, (אסתר ד,ו) "אשר לפני שער המלך" אשר צוה (יש' לח,ז) "את הדבר הזה אשר דבר", הוא תורתו ומצוותיו; וכפי שמובטח בתורתו, (יח' יד,ח) "ונתתי פני באיש ההוא" להיטיב עמו ולקיים מחשבות לבו, וכך ירים את הצדיק מצערו (תהי' קמו,ט) "ודרך רשעים יעות".

וזה הסוד שלו, היושב בנחלה מדושנת וטובה ורחבת ידים, "נפתלי אילה שלחה, הנתן אמרי שפר" = 2295, המכוון בכל יום, באהבה, בענוה ובצניעות: (תהי' קמא,ב) "תכון תפלתי קטרת לפניך".

Midrash EsaBiEl. Vaiejí, aliah de jueves, Hod en la semana. Bereshit-Gen. 49,21: "Naftalí, cierva arrojada-presta; el que da palabras que embellecen"

Midrash EsaBiEl. Vaiejí, aliah de jueves, Hod en la semana. Bereshit-Gen. 49,21: "Naftalí, cierva arrojada-presta; el que da palabras que embellecen".

La medida de la bendición se corresponde a la cualidad del hombre sobre la que habrá de regir. "Naftalí, cierva arrojada" ("naftalí Aialáh shlujáh" = 959), que su bendición advendrá a él por el conducto de su prestancia para las mitsvót (para las acciones y abstenciones ordenadas por Hashém), de su ser (Zac. 14,21) "sagrado para Hashém de los ejércitos" ("kódesh laHashém tsebaO-t") y apegado (Tehilim 111,8) "a la verdad y lo recto" ("beEmét veiashár"); que seguirá el consejo (del sabio Shamái en la mishnáh Avót 1,14) "di poco y haz mucho" ("Emór me'át ve'aséh harbéh"), y desde su prestancia y prevención brotará la bendición en su interior. Porque se trata de "Naftalí" = 570, cuyo rol es (Bereshit-Gen. 3,24) "cuidar" ("lishmór") el (Bereshit-Gen. 24,60) "pórtico" ("shá'ar) de la bendición para sus hermanos.

Y él es apodado "cierva arrojada-presta" ("Aialáh shlujáh" = 389) porque sus obras (Jos. 3,15) "se sumergieron en el extremo de las aguas" ("nitbelú biktséh hamáim") en el mar Kineret (el llamado lago de Tiberíades), (Bamidbar-Num. 13,29) "y junto al Iardén-Jordán" ("ve'al iád haiardén"), y en todo momento frente a toda determinación se parará declarando (Tehilim 30,9) "hacia tí, Hashém, llamaré" ("Eléja Hashém Ekrá"), y tras haber excusado sus pasos ante Hashém, se levantarán (Sam.2 4,8) "y le dirán al rey" ("vaioMrú El hamélej"), (Sam.1 23,2) "y preguntará David en Hashém" ("vaishAl davíd baHashém"), (Jue. 20,28) "y dirá Hashém: subid" ("vaióMer Hashém 'alú") porque sois aptos de bendición en éxito y victoria, para recibir (Prov. 20,6) "cada hombre su (propia) piedad-bondad" ("Ish jasdó") de parte de Hashém, como señal para todos, para shalóm (Ec. 2,2) "y para simjáh" ("ulesimjáh").

Y conociendo su camino, no nos maravillará que se lo apode "el que da palabras que embellecen" ("hanotén Imréi shéfer" = 1336), el que alaba con gratitud, pues su secreto es que (Sam.2 12,2) "el rico tendrá ovejas y ganado en gran abundancia" ("la'ashír haiáh tsóN ubakár harbéh meod"): que el que es rico y satisfecho y bueno en su corazón y de modo incondicional, de suyo le tocará enriquecer y hacerse poderoso también en los hechos, y se conducirá con dignidad y al modo de un anfitrión en su casa en su andar sobre la tierra (Bamidbar-Num. 33,53) "para heredarla" ("laréshet Otáh"), pues la intención que subyace y alienta a cuanto hace es (Shemot-Ex. 29,30) "servir en lo sagrado" ("lesharét bakódesh"), por ser su lugar bendito (Nej. 8,1) "el que está ante la puerta de las aguas" ("Ashér lifnéi shá'ar hamáim") que dan vida al hombre y a la bestia, (Ester 4,6) "que está ante la puerta del rey" ("Ashér lifnéi shá'ar hamélej") que ordenó (is. 38,7) "la palabra ésta que dijo" ("Et hadavár hazéh Ashér dibér"), que son su Toráh y sus mitsvót; y tal como está prometido en su Toráh, (Ez. 14,8) "y daré Mi rostro en el hombre ese" ("venatatí Et panái baIsh hahú") para beneficiarle y dar cumplimiento a los pensamientos de su corazón, y así izará al tsadík-justo de su pena (Tehilim 146,9) "y el camino de los malvados torcerá" ("vedérej resha'ím ie'avét").

Y éste es su secreto, el secreto de quien tiene por asiento una parcela abonada y buena y generosa, "Naftalí, cierva arrojada-presta, el que da palabras que embellecen" -nuestro verso entero, con valor 2295-, que se propone cada día con amor, con humildad y pudor: (Tehilim 141,2) "Erija mi plegaria un incienso ante tí" ("tikón tefilatí któret lefanéja").

מדרש אשאביאל. ויחי, עליה ד, נצח בשבוע. ברא' מט,יח: "לישועתך קויתי י-הוה"

 מדרש אשאביאל. ויחי, עליה ד, נצח בשבוע. ברא' מט,יח: "לישועתך קויתי י-הוה".

לפעמים, עובדים להמתיק לקדימה, להבא. לפעמים, זוכים להמתיק גם למפרע ולאחור. ראה את דן ואמר: "לישועתך קויתי י-הוה" = 1388; ותקותו יש בה עשיה אשר תמשוך אחריה את הלב, כדוגמת (שמ' כה,יד) "לשאת את הארן" ולהיבנות (אסתר ט,כו) "על כל דברי האגרת הזאת" היא התורה, ולהביאה (אסתר א,כב) "אל כל מדינות המלך, מדינה ומדינה ככתבה", להפיץ אורה (דה"ב יז,י) "על כל ממלכות הארצות", עד אשר האמת תזהר (ירמ' ג,יג) "תחת כל עץ רענן". אמנם נראה בעיניך כי (תהי' מ,ו) "רבות עשית", אם ישך חפץ בישועה ברת קיום, בער את הרע מקרבך (יהו' ה,ב) "ושוב, מל (מול) את בני ישראל", גם בבשרם וגם בלבבם, להביאם אל תוך צורה הראויה לשלום.

כי רק "לישועתך קויתי" = 1362, לאותה ישועה בה המחלוקת נמסה אל תוך מעדני האמת, [עמוס ה,כד] "ויגל כמים משפט, וצדקה כנחל איתן"; ואז כל אחד (ויק' כד,ד) "יערך את הנרות" שהן הנשמות להאיר, (ש"ב ו,ה) "ובכנרות ובנבלים ובתפים" יזמרו ויעלוזו; (ויק' כו,מד) "ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם". (ירמ' יג,יב) "ואמרת אליהם את הדבר הזה" אשר יביאם (יח' ח,טז) "אל חצר בית י-הוה הפנימית", שם תצהיר על נאמנותך ותחזור בתשובה על כל אשר סטית בדרך ארוכה, שמתגלית עכשיו קצרה. ודוקא מתוך התשובה המצילה משאול תגלי את דבר ה': (אסתר ה,ו) "מה שאלתך, וינתן לך". ונכון יהיה אשר יחלנו "לישועתך" = 836 בבחינת (ברא' כא,יט) "ויפקח אלהים את עיניה" ואז הכל ברור וישר (שמ' כג,ז) "כי לא אצדיק רשע" עד אשר ישוב מדרכו וחיה, ויבקש ממך (ירמ' מב,כ) "התפלל בעדנו אל י-הוה אלהינו"; ואז תביא מהם (מ"ב כ,יח) "ומבניך אשר יצאו ממך" אל הדרך (שופ' יח,ה) "אשר אנחנו הלכים עליה", לקבל (דה"א טז,ד) "ולהזכיר ולהודות ולהלל" את פני ה', (דב' יא,ז) "כי עיניכם הראת (הרואות)" בראיה מתוקנת מתוך עשיה טובה בלב טוב, משיגות את מהות ופנימיות כל הנקרה לכם, ומתוככם יהיה מעתה אף (מש' כז,ז) "כל מר, מתוק" לעולמים. לישועתך קויתי, ה'. קויתי ה' לישועתך. ה' לישועתך קויתי.

Midrash EsaBiEl. Vaiejí, aliah de miércoles, Netsaj en la semana. Bereshit-Gen. 49,18: "A tu salvación aguardé-aguardaré (con esperanza), Hashém"

Midrash EsaBiEl. Vaiejí, aliah de miércoles, Netsaj en la semana. Bereshit-Gen. 49,18: "A tu salvación aguardé-aguardaré (con esperanza), Hashém".

A veces, hay que trabajar para endulzar el futuro, lo que viene. A veces, nos toca la oportunidad de endulzar también hacia tras. Vio a Dan y dijo: "A tu salvación aguardaré (con esperanza), Hashém" ("lishu'atjá kivíti Hashém" = 1388); y en su esperanza hay una faz de acción que tiene por misión arrastrar tras de sí al corazón, al modo de (Shemot-Ex. 25,14) "cargar-izar el tabernáculo" ("laséT Et haArón") y edificarse (Ester 9,26) "sobre todas las palabras de esta epístola" ("'al kól divréi haIguéret hazóT") que es la Toráh, y traerla (Ester 1,22) "a todas las naciones del rey, nación y nación de acuerdo a su escritura (y su idioma)", difundir su luz (Crón.2 17,10) "sobre todos los reinos de las tierras" ("'al kól mamlajót haAratsót"), hasta que la verdad brille (Jer. 3,13) "bajo todo árbol fresco" ("tájat kol 'ets ra'anán"). Aún cuando parece a tus ojos que (Tehilim 40,6) "mucho has hecho" ("rabót 'asíta"), si deseas una salvación que se sostenga, debes extirpar el mal de tu interior (Jos. 5,2) "y vuelve: circuncida a los hijos de Israel" ("veshúv mól Et bnéi israEl"), en sus carnes y en sus corazones, para atraerlos hacia una forma hábil de shalóm.

Porque sólo "a tu salvación aguardaré" ("lishu'atjá kivíti" = 1362) y en ella deposité mi esperanza; en esa salvación en que el debate y la negociación se disuelven en las delicias de la verdad, [Amos 5,24] "y se revelará como agua el juicio justo, y la tsedakáh (caridad que es justicia) como un río poderoso"; y entonces cada quien (Vaikra-Lev. 24,4) "preparará las candelas" (ia'arój Et hanerót") que son las almas para iluminar, (Sam.2 6,5) "y con violines y con arpas y con tambores" ("ubekinorót ubinvalím ubetupím") cantarán y entonarán; (Vaikra-Lev. 26,44) "e incluso también ésto cuando estéis en tierra de vuestros enemigos" ("veAf gam zóT beheioyám beErets Oiveihém"). (Jer. 13,12) "Y les dirás la palabra ésta" ("veAmarta Aleihém Et hadavár hazéh") que los traerá (Ez. 8,16) "hasta el patio interior en la morada de Hashém" ("El jatsár beit Hashém hapnimít"), donde declararás tu fidelidad y retornarás en teshuváh (que es retorno, y también respuesta)  por cuanto te desviaste en el largo camino que ahora se ve corto. Y justamente por causa de la teshuváh que salva del sheOl (que es la "interrogancia", la incertidumbre absoluta, y en calidad de tal un modo de comprender la idea de "infierno") revelarás ante Hashém (Ester 5,6) "cuál es tu pregunta-pedido, y te será concedido" ("máh sheElatéj veinatén láj"). Y habrá sido bueno y justo que tanto anhelamos y pedimos "a tu salvación" ("lishu'atjá" = 836), que es como cuando (Bereshit-Gen. 21,19) "y abrirá E-lohím los ojos de ella" ("vaifkáj E-lohím Et 'einéha") y entonces todo se ve claro y recto (Shemot-Ex. 23,7) "porque no trataré como justo al malvado" ("ki ló Atsdík rashá'") hasta que él retorne de su camino y pida expiar sus malos pasos, y te pedirá: (Jer. 42,20) "ora para nosotros a Hashém nuestro E-lohím" ("hitpalél ba'adénu El Hashém E-lohéinu"); y entonces traerás de ellos (Reyes2 20,18) "y de tus hijos que saldrán de tí" ("umibanéja Ashér ietsU mimjá") hacia la senda (Jue. 18,5) "que nosotros caminamos sobre ella" ("Ashér Anájnu holjím 'aléha"), para recibir (Crón.1 16,4) "e invocar-activar y agradecer-reconocer y alabar" ("ulehazkír ulehodót ulehalél") a las faces de Hashém, (Devarim-Deut. 11,7) "pues vuestros ojos que ven" ("ki 'eineijém haroOt") con visión rectificada por medio del bienhacer con corazón bueno, perciben ahora la sustancia y el sentido íntimo de cuanto os sucede, y desde vuestro interior será desde ahora incluso (Prov. 27,7) "todo lo amargo, dulce" ("kol már, matók") para siempre. A tu redención aguardo, Hashém. Aguardo Hashém a tu redención. Hashém, a tu redención aguardo.

מדרש אשאביאל. ויחי, עליה ג, תפארת בשבוע. ברא' מח,כא: "ויאמר ישראל אל יוסף: הנה אנכי מת, והיה אלהים עמכם, והשיב אתכם אל ארץ אבתיכם"

מדרש אשאביאל. ויחי, עליה ג, תפארת בשבוע. ברא' מח,כא: "ויאמר ישראל אל יוסף: הנה אנכי מת, והיה אלהים עמכם, והשיב אתכם אל ארץ אבתיכם".

יעקב, סבא ישראל, ממשיך לצוות את יוסף: הוא וזרעו יהיו ממונים על ישועת ישראל בגולה. "הנה אנכי מת, והיה אלהים עמכם, והשיב אתכם אל ארץ אבתיכם" = 2442, (במ' לג,נג) "וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ" באשר תתקדשו בה להקדישה, (דב' ו,ג) "ואשר תרבון מאד, כאשר דבר י-הוה אלהי אבתיך" להיטיב עמך, לתת שלום בעולמך.

דור מסיים תפקיד. עכשיו, עם שלם צריך לצמוח ולהתחזק. "הנה אנכי מת" = 581, אומר יעקב, [מ"א יז,ב] "ויהי דבר י-הוה אלי לאמר" (במ' יד,טז) "להביא את העם הזה", את כל זרעי וזרע זרעי, (במ' כא,ו) "מישראל", מארץ כנען, אל מקום בו יהיה להם צר, קשה הרבה יותר מאשר היה בארץ אשר מרוב עוני (יש' ג,ז) "אין לחם ואין שמלה"; וה' אשר לוה אותי בכל דרכי (ש"א כו,כד) "ויצילני מכל צרה", הוא יבחר מנהיג (מ"א יד,ז) "מתוך העם" הראוי (יהו' ט,יב) "ללכת אליכם", אשר דוקא לא ירצה (ש"ב ב,יט) "ולא נטה ללכת", ודוקא הוא, הכי ענו, יגיע (אסתר ב,יג) "עד בית המלך" להוכיח ולהכניע את צוררי ישראל ולהושיע אתכם.

ודע אשר יבואו ימים קשים "והיה אלהים עמכם" = 282 גם כאשר יישכח (ברא' נ,א) "ויפל יוסף" המטיב למצרים מתודעת מצרים, וימררו המצרים את חיי כל זרעי עד אשר הלב יטהר בדמעה (מ"ב ג,כא) "ויצעקו" (תהי' נז,ג) "לאלהים עליון", תושיעם (תהי' ו,ה) "למען חסדך". אשר יוציא אתכם (שמ' טז,י) "אל המדבר", אומה שלמה (רות א,יח) "לדבר אליה" ולהחיותם (איוב לג,ל) "באור החיים", באור עץ החיים היא תורתו הקדושה.

כי יוציא אותכם מהעבדות הנוראה "והשיב אתכם אל ארץ אבתיכם" = 1579 לעשותכם בני חורין זכים וטהורים; כי (ברא' ב,ד) "אלה תולדות השמים והארץ" המבקשים להזדוג בגלוי ולהיות שלום אחד כולל כל, (ברא' כט,י) "ויהי כאשר ראה יעקב את רחל" כך יאהב וירצה הבורא את ברואיו הנקדשים בכל הטוב והאמת (יהו' כ,ב) "אשר דברתי אליכם ביד משה".

Midrash EsaBiEl. Vaiejí, aliah de martes, tifEret en la semana. Bereshit-Gen. 48,21: "Y dijo Israel a Ioséf: He que yo muero, y fue E-lohím con vosotros, y os devolvió a la tierra de vuestros padres"

Midrash EsaBiEl. Vaiejí, aliah de martes, tifEret en la semana. Bereshit-Gen. 48,21: "Y dijo Israel a Ioséf: He que yo muero, y fue E-lohím con vosotros, y os devolvió a la tierra de vuestros padres".

