צו, עליה א, חסד בשבוע

צו, עליה א, חסד בשבוע. ויק' ו,ו: "אש תמיד תוקד על המזבח, לא תכבה".

עת להודות לה' באש. אש בבחינת הוד להמתיק את האש של הדינים: להעלות בעשן השמימה את אשר יקריב האדם לא-להיו. ואתה מצווה באשר אותה אש תוקד תמיד, לא היכן שהיא תהרוס ותחרים את עולמך, אלא דוקא על המזבח המשול לשולחן עליו אתה מקריב משלך, ליצור תודעה של כאילו הקרבת עצמך, אך לה'. "אש תמיד תוקד על המזבח, לא תכבה" = 1885. ואותה הקרבה תתבטא באשר תדבק בדרך ה' להידמות אל אדון כל, בבחינת [דב' ב,כז] "אעברה בארצך, בדרך בדרך אלך, לא אסור ימין ושמאול". כי קדושת האדם היא למעלה מכל קדושה אחרת, עד כדי שיאמר ה' (מ"א ח,טז) "לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל", לא המקום הוא הנבחר אלא האדם המסגל את עצמו להיבחר, ובאמצעות קדושת האדם, תתגלינה קדושת המקום וקדושת הזמן.

על המזבח, "אש תמיד" = 755 הוא אש (ברא' כז,כז) "אשר ברכו י-הוה", אשר מחבר אותך השומר עליו אל כל קודמיו, אשר את מעשיהם אתה מחדש ומחיה במעשיך, כאמרך בשביעות רצון (ברא' מג,כח) "שלום לעבדך לאבינו, עודנו חי". כי כל עוד האש חיה, יש צינור פתוח דרכו (ויק' יז,ד) "להקריב קרבן לי-הוה" כדי לכפר ולהמשיך רחמים; ומכל מקום ותודעה בהם תהיה, תעלה על הנתיב אשר הוא פותח לפעמיך, ודרכו, (מש' כו,כז) "אליו תשוב".

כי סוד האש, אשר "תוקד על המזבח, לא תכבה" = 1130, (יהו' ד,כד) "למען דעת כל עמי הארץ" (ירמ' כב,ט) "את ברית י-הוה א-להיהם" אשר נכרת (יח' מז,כב) "לכם ולהגרים הגרים בתוככם". (יש' נו,ז) "והביאותים אל הר קדשי"; (זכ' ט,יג) "ועוררתי בניך, ציון" (דה"א טז,ו) "לפני ארון ברית הא-להים", לקים את יעודם אשר נחרתה תורה בלבם להשפיע ממנה לעולם באהבה; ובא גואל, ואין יותר רוע מצרים כי אם רק שלום ישראל, בשמחה ובאהבה, על פני הארץ.