Iaakóv, el abuelo Israel, continúa instruyendo a Ioséf previo a partir: Ioséf y su descendencia (hasta el elegido a su tiempo para revelarse en tanto "mashíaj ben Ioséf"), son responsables de ocuparse de Israel en el exilio, de conducir la relación con las demás naciones del orbe. "He que yo muero; y fue E-lohím con vosotros, y os devolvió a la tierra de vuestros padres" ("hinéh Anojí mét vehaiáh E-lohím 'imajém veheshív Otjém El Erets Avoteijém" = 2442), (Bamidbar-Num. 33,53) "y os habéis asentado en ella, porque a vosotros he dado la tierra" ("veiashávtem báh ki lajém natáti Et haArets") por cuanto os consagraréis en ella para consagrarla, (Devarim-Deut. 6.3) "y que abundaréis mucho, como dijo Hashém el E-lohím de tus padres" ("vaAshér tirbún meOd kaAshér dibér Hashém E-lokéi Avotéja") para beneficiarte, para poner shalóm en tu mundo.

Una generación completa el plazo de su misión. Ahora, un pueblo entero debe germinar y hacerse fuerte. "He que yo muero" ("hinéh Anojí mét" = 581), dice Iaakóv, [Reyes1 17,2] "y fue la palabra de Hashém a mí para decir" que (Bamidbar-Num. 14,16) "traer al pueblo éste" ("lehaví Et ha'ám hazéh"), a toda mi descendencia y la descendencia de los míos, (Bamidbar-Num. 21,6) "de Israel" ("meisraEl"), de la tierra de Cnáan, al lugar en que les será de estrechez y penuria, mucho más duro que lo que les fue en la tierra en que de tanta pobreza (Is. 3,7) "no hay pan y no hay vestido" ("Ein léjem veEin simláh"); y Hashém, que me acompañó en todos mis caminos (Sam.1 26,24) "y me salvó de toda pena" ("vaiatsiléni mikól tsaráh"), él elegirá un líder (Reyes1 14,7) "de dentro del pueblo" ("mitój ha'ám") que sea digno de (Jos. 9,12) "ir hacia vostros" ("laléjet Eleijém"), que justamente no quiera (Sam.2 2,19) "y no se incline a ir" (veló natáh laléjet") ni a conducir ni gobernar, y justamente él, el más humilde, llegará (Ester 2,13) "hasta la casa del rey" ("'ad béit hamélej") para probar y someter y vencer a los opresores de Israel, y salvaros.

Y sabe que vendrán días duros "y fue E-lohím con vosotros" ("vehaiáh E-lohím 'imajém" = 282) también cuando será olvidado (Bereshit-Gen. 50,1) "y caerá Ioséf" ("vaipól ioséf"), el benefactor de Mitsráim, de la conciencia colectiva de Mitsráim; y amargarán los egipcios las vidas de toda mi descendencia hasta el punto que sus corazónes se purificarán en lágrima (Reyes2 3,21) "y gritarán" ("vaits'akú") (Tehilim 57,3) "al E-lohím supremo" ("leE-lohím 'elión"): sálvalos (Tehilim 6,5) "en aras de tu piedad" ("lemá'an jasdéja"). Que os sacará (Shemot-Ex. 16,10) "al desierto" ("El hamidbár"), una nación completa (Rut 1,18) "para hablar a ella" ("ledabér Eléha") y vivificarlos (Job 33,30) "con luz de las vidas" ("beOr hajaím"), con la luz del árbol de la vida, que es su sagrada Toráh.

Porque os sacará de la esclavitud terrible "y os devolverá a la tierra de vuestros padres" ("veheshív Otjém El Erets Avoteijém" = 1579) para haceros hombres libres, puros e inmaculados; que (Bereshit-Gen. 2,4) "éstas son las peripecias (y progenie) del firmamento y la tierra" ("Eleh toldót hashamáim vehaArets") que piden y buscan unirse de modo completo y advenir un shalóm único y global que abarca todo, (Bereshit-Gen. 29,10) "y será como cuando vio Iaakóv a Rajél" ("vaiehí kaAshér raAh ia'akóv Et rajél"), así amará y deseará el Creador a sus creaturas consagradas en todo lo bueno y verdadero (Jos. 20,2) "que hablé a vosotros en mano de Moshéh" ("Ashér dibárti Eleijém beiád moshéh").

מדרש אשאביאל. ויחי, עליה ב, גבורה בשבוע. ברא' מח,יא: "ויאמר ישראל אל יוסף: ראה פניך לא פללתי, והנה הראה אתי אלהים גם את זרעך"

 מדרש אשאביאל. ויחי, עליה ב, גבורה בשבוע. ברא' מח,יא: "ויאמר ישראל אל יוסף: ראה פניך לא פללתי, והנה הראה אתי אלהים גם את זרעך".

יעקב מלא הודיה לה'. הוא אפילו לא חשב שחיזור לראות את יוסף, והנה בניו של יוסף גדלים על ברכיו. "ראה פניך לא פללתי" = 947, וכפי שגם שרה לא צפתה כבר ללדת (ברא' כא,א) "ויעש י-הוה לשרה" נס וילדה בזקנותה את יצחק, כך היטיב ה' גם עם יעקב, כי יפעל ה' (דניאל ט,ג) "לבקש תפלה" מהצדיק החפץ להודות לה' בכל (דב' כג,כד) "מוצא שפתיך", ומתוך שמחה (במ' טו,יג) "להקריב אשה ריח ניחח", לעשות נחת רוח בהודיה על כל הטוב אשר גמל עמו ה'. "ראה פניך" = 366 זכיתי בעודי (ברא' ט,כ) "איש האדמה", טרם תעלה נשמתי לשכון (תהי' קמב,ו) "בארץ החיים"; על כן (תהי' קא,ב) "אשכילה" לברך את (תהי' קב,כב) "שם י-הוה" ולהמשיך את שמו הקדוש עליכם.

ולא רק אותך זכיתי לראות שוב, "והנה הראה אתי אלהים גם את זרעך" = 1515, כי אמר לי ה' בעודי בארץ כנען (דב' ט,יב) "קום רד מהר מזה כי שחת עמך", וצריכים לכפר על העוון ולהזדכך לכל הבא עלינו, (מ"א ח,נג) "בהוציאך את אבתינו ממצרים, אדנ-י י-הוה", (מ"ב י,י) "וי-הוה עשה את אשר דבר". כי "גם את זרעך" = 741 ראיתי ואזכה לברך, וילמדו (שמ' מ,לח) "כי ענן י-הוה על המשכן" לשמור על כל הדבק בבוראו, כי (יהו' כב,לא) "היום ידענו כי בתוכנו י-הוה", שמקום המקדש הוא לב האדם, מתוכו יזכה (ירמ' לד,טו) "לקרא דרור" בישועה שלמה, (מיכה ד,ז) "מעתה ועד עולם".

Midrash EsaBiEl. Vaiejí, aliah de lunes, Guevurah en la semana. Bereshit-Gen. 48,11): "Y dirá Israel a Ioséf: Ver tu rostro no pensé siquiera, y he que me mostró E-lohím también a tu descendencia"

Midrash EsaBiEl. Vaiejí, aliah de lunes, Guevurah en la semana. Bereshit-Gen. 48,11): "Y dirá Israel a Ioséf: Ver tu rostro no pensé siquiera, y he que me mostró E-lohím también a tu descendencia".

Iaakóv está lleno de gratitud. El ni siquiera esperaba ya la gracia de volver a ver a Ioséf, y resulta que los hijos de Ioséf crecen sobre sus piernas. "Ver tu rostro no pensé siquiera" ("reOh panéja ló pilálti" = 947), y tal como Saráh no esperaba ya dar a luz (Bereshit-Gen. 21,1) "y hará Hashém a Saráh" ("vaiá'as Hashém lesaráh") un milagro y dio a luz ya en edad anciana a Itsják, así benefició Hashém también a Iaakóv, porque hará Hashém para (Daniel 9,3) "pedir-provocar plegaria" ("levakésh tefiláh") del tsadík que está deseoso de agradecer a Hashém en todo (Devarim-Deut. 23,24) "lo que sale de tus labios" ("motsá sfatéja"), y desde la alegría (Bamidbar-Num. 15,13) "ofrendar un fuego que hace aroma placentero" ("lehakrív Ishéh réaj nijóaj"), para despertar buena voluntad desde la pura gratitud por todo el bien que le hizo Hashém.  "Ver tu rostro" ("reOh panéja" = 366) me fue concedido mientras soy aún (Bereshit-Gen. 9,20) "hombre de la tierra" ("Ish haAdamáh"), antes de que se eleve mi alma a residir (Tehilim 142,6) "en la tierra de las vidas" ("beErets hajaím"); por tanto, (Tehilim 101,2) "seré inteligente" ("Askílah") para bendecir a (Tehilim 102,22)  "el nombre de Hashém" ("shém Hashém") y extender la bendición de su nombre sagrado sobre vosotros.

Y no sólo a tí me fue concedido ver de nuevo, "y he que me mostró E-lohím también a tu descendencia" ("vehinéh herAh Otí E-lokím gám Et zar'éja" = 1515), porque me dijo Hashém aún en la tierra de Cnáan (Devarim-Deut. 9,12) "levántate y desciende pronto de aquí, porque profanó-corrompió tu pueblo" ("kúm réd mahér mizéh ki shijét 'améja"), y es necesario expiar por el delito cometido y purificarnos y prepararnos para todo lo que adviene, (Reyes1 8,53) "al momento en que sacas a nuestros ancestros de Mitsráim, Hashém E-lohím" ("behotsiAjá Et Avotéinu mimitsráim Hashém E-lohím") porque nosotros oficiamos su redención, (Reyes2 10,10) "y Hashém hizo lo que dijo" ("vaHashém 'asáh Et Ashér dibér"). Porque "también a tu descendencia" ("gám Et zar'éja" = 741) vi y podré aún bendecir, y aprenderán (Shemot-Ex. 40,38) "que la nube de Hashém está sobre el templo" ("ki 'anán Hashém 'al hamishkán") para cuidar a todo quien está apegado a su Creador, porque (Jos. 22,31) "hoy supimos que dentro nuestro está Hashém" ("haióm iadá'nu ki betojénu Hashém"), que el lugar del templo es el corazón del hombre, desde el que podrá (Jer. 34,15) "llamar a libertad" ("likró drór") con redención completa, (Miq. 4,7) "desde ahora y por todo el tiempo del mundo" ("me'atáh ve'ád 'olám").

מדרש אשאביאל. ויחי, עליה א, חסד בשבוע. ברא' מח,ג: "ויאמר יעקב אל יוסף: א-ל שד-י נראה אלי בלוז בארץ כנען, ויברך אתי"

 מדרש אשאביאל. ויחי, עליה א, חסד בשבוע. ברא' מח,ג: "ויאמר יעקב אל יוסף: א-ל שד-י נראה אלי בלוז בארץ כנען, ויברך אתי".

יוסף הוא בחינת ציון, סימן מצוין הן על פני הארץ הן בבשר האדם, המעיד ומזכיר אף מפעיל את הברית אשר כרת הבורא ית' מהמרומים עם כלתו, עם המלכות המתוקנת עלי ארץ. מידת היסוד, של זה שצבר את כל הנדרש לפרנסת נתיניו, ושמר על בריתו בקנאות ובהקפדה. "ויאמר יעקב אל יוסף: א-ל שד-י נראה אלי בלוז בארץ כנען, ויברך אתי" = 2445, כי [זכ' ח,ב] "כה אמר י-הוה צבאו-ת: קנאתי לציון קנאה גדולה וחמה גדולה קנאתי לה".

יעקב, אחרון שושלת אבות האומה היחידים המהווים אבי-טיפוס לכל אשר יבוא אחריהם, יודע שהגיע תורו לשחרר מהלך חדש, לתת הזדמנות לרוץ לאשר מתכונן מאז יצא אברהם לראשונה מארם. יעקב, מידת תפארת הממזגת את החסד והגבורה, בא למסור את שרביט המלוכה ליוסף, מידת היסוד, הממונה על כלי העבודה, הן נצח והוד. "ויאמר יעקב אל יוסף" = 626 , (שמ' ז,י) "ויבא משה ואהרן" -הם בבחינות נצח והוד- אחריו, להביא לעם את ישועת ה' (דב' כ,ד) "ההלך עמכם, להלחם לכם עם איביכם", (יש' יא,י) "אליו גוים ידרשו (ידרושו)" (ש"א כח,כג) "וישמע לקלם" לפתוח להם שערי תשובה; ובהגיע עת, יבואו (ירמ' יא,כב) "בניהם ובנותיהם" עם (יהו' ב,יג) "כל אשר להם" להקריב לה' (עזרא ט,ט) "ביהודה ובירושלם. (תהי' פט,טז) "אשרי העם" אשר יוביל ישועת עולם, (יונה ב,י) "בקול תודה אזבחה לך".

אז זה קרה "בלוז, בארץ כנען" = 528: (תהי' לא,כב) "ברוך י-הוה, אשר הפליא חסדו לי", והוא (יואל ד,כא) "שכן (שוכן) בציון", במידת יוסף בני השלם. התגלה אלי "א-ל שד-י" = 345, השורה על מידת "משה". "א-ל שד-י נראה אלי" = 642 וצוני (ברא' א,טו) "להאיר על הארץ" היא המלכות, כי מעשי האדם הדבק בבוראו יהיו כדוגמת (שמ' לה,יד) "שמן המאור", להדליק את הנשמה אשר (דב' יח,יד) "נתן לך י-הוה אלהיך". ואתה, (ירמ' כב,ב) "שמע דבר י-הוה" אשר אמר לך (ברא' כו,כד) "אל תירא", (ש"ב יב,ז) "ואנכי הצלתיך". 

נגלה אלי "ויברך אתי" = 649 ועמי את כל אשר יבואו אחרי, אשר (דב' יז,יג) "ישמעו ויראו" ויעשו צדקה ומשפט בעולם; (יהו' כא,מב) "ולא עמד איש בפניהם" וחיו בבטחה; (ירמ' מד,יז) "ונשבע לחם ונהיה טובים"; (תהי' יח,נ) "ולשמך אזמרה", וללא בושה ובשמחה גדולה, (תהי' כב,כג) "בתוך קהל אהללך".

Midrash EsaBiEl. Vaiejí, aliah de domingo, Jésed en la semana. Bereshit-Gen. 48,3: "Y dirá Iaakóv a Ioséf: E-l Shad-ái se reveló-revela a mí en Luz, en la tierra de Cnáan, y me bendecirá"

Midrash EsaBiEl. Vaiejí, aliah de domingo, Jésed en la semana. Bereshit-Gen. 48,3: "Y dirá Iaakóv a Ioséf: E-l Shad-ái se reveló-revela a mí en Luz, en la tierra de Cnáan, y me bendecirá".

Ioséf tiene la cualidad de Tsión-Sión (que pronunciado "tsiún" significa señal, y de su raíz sale "metsuián", señalado u sobresaliente), de señal sobresaliente ya sobre la tierra (y entonces "Tsión" es nombre de Ierushaláim) o en la carne del hombre (porque Tsión se corresponde con el Iesód, lugar de la circuncisión que marca el pacto en la carne), señal que testimonia y evoca y activa el pacto que contrajo el Creador desde lo Alto con su novia, la Maljút-reinado enmendada sobre la tierra. La cualidad-medida de Iesód, de aquél que reúne todo lo necesario para el sustento de sus gobernados, y que cuida su pacto (o sea, su sacralidad sexual) con gran celo y severidad. "Y dirá Iaakóv a Ioséf: E-l Shad-ái se revela a mí en Luz, en la tierra de Cnáan, y me bendecirá" -nuestro verso entero con valor 2445-,  porque [Zac. 8,2] "así dijo Hashém de los ejércitos: celo a Tsión un gran celo, y furia enorme le celo".

Iaakóv, último de la dinastía de hombres únicos que se constituyen en paradigma y arquetipo de cuanto vendrá tras ellos, sabe que ha llegado su tiempo de liberar un proceso nuevo, de dar oportunidad de ejecución a lo que se viene preparando desde que salió Avrahám de Arám. Iaakóv, que representa a la tifEret-esplendor que amalgama en sí al Jésed-piedad y a la Guevuráh-rigor, acude a transferir el bastón de mando a Ioséf, que representa a la cualidad-medida de Iesód-fundamento, y está a cargo de las herramientas de trabajo, las cualidades de Nétsaj (victoria, perpetuidad, dirección orquestal) y Hod (gratitud, reconocimiento, reverberación). "Y dirá Iaakóv a Ioséf" ("vaióMer ia'akóv El ioséf" = 626), (Shemot-Ex. 7,10) "y vino Moshéh y Aharón" (que representan respectivamente a Nétsaj y Hod, "vaiavó moshéh veAharón") tras él, para traer al pueblo la redención de Hashém (Devarim-Deut. 20,4) "que va con vosotros, para luchar para vosotros con vuestros enemigos" ("haholéj 'imajém lehilajém lajém 'im Oiveijém"), que a la postre (Is. 11,10) "a él los pueblos serán requeridos-llamados" ("Eláv goím idróshu"), (Sam.1 28,23) "y oirá a sus voces" ("vaishmá' lekolám") para abrir ante ellos las puertas de la teshuváh; y a su tiempo, vendrán (Jer. 11,22) "sus hijos y sus hijas" ("bneihém uvnoteihém") con (Jos. 2,13) "todo lo que tienen" ("kól Ashér lahém") a ofrendar a Hashém (Ezra 9,9) "en Iehudáh-Judea y en Ierushaláim" ("biehudáh uvirushaláim"). (Tehilim 89,16) "Feliz el pueblo" ("Ashréi ha'ám") que conducirá la redención del mundo. (Jon. 2,10) "Con voz de gratitud ofrendaré a tí" ("bekól todáh Ezbejáh láj").

De modo que ésto ocurrió "en Luz, en la tierra de Cnáan" ("belúz beErets cná'an" = 528): (Tehilim 31,22) "Bendito Hashém, que maravilló su bondad para mí" ("barúj Hashém Ashér hiflí jasdó lí"), y él (Ioel 4,21) "mora en Tsión" ("shojén betsión"), en la cualidad de Ioséf, mi hijo completo. Se reveló a mí "E-l Shad-ái" = 345, que rige sobre la cualidad de (Shemot-Ex. 2,11) "Moshéh". "E-l Shad-ái se reveló-revela a mí" ("E-l Shad-ái nirAh Elái" = 642) y me ordenó (Bereshit-Gen. 1,15) "iluminar sobre la tierra" ("lehaIr 'al haArets") que es la Maljút-reinado, porque los actos del hombre que está apegado a su Creador serán como (Shemot-Ex. 35,14) "aceite para iluminación" ("shémen hamaOr"), para encender el alma que (Devarim-Deut. 18,14) "te dio Hashém tu E-lohím" ("natán lejá Hashém E-lohéja"). Y tú, (Jer. 22,2) "atiende la palabra de Hashém" ("shmá' dvár Hashém") que te dijo (Bereshit-Gen. 26,24) "no temas" ("Al tirá"), (Sam.2 12,7) "y yo te salvaré" ("vaAnojí hitsaltíja").

Se reveló a mí "y me bendijo" ("vaibaréj Otí" = 649), y conmigo a todos los que vendrán tras de mí, que (Devarim-Deut. 17,13) "oirán-atenderán y temerán-verán" ("ishme'ú veiráU") y harán tsedakáh y juicio justo en su mundo; (Jos. 21,42) "y no se paró-parará ningún hombre ante ellos" ("való 'amád Ish bifneihém") para desafiarlos, y vivirán con seguridad; (Jer. 44,17) "y nos satisfaremos de pan, y seremos buenos" ("venisbá' léjem venihiéh tovím"); (Tehilim 18,50) "y a tu nombre cantaré" ("uleshimjá Azamérah"), y sin vergüenza y con gran alegría siempre, (Tehilim 22,23) "dentro de congregación te alabaré" ("betój kehál Ahaleléka").

מדרש אשאביאל. ויגש, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע. ברא' מז,כז: "וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן, ויאחזו בה, ויפרו וירבו מאד"

 מדרש אשאביאל. ויגש, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע. ברא' מז,כז: "וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן, ויאחזו בה, ויפרו וירבו מאד".

יש שהאדם מדמה לעצמו ירידה והוא באמת עולה; יש שירגיש כעולה והוא רק נופל. ודרוש שכל ישר להבין, ודיבור נכון וצנוע להמתיק. "וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן, ויאחזו בה" = 2223, לומר אשר [מש' טז,כא] "לחכם לב יקרא (ייקרא) נבון, ומתק שפתים יסיף לקח"; כי הגיעו ישראל למצרים וישבו באחוזה טובה וראו זאת כהצלה, ובאמת אמר ה' (הוש' ז,יב) "אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים", ללכוד אותם אל תוך התיקון הכללי אשר יסגל אותם לקיים יעודם אליו נוצרו. יורדים למצרים כדי לעלות משם, והדרך מתוך הטוב הבדוי של מצרים אל הטוב של ישראל יהיה הנושא המרכזי של כל התורה, ידריך את האדם להפיק תועלת אמתית מחייו. 

הרי "בארץ מצרים, בארץ גשן" = 1319 באו וישבו. במקום של עושר, של מרעה טוב, ומים יש לאדם ולבהמה, וכלום לא חסר לכאורה. אך כל הטבע, כל העושר הבא ממילא, אוחז בעיני האדם; וכל רגע שעובר הוא מתרחק מהתודעה האמתית - כל כך נעים החלום הזה! אבל דרכי ה' נסתרות: (שמ' יד,ד) "וחזקתי את לב פרעה" לצער וליסר את ישראל, להפוך את הקערה על פיה, לעורר בהם געגועים. וכשמצרים יכביד עלינו ניזכר (יח' כ,לז) "במסרת הברית": עולם של שפע טוב לעינינו, ומאחורי הגב הקיר האפל, המוזנח, עדור כל קישוט ופיתוי. [יש' לח,ב] "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר, ויתפלל אל י-הוה", ולבות ישראל יתעוררו [ברא' מה,כה] "ויעלו ממצרים, ויבאו ארץ כנען, אל יעקב אביהם", ובהיאחזם שוב בה' (במ' יג,כא) "ויתרו (ויתורו) את הארץ" ויכמהו (דב' ל,יח) "לבוא שמה לרשתה".

וישבו במצרים "ויפרו וירבו מאד" = 571, מעל לכל הסביר והטבעי עד כדי שישאלו (יש' מט,כא) "מי ילד לי את אלה", ואם ישכילו (מש' ד,א) "לדעת בינה" יראו את יד (ירמ' טו,טז) "י-הוה אלהי צבאו-ת" אשר הורידם שמה להיטיב (יהו' י,מב) "לישראל" (שמ' לד,לד) "עד צאתו" משם. כי כל הידוע בשכל צריך להתמזג ולהתבשל בלב האדם, עד אשר שום גלות תהיה טובה בעיניו, ותמיד יהיה המצוי מתוק לחיקו, ואז (ש"ב יז,ג) "כל העם יהיה שלום". דוקא מתוך הירידה אל "ארץ גשן" = 644 המסנוורת ביופיה, שמה יתעלה האדם מכל הבלי העולם וימאס בהם, כי יתעורר לבו הרך לפעום בכח מחודש באשר [דב' לב,יב] "י-הוה בדד ינחנו, ואין עמו אל נכר"; ואז יהיה מוכן, כל אדם על פני האדמה, לגלות את דרכו בחזרה אל (שמ' טז,לה) "ארץ נושבת" = 1049, ארץ (ברא' מד,ל) "קשורה בנפשו" לקיים עליה מלכות שמים. "וישב ישראל" = 859 לבטח, ואם יפלו מקדושתם יקום זכרון מצרים עליהם ותפול עליהם צרה, (שופ' ג,ט) "ויזעקו בני ישראל אל י-הוה" ויתבטלו לרצון בוראם עד אשר (יש' יג,ז) "כל ידים תרפינה", (ירמ' ט,יח) "בשנו מאד כי עזבנו ארץ", כי נפלנו מהמלכות (תהי' קלז,ח) "שגמלת לנו". ובכל פעם בפעם, ובכל איש ואיש, תהיה "יציאת מצרים" = 891 לעורר (שמ' כד,ז) "נעשה ונשמע", תודעה בה המעשה הישר והטוב מקדים את ההבנה ואת ההגיון, (ירמ' ל,כא) "לגשת אלי, נאם י-הוה".

Midrash EsaBiEl. Vaigash, aliah de shabat kodesh, Maljut en la semana. Bereshit-Gen. 47,27: "Y se asentó Israel en la tierra de Mitsráim, en la tierra de Góshen, y se aferraron a ella, y fructificaron y abundaron mucho"

Midrash EsaBiEl. Vaigash, aliah de shabat kodesh, Maljut en la semana. Bereshit-Gen. 47,27: "Y se asentó Israel en la tierra de Mitsráim, en la tierra de Góshen, y se aferraron a ella, y fructificaron y abundaron mucho".

Hay que el hombre se imagina a sí mismo cayendo, y en realidad está en plena subida; hay que sentirá que sube, y sólo está cayendo. Y es necesario mente recta para comprender, y habla correcta y pudorosa para endulzar. "Y se asentó Israel en la tierra de Mitsráim, en la tierra de Góshen, y se aferraron a ella" ("vaiéshev israEl beErets mitsráim beErets góshen vaieAjzú báh" = 2223), para decir que [Prov. 16,21] "un sabio de corazón será llamado-considerado entendedor (que comprende), y la dulzura de labios agregará valor"; pues llegaron Israel a Mitsráim y se asentaron en una buena tierra y lo experimentaron como una salvación, y en realidad dijo Hashém (Hosh. 7,12) "extenderé sobre ellos mi red, como el ave del cielo" ("Efrós 'aleihém rishtí ke'óf hashamáim"), para atraparlos hacia dentro de la rectificación completa que habrán de pasar, para hacerse aptos de la misión para la que fueron creados. Descienden a Mitsráim para subir desde allí, y el camino desde el bien imaginario de Mitsráim hacia el bien connatural a Israel será el tema central de toda la Toráh (desde Shemót-Exodo en adelante), y conducirá al hombre a extraer provecho verdadero de su vida.

Puesto que "en la tierra de Mitsráim, en la tierra de Góshen" ("beErets mitsráim beErets góshen" = 1319) vinieron y se instalaron. En sitio de riqueza, de buenas pasturas, y agua hay para el hombre y la bestia, y nada parece faltar. Mas toda la naturaleza, toda esta riqueza que viene de suyo, atrapa los ojos del hombre; y cada momento que pasa más se aleja él de la conciencia verdadera: ¡es tan bonita la ilusión!. Mas los caminos de Hashém son inescrutables: (Shemot-Ex- 14,4) "y endureceré el corazón de Faraón" ("vejizákti Et lev par'óh") para atraer pena y sufrimiento sobre Israel, para volcar sobre la tierra el plato de las delicias, para despertar en ellos la nostalgia. Y cuando Mitsráim nos oprima, evocaremos intensamente y nos tomaremos (Ez. 20,37) "en-de la tradición del pacto" ("bemasóret habrít"): un mundo de abundancia ante nuestros ojos, y a nuestra espalda la pared oscura, abandonada, desprovista de todo decorado y tentación. [Is. 38,2] "Y volvió Jizkiáhu su rostro a la pared, y oró a Hashém", y los corazones de Israel despertarán [Bereshit-Gen. 45,25] "y subirán de Mitsráim, y advendrán a la tierra de Cnáan, a Iaakóv su padre" en sus conciencias nuevas, y aferrándose de retorno a Hashém (Bamidbar-Num. 13,21) "y recorrerán la tierra" ("vaiatúru Et haArets") y anhelarán verdaderamente (Devarim-Deut. 30,18) "venir allí a heredarla" ("lavó shámah lerishtáh").

Y se asentaron en Mitsráim, "y fructificaron y abundaron mucho" ("vaifrú vairbú meOd" = 571), se reprodujeron y multiplicaron muy por encima de lo natural y razonable, hasta el punto en que se preguntarán (Is. 49,21) "quién parió para mí a éstos" ("mí ialád lí Et Eleh"), y si siguen el llamado a reflexión (Prov. 4,1) "para conocer-adquirir entendimiento" ("ladá'at bináh"), verán la mano de (Jer. 15,16) "Hashém el E-lohím de los ejércitos" ("Hashém E-lohéi TsebaO-t") que los hizo descender allí para hacer bien (Jos. 10,42) "a Israel" ("leisraEl"), (Shemot-Ex. 34,34) "hasta su salida" ("'ad tseTó") de allí. Porque todo lo que es sabido en la mente debe entreverarse y fermentar en el corazón del hombre, hasta que ningún exilio resulte bueno a sus ojos, y siempre resultará lo que hay dulce a su paladar, y entonces (Sam.2 17,3) "todo el pueblo será shalóm" ("kol ha'ám ihiéh shalóm"). Justo por medio del descenso a "la tierra de Góshen" ("Erets góshen" = 644) que encandila en su belleza, justo allí se sobrepondrá el hombre a todas las vanidades del mundo y abominará de ellas, porque despertará su corazón tierno a latir con nueva fuerza, desde la conciencia de que [Devarim-Deut. 32,12] "Hashém solo le conducirá, y no hay con El ninguna deidad-fuerza ajena"; y entonces estará listo, todo hombre sobre las faces de la tierra, para descubrir su camino de retorno hacia la (Shemot-Ex. 16,35) "tierra poblada" ("Erets noshávet" = 1049), la tierra íntimamente (Bereshit-Gen. 44,30) "enlazada en su alma" ("kshuráh benafshó", para erigir sobre ella el reinado-Maljút de los cielos, para que se haga visible el espíritu a los ojos del corazón en todos los caminos del hombre. "Y se asentó Israel" ("vaiéshev israEl" = 859) con seguridad, y si cayeran de su sacralidad se levantará la evocación de Mitsráim sobre ellos y caerá sobre ellos la opresión y la desgracia, (Jue. 3,9) "y clamarán los hijos de Israel a Hashém" ("vaiz'akú bnei israEl El Hashém") y se anularán a la voluntad del Creador hasta el punto en que (Is. 13,7) "todas las manos se aflojarán" ("kol iadáim tirpéinah") y cambiarán el soberbio intento de hacer por el esfuerzo lúcido por merecer; (Jer. 9,18) "nos avergonzamos mucho porque abandonamos la tierra" ("bóshnu meOd ki 'azávnu Arets"), porque caímos del reinado-Maljút (Tehilim 137,8) "que nos concediste" ("shegamálta lánu"). Y en cada ocasión y ocasión, y en cada hombre y hombre, será para siempre "la salida de Mitsráim" ("ietsiAt mitsráim" = 891) la llave para despertar (Shemot-Ex. 24,7) "haremos y comprenderemos" ("na'aséh venishmá'"), una conciencia en que el bienhacer con rectitud precede a la comprensión y a la razón, habilitando al hombre (Jer. 30,21) "a dirigirse hacia mí. Palabra de Hashém" ("laguéshet Elái neUm Hashém").

מדרש אשאביאל. ויגש, עליה ו, יסוד בשבוע. ברא' מו,לב: "והאנשים רעי צאן, כי אנשי מקנה היו; וצאנם ובקרם וכל אשר להם הביאו"

 מדרש אשאביאל. ויגש, עליה ו, יסוד בשבוע. ברא' מו,לב: "והאנשים רעי צאן, כי אנשי מקנה היו; וצאנם ובקרם וכל אשר להם הביאו".

יוסף מתכנן איך הוא יציג את אביו ואת אחיו לפני פרעה, למצוא חן בעיניו ולהיטיב עם משפחתו. עליו מוטל גם להשיג להם תנאים בהם לא יושפעו לרעה על ידי המוסר המעוות של המצרים, ולא יופתו ללכת אחרי אלילי מצרים. אמנם, ברור שהאחיזה בדרך האמת גם כשהכל נוטה להטעות, היא אחד המבחנים החשובים לצרכם ירדנו למצרים. יוסף לא הולך לחשוף את כל המעלות הטובות כי לרעת אחיו יהיה לעשות כן, אלא שיציג אותם כתועבת מצרים. והכבש, הטלה, הוא אליל מרכזי למצרים, בעידן טלה. "והאנשים רעי (רועי) צאן, כי אנשי מקנה היו" = 1440, אנשים תמימים בנים לאיש תם יושב אוהלים, המבינים אשר [מש' טז,כב] "משכיל על דבר ימצא טוב, ובוטח בי-הוה אשריו", ומתקנים את עצמם להתרומם מעל לשכל בו אפשר למצוא טוב, כי בבטחון הלב יימצא האושר של האדם, אשר יפנה באמונה (מ"א י,ט) "לעשות מפשט וצדקה", להמשיך (יש' נז,יט) "שלום שלום לרחוק ולקרוב".

ויעקב ובניו ירדו מצרימה, "וצאנם ובקרם וכל אשר להם" = 1167 הביאו אתם, (שמ' לא,ז) "ואת הארן לעדת" עם חוקי ה' החרותים בלבם, והם נאמנים לה' (מש' כח,ד) "ושמרי תורה", ומביאים אתם את הברית עם הבורא ית' ואת הידע על אמת בריאת העולם, [איוב לח,ו] "על מה אדניה הטבעו, או מי ירה אבן פנתה". ויודעים את שהבטיח ה' ליעקב אשר (ש"א יב,ב) "ואני התהלכתי לפניכם", שהשכינה תרד אתם למצרים ותעלה אתם משם, ונפלת (דב' כח,לו) "ועבדת שם אלהים אחרים" ונחשכו עיניך, עד אשר מתוך הלחץ הנורא אליו נקלעת נזכרת בה' המשגיח בכל דרכיך, וקמת וזעקת מתוך לבך השבור, (ירמ' יא,כ) "כי אליך גליתי את ריבי", ויקם ה' לך משיח (דה"א יג,ה) "ויקהל דויד את כל ישראל", ותהי האחוה והרעות בעיני ה' לריח ניחוח, (תהי' קז,יט) "ממצקותיהם יושיעם" לזכותם בגאולה.

יורדים למצרים, "והאנשים רעי צאן, כי אנשי מקנה היו; וצאנם ובקרם וכל אשר להם הביאו" = 2631 אל תוך כור ההיתוך הנועד לכוננם, לתקנם לפעול ברוחניות את תיקוני הגשמיות, לזכות בברכה מאת ה', (ש"א י,יט) "אשר הוא מושיע לכם מכל רעותיכם וצרתיכם": מהרעות והצרות בכלל, ומהרעות והצרות שלנו, שבתוכנו, בפרט. "כי אנשי מקנה היו" = 607, שעושים קנין לה' בכל אשר יעסקו, (ש"ב ז,כב) "על כן גדלת" ונהיית (דב' ב,כא) "עם גדול ורב ורם", (מ"א כ,יג) "וידעת כי אני י-הוה", (עז' ד,ב) "המעלה אתנו": הגוף נאחז ברוח, והרוח תרומם את הגוף. "וצאנם ובקרם וכל אשר להם הביאו" = 1191, ובהיפתח לך, בכל רבד בחיים, שערי תשובה ותשועה, (ש"ב טו,כ) "שוב, והשב את אחיך עמך".

Midrash EsaBiEl. Vaigash, aliah de viernes, Iesód en la semana. Bereshit-Gen. 46,32: "Y los hombres son pastores de rebaño, porque hombres de ganado son; y sus rebaños y sus bovinos y todo lo que tienen trajeron"

Midrash EsaBiEl. Vaigash, aliah de viernes, Iesód en la semana. Bereshit-Gen. 46,32: "Y los hombres son pastores de rebaño, porque hombres de ganado son; y sus rebaños y sus bovinos y todo lo que tienen trajeron". 

Ioséf planifica cómo presentará a su padre y a sus hermanos ante Faraón, para hallar gracia a sus ojos y hacer bien a su familia. Debe también conseguir para ellos condiciones en las que no reciban mala influencia de la moral torcida de Mitsráim, y no se vean tentados por el culto a los ídolos, a las fuerzas bajas, que ellos sirven. De todos modos, es obvio que la autoafirmación en el camino de la verdad también cuando todo propende a hacernos errar, es una de las pruebas fundamentales cuyo cumplimiento nos hizo descender a Mitsráim. Ioséf no va a revelar las grandes virtudes, porque ello sería de mal para sus hermanos; sino que les presentará como algo que abomina Mitsráim. El cordero es objeto de culto principal en Mitsráim, en la era de Aries. "Y los hombres son pastores de rebaño, porque hombres de ganado son" ("vehaAnashím ro'éi tsóN ki Anshéi miknéh haiú" = 1440), hombres íntegros hijos de un hombre íntegro, que comprenden que [Prov. 16,22] "quien medita sobre el asunto hallará bien, y el que pone su seguridad en Hashém feliz de él", y se enmiendan a sí mismos para elevarse por encima de la mente hasta hallar sólo bien, pues en la seguridad del corazón se hallará la felicidad del hombre, que se conducirá con fe fiel (Reyes1 10,9) "a hacer juicio justo y tsedakáh" ("la'asót mishpát utsdakáh"), para extender (Is. 57,19) "shalóm shalóm al lejano y al cercano" ("shalóm shalóm larajók velakaróv"); y de lo hecho resultará la enmienda y rectificación también de la mente, en el secreto del davár-logos (la palabra y la cosa) que se modifica en sincronía perfecta, y no hay mejor remedio para la conciencia que la acción buena.

Y Iaakóv y sus hijos descendieron a Mitsráim, "y sus rebaños y sus bovinos y todo lo que tienen" ("vetsoNám ubkarám vejól Ashér lahém" = 1167) trajeron consigo, (Shemot-Ex. 31,7) "y al tabernáculo para testimonio" ("veEt haArón le'edút") con las leyes de Hashém grabadas en sus corazones, y ellos son fieles a Hashém (Prov. 28,4) "y cuidadores-cumplidores de la Toráh" ("veshomréi toráh"), y traen consigo el pacto con el Creador y el conocimiento acerca de la verdad de la creación del mundo, [Job 38,6] "sobre-por qué se afirmaron sus cimientos, o quién disparó su piedra angular". Y saben lo que prometió Hashém a Iaakóv que (Sam.1 12,2) "y yo me conduciré ante vosotros" ("vaAní hithalájti lifneijém"), que la shejináh (la presencia e influencia revelada de Hashém) descenderá con ellos a Mitsráim y les elevará de allí; y caerás (Devarim-Deut. 28,36) "y rendiste culto allí a deidades otras" ("ve'avádta shám elohím Ajerím") y se oscurecerán tus ojos, hasta que desde la presión enorme en que has sido atrapado evocarás, invocarás a Hashém, que supervisa todos tus caminos, y te levantarás y gritarás desde el corazón quebrado, (Jer. 11,20) "porque hacia tí revelé mi lucha" ("ki Eléja guilíti Et riví"), y Hashém te erigirá un mashíaj, un conductor hacia la redención, (Crón.1 13,5) "y reunirá David a todo Israel" ("vaiakhél davíd Et kol israEl"), y serán la fraternidad y la solidaridad ante Hashém como el aroma placentero y amable que elevan los sacrificios, y (Tehilim 107,19) "de sus angustias les salvará" ("mimtsukoteihém ioshi'ém") para elevarlos hasta la aptitud de redención.

Descienden a Mitsráim, "y los hombres son pastores de rebaño, porque hombres de ganado son; y sus rebaños y sus bovinos y todo lo que tienen trajeron" -nuestro verso entero con valor 2631- al caldero de fundición que tiene por objeto armarlos, erigirlos, disponerlos para oficiar desde la espiritualidad lo que rectificar a la materia demanda, hasta merecer -que es estar a la altura habilitante- la bendición de Hashém, (Sam.1 10,19) "que él os redime de todos vuestros males y estrecheces" ("Ashér hú moshí'a lajém mikól ra'oteijém vetsaroteijém"): de los males y estrecheces en general, y de los males y estrecheces nuestras, de nuestro propio interior, en particular. "Porque hombres de ganado son" ("ki Anshéi miknéh haiú" = 607), que ganan para Hashém, adscriben a Hashém, en todo aquéllo en que se ocupen; (Sam.2 7,22) "por ello creciste" ("'al kén gadállta") y te convertiste en (Devarim-Deut. 2,21) "pueblo grande y abundante y elevado" ("'am gadól varáv varám"), (Reyes1 20,13) "y supiste-sabrás que yo (soy) Hashém" ("veiadá'ta ki Aní Hashém"), (Ez. 4,2) "el que nos eleva" ("hama'aléh Otánu"). Davár: el cuerpo-cosa se toma del espíritu-palabra, y el espíritu eleva al cuerpo. "Y sus rebaños y sus bovinos y todo lo que tienen trajeron" ("utsoNám ubkarám vejól Ashér lahém hevíU" = 1191), y al abrirse para tí, en cualquier nivel u orden de la vida, las puertas de la teshuváh (arrepentimiento, rectificación) y de la teshuáh (salvación, redención), toma la oportunidad y (Sam.2 15,20) "retorna, y trae a tus hermanos contigo" ("shúv vehashév Et Ajéja 'imáj").

מדרש אשאביאל. ויגש, עליה ה, הוד בשבוע. ברא' מו,ד: "אנכי ארד עמך מצרימה, ואנכי אעלך גם עלה, ויוסף ישית ידו על עיניך"

 מדרש אשאביאל. ויגש, עליה ה, הוד בשבוע. ברא' מו,ד: "אנכי ארד עמך מצרימה, ואנכי אעלך גם עלה, ויוסף ישית ידו על עיניך".

תוכנית הגשמת הבטחות האל לאבות ממשיכה להתבצע. טרם יצא לדרך, מבטיח ה' ליעקב: "אנכי ארד עמך מצרימה, ואנכי אעלך גם עלה" = 1157, הבטחה התקפה (במ' טו,כו) "לכל עדת בני ישראל". יוסף נשלח ראשון למצרים, ללמד גוים חכמה, להשפיע עליהם אמונת אמת. וזה לצורך ישראל, לצורך התיקון המוטל עליו, שירד וישתעבד למצרים, ולא ירד לבדו כי אם כדבר ה' "אנכי ארד עמך מצרימה" = 801, ויהיו זרעך המון עם (ברא' מב,כה) "וימלאו את כליהם בר", שיגדלו באומץ ויתחזקו בטוב לבם ויזכו גם לרכוש גדול במצרים, ויודו לה' אשר הנחני בדרך (שמ' יח,ד) "ויצלני מחרב פרעה" אשר בקש להשמיד את העם. ואם תשמור את מצוות ה' המחברות את מהותך לאלוהות, (במ' י,ח) "והיו לכם לחקת עולם", לכל ירידה אשר בדרכך תרד ילווה אותך ה' (שמ' יג,כא) "להאיר להם,ללכת" אל תכלית הטוב. "ואנכי אעלך גם עלה" = 356, כי אם יש לך עינים לראות ולב הרואה את הנולד, (מ"א כב,כה) "הנך ראה ביום ההוא" אשר תתגלה ישועת ה' (תהי' יט,טו) "צורי וגאלי", להשיב בך את כל (איוב טו,יד) "ילוד אשה" אל האור ואל הטוב. והנסיון הוא בהכנעה, בקבלת כל העובר עליך בלב טוב וברוח טובה.

כי תבקש להבין את דרכי ה', "ויוסף ישית ידו על עיניך" = 1162, (ברא' מט,כו) "תהיין לראש יוסף" אשר יצא להושיע את הגוים, ובקש אף (דב' א,ט) "שאת אתכם", לחזק אותכם להיות עם (תהי' קמו,ו) "השמר (השומר) אמת לעולם" (דניאל יא,כח) "ולבבו על ברית קדש". מפרשי הפשט נוטים להבין שיוסף ישית ידו על עיני יעקב כשיגיע עתו להאסף אל עמיו, שיסגור לו את עיניו כמנהג ישראל למי שפרחה נשמתו. רבי מאיר שמחה הכהן מדוינסק מציע בספרו "משך חכמה" פרשנות יותר מרחיקה לכת: יתכן כי אמר לו שבל יחקור בעיונו ובעיניו השכליים את תכלית ומהות העניין שצריך לירד מצרימה ולעלות... שזה העניין יעצום עיניך, שבל תחקור ובל תסתכל אחרי דרכי ההשגחה - עכל"ק. כי כל הירידה והעליה, של יוסף ראשית, ושל כל ישראל אחרית, הן חלק מתוכנית אלוהית אשר לא תיקלט בהגיון כשאינך יודע תכליתה. 

ה' מבטיח אשר הוא עצמו מוריד ויורד עם יעקב וכל זרעו למצרים, והוא עצמו בגלוי יעלה אתם משם בהגיע עת. אין בידיך כי אם לסמוך על ההשגחה. אך אם תפקפק, אם יוחלש בטחונך ותשאל לריק למה ומדוע ואיך ומה מחר, ותתמרמר על חוסר הידיעה במקום להודות על כל הטוב, יתהוה בידך שתחליש גם את החיבור של ההשגחה הגלויה עליך, ותיאלץ להיאבק בעצמך: אם אתה יורד, לא ה' הורידך. אם אתה עולה, לא ה' העלך. בשלמות האמונה אשר ירדת מצרימה לקתנה (אתה, אני, כולנו), רק אם תתן ליוסף, לשליט הנאמן שומר הברית, לעצום את עיניך השפלות והכוזבות, תזכה להמשיך אליך את ההשגחה אשר מעל להגיון ומעל לטבע, בה הכל תמיד בתכלית הטוב, והעולם העבה מובל על ידי הרוח, לעשות שלום בכל העולמות.

Midrash EsaBiEl. Vaigash, aliah de jueves, Hod en la semana. Bereshit-Gen. 46,4: "Yo descenderé contigo a Mitsráim, y Yo te elevaré también subir; y Ioséf extenderá su mano sobre tus ojos"

Midrash EsaBiEl. Vaigash, aliah de jueves, Hod en la semana. Bereshit-Gen. 46,4: "Yo descenderé contigo a Mitsráim, y Yo te elevaré también subir; y Ioséf extenderá su mano sobre tus ojos".

El plan de realización de las promesas de Hashém a los patriarcas continúa desarrollándose. Antes de su salida al camino, promete Hashém a Iaakóv: "Yo descenderé contigo a Mitsráim, y Yo te elevaré también subir" ("Anojí Eréd 'imjá mitsráimah vaAnojí E'eljá gam 'alóh" = 1157), una promesa que rige (Bamidbar-Num. 15,26) "para toda la congregación de los hijos de Israel" ("lejól 'adát bnéi israEl"). Ioséf fue enviado pionero a Mitsráim, para enseñar sabiduría a los pueblos, para instalar en ellos fe verdadera. Y es para procurar a Israel su propio tikún-enmienda, que descenderá y será sojuzgado y esclavizado por Mitsráim, y no descenderá solo sino que, como le anuncia Hashém, "Yo descenderé contigo a Mitsráim" ("Anojí Eréd 'imjá mitsráimah" = 801), y serán tu descendencia un pueblo multitudinario (Bereshit-Gen. 42,25) "y llenarán sus herramientas-recipientes de provisiones" ("vaimalU Et kleihém bár"), que crecerán en coraje y valentía y fortalecerán sus corazones buenos e incluso obtendrán enormes riquezas de Mitsráim, y agradecerán a Hashém que me ha conducido en el camino (Shemot-Ex. 18,4) "y me salvó-salvará de la espada de Faraón ("vaiatsiléni mijérev par'óh") que pretende aniquilar al pueblo entero. Y si cuidas las mitsvót-preceptos de Hashém, que conectan tu existencia a la Elohút-divinidad, (Bamidbar-Num. 10,8) "y os serán por estatuto perpetuo (u "para el mundo")" ("vehaiú lajém lejukát 'olám"), en todo descenso que ocurra en tu camino te acompañará Hashém (Shemot-Ex. 13,21) "para alumbrarles, en su ir" ("lehaIr lahém laléjet") hacia el fin en el máximo bien. "Y yo te elevaré también subir" ("vaAnojí E'eljá gam 'alóh" = 356), pues si tienes ojos para ver y un corazón capaz de advertir lo que adviene, (Reyes1 22,25) "héte que ves en el día ese" ("hinjá roEh baióm hahú") en que se revelará la redención de Hashém (Tehilim 19,15) "mi roca y mi salvador" ("tsurí vegoAlí"), para devolver en tí a todo (Job 15,14) "nacido de mujer" ("ielúd Isháh") hacia la luz y hacia el bien. Y la prueba es de asunción, de sumisión, de recibir todo lo que pasa sobre tí (y que de todos modos no puedes evitar) con buen corazón y espíritu bueno. 

Pues pedirás comprender los caminos de Hashém, "y Ioséf extenderá su mano sobre tus ojos" ("veioséf iashít iadó 'al 'einéja" = 1162), (Bereshit-Gen. 49,26) "serán cabeza-jerarquía (la descendencia de) Ioséf" ("tihiénah leróSh ioséf") que salió a redimir a los pueblos, y pidió incluso (Devarim-Deut. 1,9) "izaros-cargaros a vosotros" ("seT Etjém"), reforzaros para que seáis el pueblo (Tehilim 146,6) "que cuida la verdad para siempre, para el mundo" ("hashomér Emét le'olám"), (Daniel 11,28) "y su corazón (está puesto) sobre el pacto sagrado" ("ulevavó 'al brít kódesh"). Los exégetas que buscan el sentido sencillo del escrito, tienden a interpretar que Ioséf extenderá su mano para cerrar los ojos de Iaakóv cuando haya llegado su oportunidad de dejar este mundo. Rabi Meir Simjah Hacohen de Davinsk propone en su libro Méshej Jojmáh una interpretación de horizontes más lejanos: puede que le está diciendo que no investigue con su mente y con sus ojos acerca de la finalidad y la sustancia de este tener que descender a Mitsráim para luego ascender... que a eso se refiere con que él cerrará tus ojos, que no investigues y no persigas el sentido de los caminos que sigue la hashgajáh, la supervisión de Hashém sobre todo -hasta aquí sus palabras. Porque todo el descenso y el ascenso, de Ioséf primero y de todo Israel tras él, son parte de un plan superior que no será comprendido por la razón todo tiempo que no conozcas sus etapas ulteriores, que no sepas hacia dónde está llamado a llevarte.

Hashém promete que El mismo hace descender y desciende con Iaakóv y toda su descendencia a Mitsráim, y El mismo de modo revelado los ascenderá de allí cuando llegue su tiempo. No hay en tus manos más que confiarte en El, que asumir que en este camino no conduces sino que eres conducido. Mas si dudas, si te sobresalta el temor, si se debilita tu seguridad y te preguntas en vacío por qué y para qué y cómo y qué y mañana, y te amargas por la falta de comprensión y control en vez de fluir con ello y agradecer por todo lo bueno, acontecerá por tu propia mano que debilitarás también la conexión de la supervisión revelada de Hashém sobre tí, y te verás forzado a luchar por tí mismo, con las insuficientes herramientas a tu alcance: si tú desciendes, no es Hashém el que te lleva. Si tú subes, no es Hashém el que te está elevando. En la plenitud de la fe que descendiste a Mitsráim para enmendar (tú, yo, todos) la cualidad de Mitsráim que hay en todo, y sólo si permites a Ioséf, al regente fiel que guarda el pacto, cubrir y obstruir la visión delusoria de tus ojos, lograrás atraer hacia tí la supervisión más alta, la que está por encima de la razón y de la naturaleza, en la que todo es siempre lo más bueno posible, y el mundo denso es conducido por el espíritu, para hacer shalóm en todos los mundos. Y la acción de nuestras manos erige lo que sobre nosotros, y la acción de nuestras manos Lo constituye. Porque el agrado de Hashém nuestro E-lohím sobre nosotros.

מדרש אשאביאל. ויגש, עליה ד, נצח בשבוע. ברא' מה,כד: "וישלח את אחיו וילכו; ויאמר אלהם: אל תרגזו בדרך"

 מדרש אשאביאל. ויגש, עליה ד, נצח בשבוע. ברא' מה,כד: "וישלח את אחיו וילכו; ויאמר אלהם: אל תרגזו בדרך".

מעכשיו, יש שלום בין כל האחים, ובני ישראל מתלכדים יחדיו, זרע לאומה אחת ומיוחדת אשר תסתגל לגדולה. אחי יוסף הולכים חזרה, עולים אל אביהם בארץ כנען, להורידו אל יוסף מצרימה. "וישלח את אחיו וילכו" = 852, כל (דב' כט,ט) "איש ישראל", (יש' מא,כ) "וישימו וישכילו יחדו, כי יד י-הוה" התגלתה להם בהשגחה מדויקת להביאם עד הלום, ורק צריכים להתחזק בדבקות לה' ולמצותיו (דב' ל,ו) "בכל לבבך ובכל נפשך, למען חייך". (מ"א יא,יא) "הלוא שמעת" כי דוקא (מש' י,יז) "שומר מוסר" יוושע.

ועוד הזהיר יוסף את אחיו על הסכנות המצפות להם, לנו, לאורך כל הדרך, מאחר שבחרנו בטוב, ויצרותנו יעשו כמיטב יכולתם להסטות אותנו מדרכנו. וכן הוא אומר: "אל תרגזו בדרך" = 873, כי כל דרך (עד בכלל מסע החיים עצמם, גם זה ייקרא דרך) יש בה פיתוים ונסיונות ותיקונים, כפי שקרה לאבא: [ברא' לב,ב] "ויעקב הלך לדרכו, ויפגעו בו מלאכי אלהים", ויהיה לנכדינו (במ' י,לד) "וענן י-הוה עליהם, יומם, בנסעם מן המחנה" בשובם אל ארצם; על כן, כל אשר יתבונן יכריז [תהי' כה,א] "אליך, י-הוה, נפשי אשא", כי רק להיזהר מכל רוגז ולהתחבר כל אחד לזולתו באחוה, ויצא אשר (ברא' ל,מב) "והקשרים (והקשורים),  ליעקב"; שיחוסו בברכותיו של אביהם, אותן ברכות אשר (יהו' יז,ד) "י-הוה צוה את משה", (מ"ב ו,כג) "לבוא בארץ ישראל" בשלמות; לבוא במידת המלכות המתוקנת באמצעות המעשים. (תהי' כב,כח) "וישבו (וישובו) אל י-הוה כל אפסי ארץ", לאחר אשר ניסו בכל כליהם להכחיד את זרע ישראל;  (שופ' ו,ז) "כי זעקו בני ישראל אל י-הוה" אשר אמר (יש' מג,כא) "עם זו יצרתי לי", ואז הדלת (מש' כו,יד) "תסוב על צירה" כי לא אפסיק (תהי' פח,יד) "אליך י-הוה שועתי"; (נחמ' ט,טו) "ומים מסלע הוצאת להם".

ולסיכום, בפשטות: "וישלח את אחיו וילכו; ויאמר אלהם: אל תרגזו בדרך" = 2058, כי בין קרבות ותלאות והפתעות ונסיונות, ההגיון משתבש, ואם לא יהיו כל כליך מחוברים למקור חיותם במרומים, תוכל חלילה ליפול לעומק הקליפה כאשר קרה למלך הנופל בקרב, (ש"א לא,ד) "ויאמר שאול לנשא כליו: שלף חרבך ודקרני בה" כי לא יראה תועלת בחייו. על כן, לבל תרגיז ותרגז, דע תמיד, תחת כל מצב, (מ"ב יט,לא) "כי מירושלם תצא שארית" ולכך כל מעשיך תכוון; (ירמ' לא,כ) "שמי (שימי) לך תמרורים, שתי (שיתי) לבך" אל האמת, עם סימנים וסייגים אשר יעמדו לך בכל עת, למען תזכה לראות בהיגלות ה' (דה"א כז,כג) "להרבות את ישראל ככוכבי השמים" כאשר דיבר, אשר ככוכבים יזהירו ויפזרו אורה בעולם להטותו אל הטוב, למשוך אליו ישועת עולמים.

Midrash EsaBiEl. Vaigásh, aliah de miércoles, Netsaj en la semana. Bereshit-Gen. 45,24: "Y enviará a sus hermanos y se irán; y les dirá: no irritéis en el camino"

Midrash EsaBiEl. Vaigásh, aliah de miércoles, Netsaj en la semana. Bereshit-Gen. 45,24: "Y enviará a sus hermanos y se irán; y les dirá: no irritéis en el camino".

Desde ahora, hay shalóm entre todos los hermanos, y los hijos de Israel se agrupan en unión sólida, germen de una nación unida y especial que habrá de alistarse para grandezas. Los hermanos de Ioséf van de retorno, suben hacia su padre en la tierra de Cnáan, para llevarlo en descenso hacia Ioséf, que le instalará en la tierra de Góshen, en Mitsráim.  "Y enviará a sus hermanos y se irán" ("vaishláj Et Ejáv vaieléju" = 852), todo (Devarim-Deut. 29,9) "hombre de Israel" ("Ish israEl"), (Is. 41,20) "y pondrán y reflexionarán juntos, que la mano de Hashém" ("vaiasímu vaiaskílu iajdáv ki iád Hashém") se reveló a ellos en la supervisión exacta y minuciosa para traerlos hasta este momento; y sólo es necesario reafirmarse en el apego a Hashém y a sus mitsvót (Devarim-Deut. 30,6) "con todo tu corazón y con toda tu alma, por tu vida" ("bejól levavjá ubejól nafshejá lemá'an jaiéja"). (Reyes1 11,11) "Acaso no has oído" ("haló shamá'ta") que justamente (Prov. 10,17) "el guardián de la moral" ("shomér musár") se salvará.

Y aún, previno Ioséf a sus hermanos acerca de los peligros que les y nos aguardan, a todo lo largo del camino, desde que hemos elegido el bien, y fuerzas de nuestros instintos harán todo lo que se halle en sus manos para desviarnos de nuestro camino. Y así dice: "no irritéis en el camino" ("Al tirguezú badérej" = 873), porque todo camino (incluso la vida entera, que es también un camino) guarda tentaciones y pruebas y enmiendas, tal como sucedió a papá: [Bereshit-Gen. 32,2] "Y Iaakóv se dirigió a su camino, y le tocarán ángeles de E-lohím" ("vaia'akóv haláj ledarkó vaifgue'ú bó malAjéi E-lohím": que cuando sales a la intemperie a edificar tu camino propio, los ángeles del vigor y el rigor te acompañan). Y como espera a nuestros nietos, la conducción de lo Alto en revelación plena, (Bamidbar-Num. 10,34) "y la nube de Hashém sobre ellos, de día, en su viaje desde el campamento" ("ve'anán Hashém 'aleihém iomám benos'ám min hamajanéh") en su retorno a su tierra. Por tanto, todo quien medite rectamente declarará [Tehilim 25,1] "a tí, Hashém, mi alma elevaré", porque sólo prevenirse de toda irritación y enojo, y conectarse cada quien a su prójimo fraternalmente, y resultará que (Bereshit-Gen. 30,42) "y los unidos-enlazados, son para Iaakóv" ("vehakshurím leia'akóv"): que se cobijarán en las bendiciones de su padre, las mismas bendiciones que (Jos. 17,4) "Hashém ordenó a Moshéh" ("Hashém tsiváh Et moshéh"), (Reyes2 6,23) "para venir en la tierra de Israel" ("lavó beErets israEl") en plenitud; para venir en la majestad del reinado-Maljút enmendado por nuestras propias acciones. (Tehilim 22,28) "Y volverán a Hashém todos los ceros de la tierra" ("veiashúvu El Hashém kól Afséi Arets"), tras haber intentado por todos sus medios aniquilar a la descendencia de Israel; (Jue. 6,7) "porque clamaron los hijos de Israel a Hashém" ("ki za'akú bnéi israEl El Hashém") que dijo (Is. 43,21) "el pueblo éste creé para mí" ("'am zú iatsárti lí"); y entonces la puerta (Prov. 26,14) "girará sobre su eje" ("tisóv 'al tsiráh") pues no interrumpiré (Tehilim 84,14) "hacia tí, Hashém, mi plegaria de súplica" ("Eléja Hashém shav'atí"); (Nej. 9,15) "y agua de la roca extrajiste para ellos" ("umáim miséla' hotséTa lahém").

En resumen, con sencillez: "y enviará a sus hermanos y se irán; y les dirá: no irritéis en el camino" -nuestro verso entero con valor 2058-, pues entre las batallas y las desventuras y las sorpresas y las pruebas, la razón se nubla, y si no estuvieran todas tus herramientas e instrumentos conectados a la fuente de su vitalidad en lo Alto, podrías (sálvenos Hashém) caer en lo espeso de la klipáh-cáscara como sucedió al rey que cayó en batalla, (Sam.1 31,4) "y dirá ShaUl al ayudante que cargaba sus armas: desenvaina tu espada y pínchame-mátame con ella" ("vaióMer shaUl lenosé keláv shlóf jarbejá vedokréni báh"), porque no verá propósito a su vida. Por consiguiente, para que no irrites ni te irrites, sabe siempre, en toda situación, (Reyes2 19,31) "que de Ierushaláim saldrá el resto" (de quienes portan el espíritu y la visión de ierushaláim renacerá la gueUláh, "ki mirushaláim tetsé sheErít"), y pon en ello la intención de todos tus actos; (Jer. 31,20) "ponte señales (indicadores del camino), inclina (para atender) tu corazón" ("sími láj tamrurím shití libéj") hacia la verdad, con signos y cercos que te guarden todo el tiempo, para que llegues a ver la revelación de Hashém (Crón.1 27,23) "para abundar-reproducir a Israel como las estrellas del cielo" ("leharbót Et israEl kekojvéi hashamáim") tal como dijo, que tal como estrellas brillarán y esparcirán luz en el mundo para inclinarlo hacia el bien, para atraer hacia él aires de completa redención.

מדרש אשאביאל. ויגש, עליה ג, תפארת בשבוע. ברא' מה,יב: "והנה עיניכם ראות, ועיני אחי בנימין, כי פי המדבר אליכם"

 מדרש אשאביאל. ויגש, עליה ג, תפארת בשבוע. ברא' מה,יב: "והנה עיניכם ראות, ועיני אחי בנימין, כי פי המדבר אליכם".

יש חלוקה ברורה בין האחים, לרגל התקשרותם עם יוסף: מצד אחד, עשרת האחים שהיו שותפים למכירתו; מצד שני, בנימין, אחיו הקטן בן אמו. ואל כולם הוא קורא להבין: "והנה עיניכם ראות, ועיני אחי בנימין" = 1200, ואם כן, [מש' ח,ה] "הבינו פתאים ערמה, וכסילים הבינו לב", יחדיו אחי הקטן (תהי' לח,יג) "ודרשי רעתי"; (מ"ב י,ג) "וראיתם הטוב והישר" בכל אשר עשה ה' לעינינו, אשר (איוב כח,ט) "הפך משרש הרים", וגם הרים (תהי' פו,יג) "משאול תחתיה" את (ברא' כא,ב) "אשר דבר אתו א-להים" כי הוא יקראנו, (ש"ב ז,י) "ושכן תחתיו". הוראת השעה: התיחד עם אחיך, (במ' יא,יז) "ולא תשא אתה לבדך"; בזאת ההכרעה במלחמות ישראל.

ודוקא "פי" = 90 = "מלך", מדבר אליכם: "והנה עיניכם ראות, ועיני אחי בנימין, כי פי המדבר אליכם" = 1672, לפרוש לעיניהם את התיקון המוצב בפני כל ישראל. ראשית כל, בשלב ההכנעה, תיקון האמונה בה' ובהשגחתו המדויקת: [תהי' צא,ט] "כי אתה י-הוה מחסי, עליון שמת מעונך". בשלב ההבדלה שבתיקון, האדם ייבדל מארצו, יאלץ לעבוד בתיקון עצמו ללא עזר וחיבור לארץ שלו, אלא דוקא מתוך צער של גלות: [תהי' קה,כג] "ויבא ישראל מצרים, ויעקב גר בארץ חם", באים לחזק שרירים, להתגבר על הקליפות, לעמול כדי לזכות באור. ומפתח ההמתקה על פני הארץ, באהבה ובערבות: [איוב מא,ט] "איש באחיהו ידבקו (ידובקו), יתלכדו, ולא יתפרדו"; כי כל טובי הלב הנאמנים יחדיו מסוגלים לנצח כל התקפה מצד החושך, מסוגלים למשוך ישועה לעולם ולעצמם, מסוגלים להמתקה כללית. יובנו נא דברים אלו כמכוונים אל כל אדם היום באשר הוא, היכן שהוא, תהיה סביבתו אשר תהיה.

Midrash EsaBiEl. Vaigash, aliah de martes, tifEret en la semana. Bereshit-Gen. 45,12: "Y he vuestros ojos ven, y los ojos de mi hermano Biniamín, que es mi boca que habla a vosotros"

Midrash EsaBiEl. Vaigash, aliah de martes, tifEret en la semana. Bereshit-Gen. 45,12: "Y he vuestros ojos ven, y los ojos de mi hermano Biniamín, que es mi boca que habla a vosotros".

Hay una división clara entre los hermanos, a la hora de su comunicación con Ioséf: de un lado, los diez hermanos que participaron de uno u otro modo de su venta; del otro, Biniamín, su hermano menor, hijo de su propia madre. Y a todos convoca Ioséf a comprender: "Y he vuestros ojos ven, y los ojos de mi hermano Biniamín" ("vehinéh 'eineijém roOt ve'einéi Ají biniamín" = 1200), y entonces, [Prov. 8,5] "comprended tontos la viveza, y necios entended el corazón", juntos mi hermano menor (Tehilim 38,13) "y los que piden-pidieron mi mal" ("vedorshéi ra'atí"); (Reyes2 10,3) "y veréis el bien y lo recto" ("ureItém hatóv vehaiashár") en todo lo que hace Hashém ante nuestros ojos, que (Job 28,9) "dio vuelta de raíz montañas" ("hafáj mishóresh harím"), e izó (Tehilim 86-13) "desde el sheOl inferior" (del infierno de la interrogancia, "misheOl tajtiáh") a aquél (Bereshit-Gen. 21,2) "que habló con él E-lohím" ("Ashér dibér Itó E-lohím") porque él le llamó, (Sam.2 7,10) "y morará bajo él" ("veshaján tajtáv"). Instrucción para este momento: júntate con tus hermanos, (Bamidbar-Num. 11,17) "y no cargues tú solo" ("veló tisá Atáh levadéja"); y de ello depende la definición de las guerras de Israel.

Y justamente "mi boca" ("pí" = 90), que vale como "rey" ("mélej"), habla a vosotros: "Y he vuestros ojos ven, y los ojos de mi hermano Biniamín, que es mi boca que habla a vosotros" -nuestro verso entero con valor 1672-, para extender ante sus ojos el tikún-enmienda completo que habrá de pasar todo Israel. Ante todo, en la etapa de hajnaáh-asunción-sumisión, la prueba de la Emunáh-fidelidad en Hashém y en su supervisión precisa: [Tehilim 91,9] "pues tú Hashém eres mi resguardo, suprema pusiste tu morada". En la etapa de la havdaláh-discriminación, el hombre se distinguirá de su tierra, se verá forzado a enmendarse a sí mismo sin ayuda ni conexión con el ecosistema que le es connatural, sino justamente desde la pena del exilio: [Tehilim 105,23] "Y vino Israel a Mitsráim, y Iaakóv vive en tierra de Jám", el desafío de fortalecer músculos, de sobreponerse a las klipót o cáscaras opacas que obstruyen el paso de la luz, esforzarnos de ser necesario para merecer y alcanzar la luz. Y la llave de la hamtakáh-endulzamiento sobre la tierra, en el amor y la solidaridad recíproca: [Job 41,9] "cada hombre a su hermano se apegarán, se aglutinarán, y no se separarán"; porque todos los fieles y de buen corazón juntos pueden vencer toda arremetida de fuerzas oscuras, pueden atraer redención al mundo y a sí mismos, pueden endulzarlo todo. Entiéndanse estas palabras como dirigidas y referidas a todo hombre, hoy, siendo quien es, donde está, en cualquiera sea el entorno que le toca.

מדרש אשאביאל. מדרש אשאביאל. ויגש, עליה ב, גבורה בשבוע. ברא' מה,ה: "ועתה, אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אתי (אותי) הנה, כי למחיה שלחני אלהים לפניכם"

 מדרש אשאביאל. מדרש אשאביאל. ויגש, עליה ב, גבורה בשבוע. ברא' מה,ה: "ועתה, אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אתי (אותי) הנה, כי למחיה שלחני אלהים לפניכם".

והנה, עת הגילוי וההמתקה. האחים נדהמים בהיחשף אליהם יוסף. סחרחורת, כאילו כל הסרט הבלתי הגיוני שעבר עליהם רץ מזורז לאחור. הכל מקבל משמעות חדשה, כל חלקי התמונה מוצאים את המקום הנכון להם ומשתלבים בשרשרת חדשה. מחילה. תחושת מצפון חדשה אצל כולם, המפחדים גם שיוסף ירצה לנצל את המעמד הנוכחי -הוא מלך, הם שבוים לו- לנקום בהם. אז, דבריו הנכונים של יוסף: "ועתה, אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אתי הנה, כי למחיה שלחני אלהים לפניכם" = 3575; כמעשה הכהן, אשר עשה [ויק' כז,כ] "וכלה מכפר את הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח, והקריב את השעיר החי", שהכל כופר ונמחל ונמתק, ועכשיו חיים חדשים נתקשרים לרצון האלוהי, באגודה אחת, להמשיך רחמים לעולם.

הם רואים מה מצפה להם. רגילים היו לחיות כל החרדים לדבר ה' ביחד ולבד, שומרים על גדרות הצניעות, מקיימים יחדיו את מצוות התורה. והנה, הכל הולך להיות הרבה יותר קשה מעכשיו. דוקא מצרים יקבל אותם: תרבות של עבודת אלילים, בה המלך נחשב לאליל בעצמו, בה פריצות וכל המידות הרעות הן הלכה למעשה. "אל תעצבו ואל יחר בעיניכם" = 1056, אומר יוסף, כי דוקא מול (יש' כ,ד) "ערות מצרים" תתנסו בלבכם, בהקשבתכם לרצון ה', כי לא תצליחו להסתיג מהרע אם תקיימו (יש' כט,יג) "מצות אנשים מלמדה (מלומדה)", בלי כונה, אלא רק תורה מודעת ונוכחת תציל אותכם מכל רע.

אתם רציתם לעשות לי רע, ובאמת, שלחתם אותי להיטיב עמכם ברצון ה', "כי למחיה שלחני אלהים לפניכם" = 837, כאמרו [יש' מג,יא] "אנכי אנכי י-הוה, ואין מבלעדי מושיע", וישיב אשר ישכיל: [תהי' קיח,כח] "א-לי אתה ואודך, אלהי ארוממך".

Midrash EsaBiEl. Vaigásh, aliah de lunes, Guevuráh en la semana. Bereshit-Gen. 45,5: "Y ahora, no os entristezcáis y no duela a vuestros ojos el haberme vendido aquí, pues para sustento me envió E-lohím antes de vosotros"

Midrash EsaBiEl. Vaigásh, aliah de lunes, Guevuráh en la semana. Bereshit-Gen. 45,5: "Y ahora, no os entristezcáis y no duela a vuestros ojos el haberme vendido aquí, pues para sustento me envió E-lohím antes de vosotros".

Y he aquí, el momento de la revelación y el endulzamiento. Los hermanos están perplejos, aturdidos, tras revelarse a ellos Ioséf. Mareo, vértigo, toda la película irracional que pasó sobre ellos vuelve atrás a adquirir nuevo sentido donde el muy viejo. Todas las partes de la figura hallan ahora su lugar correcto, y se entrelazan en una cadena nueva. Perdón. Sentimiento de culpa nueva en todos los corazones, que también temen que Ioséf desee aprovechar la situación presente -él es el rey, ellos sus prisioneros; ¡cuán parecido, ay, a aquellos sueños!-, para vengarse de ellos. Y entonces, las palabras justas de Ioséf: "Y ahora, no os entristezcáis y no duela a vuestros ojos el haberme vendido aquí, pues para sustento me envió E-lohím antes de vosotros" -nuestro verso completo con valor 3575-; tal como en la labor del cohén-sacerdote, que [Vaikra-Lev. 27,20] "y terminó de expliar a lo sagrado y al templo y al altar, y ofrendó el cabrito vivo": que todo fue expiado y perdonado y endulzado, y ahora una vida nueva se enlaza a la voluntad de E-lohím, en una unión única de todos, para atraer misericordia divina al mundo.

Ellos ven lo que les espera. Estaban habituados a vivir juntos y solos todos los jaredím-temerosos de Hashém; a cuidar los cercos del pudor, a cumplir juntos las mitsvót-preceptos de la Toráh. Y de pronto, todo va a ser mucho más difícil a partir de ahora: justo ¡Mitsráim!, una cultura de idolatría, cuyo propio rey es visto como deidad en sí mismo, en la que el impudor y la promiscuidad y todas las malas cualidades son norma. "No os entristezcáis y no duela a vuestros ojos" ("Al te'atsvú veAl ijár be'eineijém" = 1056), dice Ioséf, porque justo frente a (Is. 20,4) "la desnudez de Mitsráim" ("'ervát mitsráim") seréis probados en vuestros corazones, en vuestra atención a la voluntad de Hashém, porque no lograréis manteneros a resguardo del mal si cumplís la Toráh al modo de  (Is. 29,13) "precepto de hombres aprendido" (acciones automáticas recibidas de otros y en las que no te involucras entero, "mitsvát Anashím melumadáh"); sino que sólo la Toráh presente y conciente, la Toráh que te convierte, les salvará de todo mal.

Vosotros quisisteis hacerme mal, y de verdad, me enviasteis para que os haga bien por voluntad de Hashém, "pues para sustento me envió E-lohím antes de vosotros" ("ki lemejiáh shlajáni E-lohím lifneijém" = 837), al decir: [Is. 43,11] "Yo, Yo Hashém, y no hay más que yo salvador". Y responderá quien intelija rectamente: [Tehilim 118,28] "mi E-l eres y te agradeceré, mi E-lohím y te elevaré (dentro de mí)".

מדרש אשאביאל. ויגש, עליה א, חסד בשבוע. ברא' מד,כא: "ותאמר אל עבדיך: הורדהו (הורידוהו) אלי, ואשימה עיני עליו"

 מדרש אשאביאל. ויגש, עליה א, חסד בשבוע. ברא' מד,כא: "ותאמר אל עבדיך: הורדהו (הורידוהו) אלי, ואשימה עיני עליו".

יהודה מסרב לעמוד נבוך מול הגזרה הבלתי נתפסת, ומתעורר לנהוג במידת מלכות. מול יוסף, מלך הנגלה לפניו בדינים קשים, חוזר יהודה על כל אשר ארע, לפתור את חידת היתפשם במצרים. הוא מנסה להכיל בהגיון מהלך שאינו הגיוני כלל, לפי הנראה לעיניו ונודע לו. שמא זה משמים שדוקא בנימין ייתפס להעניש אותם על אשר עשו ליוסף, הוא נכנע ומוכן להחליף את בנימין, להשיב אותו אל אביו, ולהיות הוא, במקומו, עבד עולם לשליט מצרים. יהודה השלים בענוה את תיקון התשובה, הדורש נטילת אחריות שלמה, ורק אז תחינה לרחמי שמים. "ותאמר אל עבדיך" = 784, (ש"א י,כו) "אשר נגע אלהים בלבם", (ש"א כט,יא) "ללכת בבקר" אל בית אבינו להביא את בנימין. (מ"ב ד,כב) "וארוצה אל איש האלהים" הוא עבדך אבינו יעקב, והוא לא רצה שנקח את בנימין כי חרד לגורלו, וכאמרנו אליו את דברי אדוני, צוה עלינו (ירמ' מב,יא) "אל תראו ממנו"; (מ"ב ד,א) "כי עבדך היה ירא את י-הוה", ואשר יבוא בגזרת א-ל יתקבל לטובה, ושום יראה אחרת עומדת מולו.

וכן צוית עלינו: "הורדהו אלי, ואשימה עיני עליו" = 885, (שמ' יד,י) "ויצעקו בני ישראל" לישועה משמים כפי אשר קם (ברא' מא,נה) "ויצעק העם אל פרעה ללחם", ונראה שבשתי הפעמים בקשת להמשיך עלינו מצב של הלם, (תהי' יח,מב) "ישועו ואין מושיע" ואז יגשו לתקן ולטהר את כליהם; כאמרך והבאתי אתכם עד היאוש מכל אשר בידיכם להיגאל, (שמ' כט,מג) "ונעדתי שמה". ותתבוננו ותפשפשו במעשיכם לגלות את מקור הרע ותשובו מאשר גרם לו בלב שלם, (שמ' ל,כט) "והיו קדש קדשים" לזכות בהבטחת (יש' מא,יד) "אני עזרתיך, נאם י-הוה", והוא ית' ירים את הדבק בו, (דב' לב,יא) "יפרש כנפיו יקחהו"; ואף אם חרב חדה על צוארו, יהי כדוגמת (ברא' כב,יג) "וילך אברהם ויקח את האיל", ויצחק ניצול.

יוסף מזמין אליו את בנימין אחיו "ואשימה עיני עליו" = 618, (יח' מא,לב) "ויביאני אל החצר הפנימי" מול כל אחי, (ברא' מג,יח) "כי הובאו בית יוסף", (ש"א כב,א) "וירדו אליו שמה" (ירמ' מב,כב) "לבוא לגור שם" מול כל (יהו' יג,כא) "ישבי הארץ"; ויעקב (ב' כ,ט) "בראש העם" אשר ישב בארץ גושן, (ברא' ל,ל) "ויפרץ לרב". והכל, לזכות בסוף בכל (ירמ' מב,ו) "אשר ייטב לנו", כי לאחר הצער והשיעבוד שיעברו על בניכם במצרים, ואחרי שהם עצמם ירדו ממדרגתם עד כדי שיעבדו (ש"ב ה,כא) "את עצביהם" וגלוליהם של המצרים, יקום דור אשר ישוב לדבוק (זכ' יב,ה) "בי-הוה צבאו-ת אלהיהם", (מ"א ח,מח) "והתפללו אליך" (שמ' יד,יא) "להוציאנו ממצרים". וישכילו להבין אשר מבקש ה' מהאדם אהבה וערבות ומוסר טוב, ומעדיף (ש"א טו,כב) "להקשיב, מחלב אילים". ועל זה נאמר: (קו' ז,יב) "החכמה תחיה בעליה", אל מול (אסתר א,יג) "כל ידעי דת ודין". [תהי' פט,נג] "ברוך י-הוה לעולם, אמן ואמן".

Midrash EsaBiEl. Vaigásh, aliah de domingo, Jésed en la semana. Bereshit-Gen. 44,21: "Y dirás a tus siervos: Bajadlo hacia mí, y pondré mi ojo sobre él"

Midrash EsaBiEl. Vaigásh, aliah de domingo, Jésed en la semana. Bereshit-Gen. 44,21: "Y dirás a tus siervos: Bajadlo hacia mí, y pondré mi ojo sobre él".

Iehudáh se niega a dejarse anular por la perplejidad, ante el desenlace incomprensible. Y despierta a actuar con la majestad de realeza que le es connatural. Ante Ioséf, el rey que se revela ante él con juicio riguroso, repasa todo lo ocurrido, para resolver el acertijo que les retiene atrapados en Mitsráim. Intenta comprender en su razón un proceso que no tiene nada de razonable, de acuerdo a lo que se ofrece a sus ojos, de acuerdo a lo que es capaz de advertir. Por si fuera de lo Alto que justo Biniamín resulte atrapado, para castigarles a ellos por lo que hicieron a Ioséf, él se asume por fin responsable y se dispone a sustituir a Biniamín, devolverlo a su padre, y quedar él, en su lugar, como esclavo para siempre del regente de Mitsráim. Iehudáh completó con humildad el tikún-enmienda de su teshuváh, que requiere ante todo asunción completa de responsabilidad, y desde allí la súplica y el ruego por piedad de Hashém. "Y dirás a tus siervos" ("vatoMár El 'avadéja" = 784), (Sam.1 10,26) "que tocó E-lohím sus corazones" ("Ashér nagá' E-lohím belivám"), que han de (Sam.1 29,11) "partir en la mañana" ("laléjet babóker") a la casa de nuestro padre para traer a Biniamín. (Reyes2 4,22) "Y correré hacia el hombre del E-lohím" ("vaArútsah El Ish haE-lohím") que es tu siervo, nuestro padre, Iaakóv, y él no quiso que trajéramos a Biniamín porque temió por él, y cuando insistimos en decirle tus palabras, nos ordenó: (Jer. 42,11) "no temáis de él" ("Al tirU miménu"); (Reyes2 4,1) "pues tu siervo es temeroso de Hashém" ("ki 'avdejá haiáh iaré Et Hashém"), y lo que advenga por decreto de E-l será aceptado para bien, y ningún otro temor es relevante ante él.

Y así nos ordenaste: "Bajadlo hacia mí, y pondré mi ojo sobre él" ("horidúhu Elái vaAsímah 'einí 'aláv" = 885), (Shemot-Ex. 14,10) "y gritarán los hijos de Israel" ("vaits'akú bnéi israEl") pidiendo salvación de lo Alto, tal como se levantó (Bereshit-Gen. 41,55) "y gritará el pueblo a Faraón por pan" ("vaits'ák ha'ám El par'óh leléjem"), y parece que en ambas ocasiones buscaste llevar a quien está frente a tí a la estupefacción, a sentir que (Tehilim 18,42) "rogarán, y no hay salvador" ("ishav'ú veEin moshí'a); como si estuvieras anunciando que os traeré hasta la desesperación de todo lo que pueda haber en vuestras manos para salvaros, y será la oportunidad de empujar a la conciencia a saltar el abismo: (Shemot-Ex. 29,43) "y me presentaré-revelaré allí" ("veno'adti shámah"). Y reflexionaréis entonces, y revisaréis en vuestras acciones, para revelar la fuente del mal, y os arrepentiréis de lo que lo provocó de todo corazón, (Shemot-Ex. 30,29) "y serán sagrados de entre lo sagrado" ("vehaiú kódesh kodashím") para merecer la promesa que dice (Is. 41,14) "yo te ayudaré, palabra de Hashém" ("Aní 'azartíja neUm Hashém"), y El (Devarim-Deut. 32,11) "extenderá sus alas, le tomará" ("ifrós knafáv ikajéhu"); y aún si una espada filosa se apoya ya sobre su cuello, será como que (Bereshit-Gen. 22,13) "e irá Avrahám, y tomará al ciervo" ("vaiélej Avrahám vaikáj Et haAil"), e Itsják se salvó.

Ioséf invita a donde él a su hermano Biniamín, "y pondré mi ojo sobre él" ("vaAsímah 'einí 'aláv" = 618); (Ez. 41,32) "y me traerá al patio interior" ("vaieviEni El hajatsér hapnimí") frente a todos mis hermanos, (Bereshit-Gen. 43,18) "porque fueron traídos a la casa de Ioséf" ("ki huvU beit ioséf"), (Sam.1 22,1) "y descenderán hacia él allí" ("vaierdú Eláv shámah") (Jer. 42,22) "para venir a morar allí" ("lavó lagúr shám") frente a todos (Jos. 13,21) "los pobladores de la tierra" ("ioshvéi haArets"); y Iaakóv (Bereshit-Gen. 20,9) "a la cabeza del pueblo" ("berósh ha'ám") que se asentará en la tierra de Góshen, (Bereshit-Gen. 30,30) "y se expandirá en abundancia" ("vaifróts laróv"). Y todo, a la postre, (Jer. 42,5) "para beneficiarnos" ("Ashér iitáv lánu"), porque tras largas pena y esclavitud de vuestros hijos en Mitsráim donde descenderán hasta el punto de rendir culto (Sam.2 5,21) "a sus ídolos" ("Et 'atsaveihém"), se levantará una generación que, desde la desesperación, tornará a apegarse (Zac. 12,5) "en Hashém de los ejércitos, su E-lohím" ("baHashém TsebaO-t E-loheihém"), (Reyes1 8,48) "y elevaron su plegaria a tí" ("vehitpalelú Eléja") (Shemot-Ex. 14,11) "para que nos saques de Mitsráim" ("lehotsiAnu mimitsráim"). Y aplicarán su inteligencia en comprender que Hashém espera del hombre amor y solidaridad y moral buena, y prefiere (Sam.1 15,22) "atender (a su palabra), más que el jélev (la grasa que se quema en el sacrificio) de los ciervos" ("lehakshív mejélev Eilím"), la conducta caritativa y justa antes y más que todos los rituales del culto. Y sobre ésto es dicho: (Ec. 7,12) "La sabiduría dará vida a quienes la poseen" ("hajojmáh tejaiéh ba'aléha"), frente a (Ester 1,13) "todos los conocedores de ley y juicio" ("kól iod'éi dát vadín"). [Tehilim 89,53] "Bendito Hashém, por todo el tiempo del mundo, Amén y Amén".

מדרש אשאביאל. מקץ, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע. ברא' מג,ג: "הבקר אור, והאנשים שלחו (שולחו), המה וחמריהם"

 מדרש אשאביאל. מקץ, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע. ברא' מג,ג: "הבקר אור, והאנשים שלחו (שולחו), המה וחמריהם".

נראה שהכל הסתדר. שקט לפני הסערה. אנחנו בעיצומו של התהליך אשר יוביל להמתקת הקשר בין כל זרעו של יעקב, שיהיו שוב כאגודה אחת לעשות רצון בוראם. "הבקר אור, והאנשים שלחו, המה וחמריהם" = 1629, (שמ' יט,ד) "ואשא אתכם על כנפי נשרים" לאחר עוד תיקונים רבים לסגל אתכם לגאולה, עד שתגיעו (זכ' ז,ג) "אל הכהנים אשר לבית י-הוה צבאו-ת" (מ"א ז,מה) "אשר עשה חירם למלך שלמה". הולכים ומתקדמים, צעד בצעד, כל תחנה בעתה: אל הכהנים המורים דרך ומכפרים, אל בית ה' הוא גרעין של אלוהות בתוך החומר, אל המצוה והמעשה הטוב אשר בידי האדם; (ש"א יד,נב) "ותהי המלחמה חזקה על פלשתים", על פלישות היצר הרע אל תוך דרכם בקודש, פעם בפעם עד שיכניעונו. דרך ארוכה לפנינו, ולא הכל כפי שנראה לעין, כנאמר (רות א,כ) "אל תקראנה לי נעמי, קראן לי מרא", שאני נראית כולי בנועם, ובאמת עודני במרירות עמוקה כי עוד לא נפתר הקשר הכואב, כפרת עשרת האחים היא בבחינת ההוצאה להורג של (אסתר ט,י) "עשרת בני המן בן המדתא", הרע שפולש ולא נותן מרגוע, ונחוץ לעקרו. 

אולם, "הבקר אור, והאנשים שלחו" (שולחו) = 1270, כולם (יח' מד,כב) "מזרע בית ישראל" המה. לקחתם את אשר הבאתם, (שמ' ג,טז) "ואת העשוי לכם במצרים". ידעת, יוסף, את עתך הנכונה, לדרוש (דב' כד,יא) "אשר אתה נשה (נושה) בו", למען ייטב להם עד עולם. כך תמיד: אם יסטו (שופ' ו,א) "ויעשו בני ישראל הרע", יפתח ה' להם שערי תשובה; (במ' יד,לט) "וידבר משה את הדברים האלה", דברי מצוה ותוכחה, לעורר את הרצון והכמיהה (דב' לא,יא) "לראות את פני י-הוה אלהיך", דהיינו לרכוש חכמת אמת אחוזה במקורה להפליא, אשר (קו' ח,א) "חכמת אדם תאיר פניו". 

יצאו למסע "המה וחמריהם" = 359 ומיד בעקבותם יצא יוסף (ברא' מד,ו) "וישגם", (שמ' י,כא) "ויהי חשך" פתע לעיניהם כי (יש' לה,כז) "בער (בוער) אפו" של השליט המצרי עליהם. הפחד נורא והוא נובע מהמצפון, כי אף אחד (תהי' ט,יג) "לא שכח" את אשר פגמו, ובבוא הצרה, (ירמ' ח,ד) "אם ישוב" בתשובה שלמה על אשר עשה, (ויק' כה,לא) "יחשב גאלה (ייחשב גאולה)" לו בשלמות. (דה"ב כ,כד) "ויהודה בא על המצפה", שראה שרגע זה הזדמן לו לתקן את אשר נכשל בו אז, והחליט בלבו (תהי' ג,ה) "אל י-הוה אקרא", אלוהי (תהי' קמא,א) "חושה לי", וימשיך עלינו (תהי' עז,י) "רחמיו סלה". מכאן, נקודת המפנה של כל המהלך: יהודה יפעל באומץ ובעז, במידת המלכות הראויה לו, (תהי' לז,מ) "ויעזרם י-הוה". ומולו שליט מצרים, (ירמ' כ,טז) "והיה האיש ההוא" באמת יוסף אחיו המתודה אליהם, ומתוכם ייעשה שלום.

Midrash EsaBiEl. Mikets, aliah de shabat kodesh, Maljut en la semana. Bereshit-Gen. 43,3: "La mañana es luz, y los hombres fueron enviados, ellos y sus burros"

Midrash EsaBiEl. Mikets, aliah de shabat kodesh, Maljut en la semana. Bereshit-Gen. 43,3: "La mañana es luz, y los hombres fueron enviados, ellos y sus burros".

Parece que todo se resolvió. Silencio, antes de la tormenta. Estamos en medio del proceso que llevará a endulzar la relación entre toda la descendencia de Iaakóv, que serán nuevamente una fraternidad sólida y unida, que hace la voluntad del Creador. "La mañana es luz, y los hombres fueron enviados, ellos y sus burros", nuestro verso entero con valor 1629, (Shemot-Ex. 19,4) "y os izaré sobre alas de águilas" ("vaEsá Etjém 'al kanféi nesharím") tras otras muchas enmiendas que les habilitarán para la gueUlah, hasta que arriben (Zac. 7,3) "a los sacerdotes que sirven a la morada de Hashém de los ejércitos" ("El hacohaním Ashér lebéit Hashém TsebaO-t") ("Reyes1 7,45) "que hizo Jirám al rey Shlomóh" ("Ashér 'asáh jirám lamélej shlomóh"). Caminan y avanzan, paso a paso, cada estación a su tiempo: hacia los sacerdotes que enseñan el camino y expían, hacia el templo de Hashém que es el núcleo de divinidad dentro de la materia, hacia la mitsváh y la buena acción que hay en manos del hombre; (Sam.1 14,52) "y será la guerra dura sobre los plishtím-filisteos" (cuyo nombre sale del verbo liflósh, que es invadir, apropiarse de lo ajeno, conquistar - "vatehí hamiljamáh jazakáh 'al plishtím"), sobre las invasiones del iétser hará' (el instinto de mal) a su camino en lo sagrado, vez tras vez la misma guerra, hasta haberlo sometido por completo. Un largo camino hay frente a nosotros, y no todo es tal como parece a los ojos, como está escrito (Rut 1,20) "no me llaméis Naomí, llamadme Mára" ("Al tikréNa lí na'omí kréNa lí mará"), que yo me veo como si estuviera en el nó'am (agradabilidad, belleza sutil, raíz del nombre naomí"), y en realidad estoy aún en amargura (de mar, amargo, raíz del nombre Mára") profunda, porque aún no se disolvió el nudo doloroso, la expiación de los diez hermanos se dibuja como la ejecución de (Ester 9,10) "los diez hijos de Hamán ben Hamdatá" ("'aséret bnéi hamán ben hamdatá"), el mal que pica y se introduce y no da respiro, y es imprescindible extirparlo.

Así, "la mañana es luz, y los hombres fueron enviados" ("habóker Or vehaAnashím shuljú" = 1270), todos (Ez. 44,22) "de simiente de la casa de Israel" ("mizéra' beit israEl") son. Tomasteis lo que trajisteis, (Shemot-Ex. 3,16) "y todo lo hecho para vosotros en Mitsráim" ("veEt ha'asúi lajém bemitsráim"). Supiste, Ioséf, tu oportunidad correcta, para exigir (Devarim-Deut. 24,11) "aquéllo en que le urges" ("Et Ashér Atáh noshéh bó"), para que sea bueno para ellos para siempre. Así siempre: si se desviarán (Jue. 6,1) "y harán los hijos de Israel el mal" ("vaia'asú bnéi israEl hará'"), abrirá Hashém para ellos los portales de la teshuváh; (Bamidbar-Num. 14,39) "y hablará Moshéh las cosas éstas" ("vaidabér moshéh Et hadvarím haEleh"), palabras de orden y de desafío, para despertar la voluntad y el anhelo (Devarim-Deut. 31,11) "de ver las faces de Hashém tu E-lohím" ("lirOt Et pnéi Hashém E-lohéja"), que es adquirir sabiduría de verdad aferrada de modo perfecto a su raíz, que (Ec. 8,1) "la sabiduría del hombre iluminará su rostro" ("jojmát Adám taIr panáv").

Salieron al camino "ellos y sus burros" ("hémah vejamoreihém" = 359), y en seguida tras ellos salió Ioséf (Bereshit-Gen- 44,6) "y los alcanzó" ("vaiasiguém"), (Shemot-Ex. 10,21) "y se hizo oscuridad" ("vaiehí jóshej") de pronto a sus ojos porque (Is. 35,27) "arde la furia" ("bo'ér Apó") del regente de Mitsráim sobre ellos. El miedo es atroz y mana desde la conciencia de culpa, porque nadie de ellos (Tehilim 9,13) "no olvidó" ("ló shajáj") lo que dañaron, y al llegar el contratiempo y la desgracia, (Jer. 8,4) "si retorna" ("Im iashúv") en teshuváh completa por lo que hizo, (Vaikrá-Lev. 25,31) "se le considerará redención" ("iejashév gueUláh") para él, de modo completo. (Cron2 20,24) "Y Iehudáh vino sobre el mirador" ("veiehudáh bá 'al hamitspéh"), que vio que este momento fue preparado para él, para rectificar aquéllo en que fracasó entonces, y decidió en su corazón (Tehilim 3,5) "a Hashém llamaré" ("El Hashém Ekrá"), E-lohím (Tehilim 141,1) "siénteme" ("jushah lí"), y extenderá hacia nosotros (Tehilim 77,10) "su misericordia completa" ("rajamáv sélah"). Desde aquí, el punto de inflexión de todo el proceso: Iehudáh actuará con valentía y coraje, con la majestad de Maljut-Reinado digna de él, (Tehilim 37,40) "y les ayudará Hashém" ("vaia'azrém Hashém"). Y frente a él, el regente de Mitsráim, (Jer. 20,16) "y será-resultará que ese hombre" ("vehaiáh haIsh hahú") en realidad Ioséf, su hermano, que se revela y confiesa ante ellos, y desde dentro de todos ellos se hará shalóm.

מקץ, עליה ו, יסוד בשבוע. ברא' מג,כח: "ויאמרו: שלום לעבדך לאבינו, עודנו חי; ויקדו וישתחו

מקץ, עליה ו, יסוד בשבוע. ברא' מג,כח: "ויאמרו: שלום לעבדך לאבינו, עודנו חי; ויקדו וישתחו".

שליט מצרים, הוא יוסף בן יעקב, שואל את אחיו אם שלום לאביו. "שלום לעבדך לאבינו, עודנו חי" = 755, הם משיבים. יעקב, (ברא' כז,כז) "אשר ברכו י-הוה" (שופ' ו,כד), "ויקרא לו י-הוה שלום" כי כח השלמות והתמימות, רחמיו ומידת האמת של יעקב, הוצאתם לפועל היא מידת השלום, אותו כל בניו נועדים להרכיב יחדיו; וכל אשר יגלה אלוהות בכל ענין בחיים יקום ויכריז (תהי' כב,כג) "אספרה שמך לאחי", ונקום כולנו (ויק' יז,ד) "להקריב קרבן לי-הוה", להיות בעצמנו כעולה תמימה העושה נחת רוח בעולמות העליונים להשפיע שפע טוב על הארץ. ככה יהיה נכון אשר שלום ליעקב, העודנו חי לקראת יוסף בנו (מש' כב,כז) "אליו תשוב".

כדברים האלה אמרו, "ויקדו וישתחו" = 856 לפני יוסף, כאילו (שמ' ו,יא) "אל פרעה מלך מצרים", אולי כי היו חיבים להגשים במלואם את החלומות של יוסף שאז יהיה שלם עם כל הדרך אשר הובילה אותו עד הלום, (ברא' נ,כב) "וישב יוסף במצרים" בשלמות ובבטחה, הולך (מ"ב כא,כא) "בכל הדרך אשר הלך אביו", עושה (ירמ' ח,ז) "את משפט י-הוה" כי (דניאל ו,ד) "רוח יתירא בה (ביה)" (כי יש בו רוח יתרה), ומתכונן להביא את אביו אליו. (יואל ד,ז) "והשבתי (והשבותי) גמלכם (גמולכם)", אמר ה', כי אתה לפניי (איוב כא,יח) "כתבן לפני רוח", ואחי יוסף יבואו אליו (דה"ב כד,יז) "וישתחוו למלך". "ויאמרו: שלום לעבדך לאבינו, עודנו חי; ויקדו וישתחו" = 1874, ויוסף מבין שמסלול ונסיון ארוך מאוד הגיע לקצו, שחלומותיו מתגשמים. ואמונתו החזיקה והתחזקה בכל התלאות והמכשולים. והוא עוד למעלה מצדיק, הרי פעם אחת נחלשה אמונתו וקוה לישועה בידי שר המשקים, ומתוך זאת זכה לדרגת בעל תשובה שלם, אליו נראה כה' קורץ לו בשפע רחמים, ואומר: (ירמ' א,יב) "היטבת לראות כי שקד אני על דברי", ובדרכים מופלאות, אמונת הצדיק הדבק בה' תתקים.

Midrash EsaBiEl. Mikets, aliah de viernes, Iesod en la semana. Bereshit-Gen. 43,28: "Y dirán: shalóm tiene tu siervo nuestro padre, aún vive; y se postrarán y reverenciarán"

Midrash EsaBiEl. Mikets, aliah de viernes, Iesod en la semana. Bereshit-Gen. 43,28: "Y dirán: shalóm tiene tu siervo nuestro padre, aún vive; y se postrarán y reverenciarán".

El regente de Mitsráim, nada menos que Ioséf, pregunta a sus hermanos por el shalóm de su padre. "Shalóm tiene tu siervo nuestro padre, aún vive" ("shalóm le'avdejá Avínu 'odénu jái" = 755), responden ellos. Iaakóv, (Bereshit-Gen. 27,27) "a quien bendijo Hashém" ("Ashér berajó Hashém"), (Jue. 6,24) "y lo llamará Hashém: Shalóm" ("vaikrá ló Hashém shalóm") porque la fuerza de su integridad e inocencia, su misericordia y su celo de la verdad, cuando se traducen a la acción constituyen el shalóm, que todos sus hijos están llamados a construir juntos; y todo quien halle la chispa de divinidad en cualquier asunto de la vida se levantará y declarará (Tehilim 22,23) "contaré tu nombre a mis hermanos" ("Asapráh shimjá leEjái"). Y nos levantaremos todos (Vaikra-Lev. 17,4) "a acercar una ofrenda a Hashém" ("lehakrív korbán laHashém"), a ser nosotros mismos conciencia de ofrenda que asciende a provocar placer como si fuera en los mundos superiores, y atrae flujo de vitalidad bendita a la tierra. Así, será verdad que tiene Iaakóv shalóm; y puesto que vives aún aguardando a tu hijo Ioséf, (Prov. 22,27) "a él retornarás" ("Eláv tashúv").

Cosas como éstas dijeron, "y se postrarán y reverenciarán" ("vaikdú vaishtáju" = 856) ante Ioséf, cual si (Shemot-Ex. 6,11) "a Faraón rey de Mitsráim" ("El par'óh mélej mitsráim"), quizá porque estaban obligados a realizar de modo completo los sueños de Ioséf, que entonces se sentirá en paz con el agitado camino que le trajo hasta aquí, (Bereshit-Gen. 50,22) "y se asentará Ioséf en Mitsráim" ("vaiéshev ioséf bemitsráim") ahora con seguridad y aplomo, a caminar (Reyes2 21,21) "por todo el camino que recorrió su padre" ("bejól hadérej Ashér haláj Abív"), haciendo (Jer. 8,7) "el juicio de Hashém" ("Et mishpát Hashém") porque (Daniel 6,4) "espíritu añadido-superior hay en él" ("rúaj ietéira béh"), y se alista a traer a su padre consigo. (Ioel 4,7) "Y he retribuido (he dictado de antemano) el pago que os corresponde" ("vehashivóti gmuljém"), dijo Hashém, porque tú ante mí eres (Job 21,18) "como la paja ante el viento" ("katéven lifnéi rúaj"), y los hermanos de Ioséf vendrán a él (Crón.2 24,17) "y reverenciarán al rey" ("vaishtajavú la mélej"). "Y dirán: shalóm tiene tu siervo nuestro padre, aún vive; y se postraron y reverenciaron" -nuestro verso entero con valor 1874-, y Ioséf comprende que el círculo de ese extenso camino y esa prueba se está cerrando, que sus sueños se realizan. Y su fe se sostuvo y se fortaleció con todas las viscisitudes y reveses. Y enmendar de modo completo la cualidad del tsadík implica superarla; y la fe de Ioséf se debilitó una única vez, cuando depositó la confianza en su salvación por intermedio del ministro de las bebidas; y gracias a ello accedió Ioséf al nivel que está por encima incluso del tsadík, al nivel del báal teshuváh, de quien hace teshuváh completa y la adopta como camino de vida; y parece como que Hashém le hace un guiño de misericordia feliz y enorme, diciéndole: (Jer. 1,12) "Bien viste que soy presto en realizar mi palabra" ("heitávta lirOt ki shakéd Aní 'al dvarái"), y por caminos improbables y sorprendentes, la fe del tsadík apegado a Hashém se realiza.

מדרש אשאביאל. מקץ, עליה ה, הוד בשבוע. ברא' מג,א: "והרעב כבד בארץ"

מדרש אשאביאל. מקץ, עליה ה, הוד בשבוע. ברא' מג,א: "והרעב כבד בארץ".

נסיון בו לא מצליחים, נוטה לחזור בעצמו, כל פעם יותר חמור, יותר עמוק, יותר ברור. האחים היו אצל יוסף אשר הכיר אותם והחליט לנסותם האם חזרו בתשובה על אשר עשו לו ולאביו, וה' מצליח את אשר הוא עושה. והם הרהרו בתשובה מתוך אימה, אבל משהו צריך להישבר בתוכם כדי שיתנקו מן הפגם. שבו אל אביהם, מלבד שמעון אשר נשאר בשבי במצרים. בקשו מאביהם להביא אתם למצרים את בנימין, ויעקב, עודנו באבלות על יוסף, מסרב במרירות. הזמן עובר, ועמו, כלה האוכל אשר הביאו ממצרים.

כפי שמפורסם מתורת הבעש"ט, שלושה שלבים או רבדים יש לתיקון של כל הליך התפתחותי: הכנעה (כלומר, לקבל את המצוי בדיוק כפי שהוא ללא כל אשליות או הטעיות), הבדלה (בין אור לחושך, בין טוב לרע, בין קודש לחול, בתוך המצוי) והמתקה (מכח האור, הטוב, הקודש, המתקת או הפיכה למוטב של כל יתר מרכיבי המצוי). ובכל אחת משלושתם, יש גם בחינות הכנעה, הבדלה והמתקה. "והרעב כבד בארץ" = 602 הוא שלב "הכנעה שבהכנעה", גרעין ההכנעה אל המצב הקיים, אשר איננו מתיר שום מרחב לבחירה. מכאן ואילך, עד סוף ספר בראשית, נוכל ללמוד את כל ח' הרבדים (הבדלה שבהכנעה, המתקה שבהכנעה וכן הלאה) עד התיקון השלם, בחינת מלכות מתוקנת, בחינת חרות. כבד הרעב בארץ אמנם (תהי' קד,כד) "מלאה הארץ קנינך", שאין באמת שום חסרון (שמ' לז,ב - מ"א ז,ט) "מבית ומחוץ" וגם לא (דב' כח,נז) "בשעריך", אלא שהכל מיועד לכך שאחי יוסף (תהי' קד,יב) "יתנו קול" ויקבלו על עצמם להיתקן (תהי' ט,ט) "במישרים", מתוך תשובה אמתית וכמיהה לתקן את הנפגם. ואז, קומו (תהי' לב,יא) "כל ישרי לב", (צפ' ב,ג) "בקשו צדק", והתעוררו (דה"א כג,ל) "להדות ולהלל לי-הוה" אשר ברוב חסדיו פותח לפניכם שערי תשובה. ובכל זאת, במעשה, המצב של רעב כבד, של עת צרה, לא יתמתק (ברא' כז,מה) "עד שוב אף אחיך ממך", ולא עד שובו ממש (הרי יוסף מחל להם מזמן!) אלא עד אשר תהיה זכאי ביושר למחילתו. אז, (דב' לג,ז) "שמע י-הוה קול יהודה", ויתן אימון בו בלב יעקב, והליך התיקון יתגלגל קדימה בירידת בנימין למצרים. (תהי' קד,לג) "אשירה לי-הוה בחיי". 

מה קורה בארץ, היא המלכות, היא השכינה, היא כנסת ישראל? "והרעב כבד" = 309, (ברא' מה,ג) "כי נבהלו מפניו" וכי יראים מיוסף אחיו ולא רוצים לשוב אליו ללא מבוקשו בידם; ובהלה זו תתחיל לפוג (דב' ה,כד) "בדברכם אלי", בכך שהאדם פותח את לבו בפני בוראו ובוכה ומודה ומתחבר לה' בלבו ומקבל החלטות נכונות בבחינת (שמ' ה,ח) "נלכה נזבחה לאלהינו", כי אני מתבטל לפני בוראי ומתקן את דרכי כדי שכל מעשיי ידמו לעולה תמימה ממש, העולה למרומים לעשות ריח ניחוח לה'. וברור שאז תשתחרר פרנסתך ומשמים (במ' יא,ט) "ירד המן", ממש כדוגמת ירידת לחם ישר מן המרומים, ללא כל יחס לכמות הטורח שהקדשת ישר לפרנסה, אלא בדיוק לפי צרכי התיקון באמונה אליו זכית. זו הבחירה אשר עם נושע בה' יש לו להציע לכל באי עולם, להביא למהפכה הכי אדירה, אשר תשרה שלום על כל הארץ.

Midrash EsaBiEl. Mikets, aliah de jueves, Hod en la semana. Bereshit-Gen. 43,1: "Y el hambre es pesado en la tierra"

Midrash EsaBiEl. Mikets, aliah de jueves, Hod en la semana. Bereshit-Gen. 43,1: "Y el hambre es pesado en la tierra".

Una prueba que no superamos, tiende a retornar en sí misma, cada vez más acentuada, más profunda, más evidente. Los hermanos estuvieron donde Ioséf, que los identificó y decidió probarlos, a ver si se habían arrepentido por la iniquidad que cometieran contra él y contra su padre Iaakóv; y Hashém realiza y pone éxito en su acción. Y ellos se acercaron a la teshuváh por miedo; mas algo debe romperse en ellos para que puedan limpiarse del daño hecho, para que puedan apreciar concientemente que había la mancha y que fue expiada. Retornaron donde su padre, todos menos Shimón, que quedó a modo de garante, cautivo en Mitsráim. Pidieron de su padre llevar con ellos a Biniamín donde Ioséf, y Iaakóv, desde su luto prolongado por Ioséf, rehúsa amargamente correr ese riesgo. El tiempo pasa, y con él, se terminan los alimentos que trajeron consigo de Mitsráim.

Tal como hemos estudiado del Baal Shem Tov, tres etapas o niveles hay en el tikún o enmienda de todo proceso evolutivo: hajnaáh-asunción (ésto es: aceptar la situación tal como es, sin delusiones o fantasías nostálgicas), havdaláh-discriminación (entre luz y oscuridad, bien y mal, sagrado y profano, dentro de la realidad integral) y hamtakáh-endulzamiento (por fuerza de la luz, del bien, de lo sagrado, reversión hacia el bien de todos los demás componentes de la realidad hasta abarcar todo en una conciencia unitiva). Y cada uno de los tres, es analizable como compuesto a su vez de tres fases de hajnaáh, havdaláh, hamtakáh. "Y el hambre es pesado en la tierra" ("vehará'av kavéd baArets" = 602) es la etapa de "hajnaáh dentro de la hajnaáh" ("hajna'áh shebahajna'áh"), el núcleo mismo de la asunción-resignación y toma de conciencia de la situación objetiva que hay que enfrentar, que no deja mucho margen para elección alguna. De aquí en adelante, hasta el final de Bereshít, podremos advertir los otros ocho pasos o niveles (havdaláh de la hajnaáh, hamtakáh de la hajnaáh, etc.) hasta el punto del tikún completo, de la Maljút-reinado enmendada, de la libertad más alta y perfecta, llamada jerút. Pesa el hambre en la tierra aunque (Tehilim 104,24) "llena está la tierra de tus posesiones" ("malAh haArets kinianéja"), que no hay en realidad ninguna escasez  (Shemot-Ex. 37,2) "de dentro de la casa o de afuera" ("mibáit umijúts") y tampoco (Devarim-Deut. 28,57) "en tus puertas" ("bishe'aréja"), sino que todo lo que acontece está destinado a que los hermanos de Ioséf (Tehilim 104,12) "den voz" ("itnú kól") y acepten sobre sí la imperiosidad de corregirse (Tehilim 9,9) "con rectificaciones" ("bemeisharím"), desde una teshuváh (arrepentimiento y conciencia proactiva de la enmienda) verdadera, anhelante de enmendar lo dañado. Y entonces, levantaos (Tehilim 32,11) "todos los rectos de corazón" ("kól ishréi lév"), (Zaf. 2,3) "pedid justicia" ("bakshú tsédek") y despertaos (Crón.1 23,30) "a agradecer (y hacer de eco) y alabar, a Hashém" ("lehodót ulehalél laHashém"), que en su piedad enorme abre ante vosotros los pórticos de la teshuváh para endulzar las consecuencias de vuestros actos. Y no obstante, en los hechos, la situación de hambre pesada, de estrechez y penuria, no se endulzará (Bereshit-Gen. 27,45) "hasta que se aplaque la furia de tu hermano de sobre tí" ("'ad shóv Af Ajíja mimjá"), y no específicamente hasta que él te perdone (si de hecho, ¡hace muchos años que les perdonó Ioséf!), sino hasta que tú seas merecedor rectamente de su perdón. Entonces, (Devarim-Deut. 33,7) "oyó Hashém la voz de Iehudáh" ("shamá' Hashém kól iehudáh"), y pondrá confianza en él en el corazón de Iaakóv, y el proceso del tikún se desarrollará hacia delante con el descenso de Biniamín a Mitsráim. (Tehilim 104,33) "Cantaré a Hashém en mis vidas" (Ashírah laHashém bejaiái"); en todas ellas, en todos los pasos, en todas las formas que adoptará mi vida.

¿Qué es lo que sucede en la tierra, que simboliza a la Maljút-reinado, y a su vez a la shejináh, la presencia revelada de Hashém, y a knéset Israel, el conjunto pleno de las almas de Israel? "Y el hambre es pesado" ("vehará'av kavéd" = 309), (Bereshit-Gen. 45,3) "porque se asustaron de él" ("ki nivhalú mipanáv"), porque están temerosos de su hermano Ioséf (sin saber que de él se trata) y no quieren volver donde él sin cumplir con su exigencia (de traer con ellos a Biniamín); y el pánico que sentís comenzará a calmarse (Devarim-Deut. 5,24) "en vuestro hablar a mí" ("bedavrejém Elái"), en el abrir el hombre su corazón ante el Creador y entonces llorar y reconocer y agradecer, y conectarse a Hashém en su corazón, y tomar decisiones correctas que sean como si (Shemot-Ex. 5,8) "vayamos a ofrendar a nuestro E-lohím" ("neljáh nizbejáh leE-lohéinu"), porque yo me anulo ante el Creador y corrijo mi camino hasta que todas mis acciones sean como una ofrenda de oláh, que sube completa hacia el firmamento para dar placidez, como si fuera, a Hashém. Y claro está que entonces se calmará el hambre y se liberará tu sustento y desde los cielos (Bamidbar-Num. 11,9) "descenderá el mán-maná" ("ieréd hamán"), exacto como si estuviera cayendo pan de lo Alto, sin relación alguna con cuánto esfuerzo consagraste específicamente al sustento material, sino en la cantidad y calidad exactas requeridas para el tikún y progreso en Emunáh (fe-fidelidad-conciencia recta de sí en el cosmos) a que has sido invitado. Esta es la elección que el pueblo apegado y redimido en Hashém tiene para proponer a todas las creaturas del mundo, para atraerles hacia la revolución más impresionante y magnífica, de la que se posará el shalóm sobre toda la tierra.

מדרש אשאביאל. מקץ, עליה ד, נצח בשבוע. ברא' מב,ח: "ויכר יוסף את אחיו, והם לא הכרהו"

 מדרש אשאביאל. מקץ, עליה ד, נצח בשבוע. ברא' מב,ח: "ויכר יוסף את אחיו, והם לא הכרהו (הכירוהו)".

האדם אינו רואה את מה שבאמת נמצא מולו, אלא את מה שנסיונות חייו הכשירו אותו להשיג, לקלוט, באופן כלשהו להבין. אדם שמעולם לא ראה פיל ולא קרא או שמע על פילים, יש סיכוי רב שלא יבחין בגוף כלשהו היכן שפיל ממש עומד מולו. פשוט, לא יראה אותו. אחי יוסף אינם מסוגלים לראות את יוסף על במת חלומותיו המתגשמים. פשוט: מאחורי השררה והדר המלכות שלפניהם, אין מצב שיימצא יוסף. ליוסף עצמו זה הרבה יותר קל: לא רק שהוא מזהה אותם מיד, הוא גם חושד שהם אותם שהיו, שלא חזרו בתשובה על אשר עשו, שלא נתקנו במידותיהם. "ויכר יוסף את אחיו, והם לא הכרהו" = 1136, (יש' מג,ט) "וישמעו ויאמרו אמת", רביבים מהאמת הגועשת בלב כולם, אשר פותחת בדרכה להתגלות, שיתוקן בה עון. אשר יטען יוסף כי (איוב כז,ו) "בצדקתי החזקתי", וכי (ירמ' מט,כא) "רעשה הארץ צעקה" כאשר גזרתם על אבא כעין (יח' כד,טז) "הנני לקח ממך את מחמד עיניך במגפה", בסערה, ובמעשכם הרע התעוררה פורענות (שמ' יד,כא) "ויולך י-הוה את הים ברוח קדים עזה כל הלילה", כל הזמן החשוך הזה בו אבא התאבל עלי. ואנכי (ירמ' כג,יג) "ראיתי תפלה", וה' הצלני.

והובאו אליו, "ויכר יוסף את אחיו" = 818 כי נראו לו כלא השתנו כלל, (ברא' לו,ז) "כי היה רכושם רב", ומתאגדים באיחוד זוהר המרשים בעצמתו (במ' כג,ט) "ובגוים לא יתחשב". והוא מחל להם: (זכ' ח,יא) "לא כימים הראשונים אני", (ש"ב ג,לט) "ואנכי היום רך ומשוח מלך", (איוב ה,ט) "עשה גדלות" (עושה גדולות) אשר ה' מצליח בארץ. על כן, לא אני אתבע ממך את עלבוני: (איוב טו,ו) "ירשיעך פיך, ולא אני".

והוא נהיה כמו בחלום, "והם לא הכרהו" = 318, כי תמורת כתונת הפסים לובש עכשיו (ויק' ו,ד) "בגדים אחרים", בגדי מלכות זרה, (חב' ב,ה) "ויאסף אליו כל הגוים" אשר (ירמ' נא,נד) "קול זעקה" בגרונם, כי (מל' א,יד) "נורא בגוים" אלהים, ואין מרעה ולא מים ולא (דה"א טז,ג) "ככר לחם" כי אם מאת יוסף, (שופ' ו,ה) "ויבאו בארץ" (זכ' יב,ג) "ונאספו עליה" לבקש את יוסף, לבקש ביוסף רחמי שמים, ובתוכם, נגד כל הסבירות והצפיות והרצונות שלהם עצמם, גם אחי יוסף באו כי לא יכלו לא לבוא. (ברא' לא,לא) "ויען יעקב": (מל' ג,ח) "היקבע אדם אלהים"?, עם כל המשתמע ומשתלח מכך.

Midrash EsaBiEl. Mikéts, aliah de miércoles, Nétsaj en la semana. Bereshit-Gen. 42,8: "Y reconocerá Ioséf a sus hermanos, y ellos no lo reconocieron"

Midrash EsaBiEl. Mikéts, aliah de miércoles, Nétsaj en la semana. Bereshit-Gen. 42,8: "Y reconocerá Ioséf a sus hermanos, y ellos no lo reconocieron".

El hombre no ve lo que de verdad se halla frente a él, sino lo que las experiencias de su vida le prepararon para concebir, captar, de algún modo comprender. Un hombre que jamás vio a un elefante, y ni leyó ni oyó ni se enteró de nada relativo a elefantes, hay una gran probabilidad de que no detecte ninguna presencia donde se halla el elefante, sentado frente a él, mirándole asombrado. Simplemente no lo verá.  Los hermanos de Ioséf no tienen capacidad de ver a Ioséf, sobre el escenario de sus sueños en plena realización. Simplemente: detrás de la autoridad y la espléndida majestuosidad con que se encuentran, no hay posibilidad de hallar a Ioséf. Para Ioséf mismo es mucho más fácil: no sólo los identifica de inmediato, sino también sospecha que son los mismos que eran, que no se arrepintieron, no hicieron teshuváh por la injusticia que cometieron, no enmendaron sus modos y cualidades. "Y reconocerá Ioséf a sus hermanos, y ellos no lo reconocieron" -nuestro verso entero con valor 1136-, (Is. 43,9) "y oyeron y dijeron verdad", pequeñas gotas de la verdad que hierve en los corazones de todos, que comienza a conducirse a su revelación, a que se rectifique en su potencia el delito. Que argüirá Ioséf que (Job 27,6) "a mi justicia -carácter de tsadík- me aferré" ("betsidkatí hejezákti"), y que (Jer. 49,21) "tronó la tierra gritó" ("ra'asháh haArets tsa'akah") cuando sentenciasteis a nuestro padre al modo de (Ez. 24,16) "héme tomo de tí la gema de tus ojos, en una peste" ("hinení lokéaj mimjá Et majmád 'einéja bemaguefáh"), o en una tempestad, y por vuestra mala acción despertó el mal (Shemot-Ex. 14,21) "y conducirá Hashém al mar con viento del este potente toda la noche" ("vaiólej Hashém Et haiám berúaj kadím 'azáh kól haláilah"), todo el tiempo oscuro éste en que papá está enlutado por mí.  Y yo (Jer. 23,13) "vi plegaria" ("raIti tefiláh"), y Hashém me salvó.

Y fueron traídos a él, "y reconocerá Ioséf a sus hermanos" ("vaiáker ioséf Et Ejáv" = 818) porque se le aparecieron como incambiados, (Bereshit-Gen. 36,7) "porque era su riqueza abundante" ("ki haiáh rejushám ráv"), y se unen en un cuerpo único espléndido que impresiona en su potencia (Bamidbar-Num. 23,9) "y en los pueblos no se le considerará" ("ubagoím ló itjasháv") como uno de ellos. Y él les ha perdonado, (Zac. 8,11) "no como en los primeros días soy yo" ("ló kaiamím hariShoním Aní"), (Sam.2 3,39) "y yo hoy soy blando y ungido rey" ("vaAnojí haióm ráj umashúaj mélej"), (Job 5,9) "hacedor de grandezas" ("'oséh gdolót") que Hashém realiza en la tierra. Por tanto, no yo demandaré de vosotros: (Job 15,6) "te condenará tu boca, y no yo" ("iarshi'ajá píja veló Aní"). 

Y él se ve como en aquellos sueños, "y ellos no lo reconocieron" ("vehém ló hikirúhu" = 318), porque a cambio de la túnica a franjas viste ahora (Vaikra-Lev. 6,4) "vestimentas otras" ("bgadím Ajerím"), atuendo de realezas extrañas, (Jab. 2,5) "y reunió hacia sí a todos los pueblos" ("veieEsóf Eláv kól hagoím") que (Jer. 51,54) "voz de aullido" ("kól ze'akáh") en sus gargantas, porque (Mal. 1,14) "terrible en los pueblos" ("norá bagoím") es E-lohím, y no hay pasturas ni agua ni (Crón.1 16,3) "una horma de pan" ("kikár léjem") sino por medio de Ioséf, (Jue. 6,5) "y vendrán en la tierra" ("vaiabóU baArets") (Zac. 12,3) "y se reunieron sobre ella" ("veneEsfú 'aléha") para pedir a Ioséf, para pedir en Ioséf misericordia de lo Alto; y entre ellos, contra todas las probabilidades y las expecativas y sus propios deseos, también los hermanos de Ioséf vinieron, porque no pudieron no venir. (Bereshit-Gen. 31,31) "Y responderá Iaakóv" ("vaiá'an ia'akóv"): (Mal. 3,8) "¿Acaso determinará el hombre a E-lohím?" ("haikbá' Adám E-lohím"), con todo lo que se entiende y se deriva de ello.