יום שלישי, 30 ביוני 2015

בלק עליה ד, נצח בשבוע

בלק עליה ד, נצח בשבוע. במ' כג,ח: "מה אקב לא קבה אל, ומה אזעם לא זעם י-הוה". 
בלעם נכנס לתסבוכת: מחד, יש לו הזדמנות לעלות על הון וכבוד רב מאת בלק מלך מואב, רק בתנאי שיקלל את ישראל. מאידך, הוא יודע שרק מה שה' ישים בפיו, זה הוא ידבר. ועוד מסביר את עצמו: "מה אקב לא קבה אל, ומה אזעם לא זעם י-הוה" = 660. גם "א-ל", בחינת חסד, וגם שם י-הוה משורש בינה, מהוים תנאי וגדר ליכולתו להשפיע: [תהי' נו,יא]: "בא-להים אהלל דבר, בי-הוה אהלל דבר", שנהלל את ה' גם על הדינים (הנשלטים בשם א-להים) וגם על החסדים (הנשלטים בשם י-הוה), מעצם הידיעה אשר הכל לטוב, וכבר טוב; ואף כשנשברים תחת העול לרגע, (ש"ב כב,ז) "בצר לי אקרא י-הוה". לשון הכנעה שלמה אל מול הבורא אותך, שם מהות הנצחון; כי איזהו גבור? הכובש את יצרו (כדברי בן זומא במשנה).
וכן בפרט, "מה אקב לא קבה א-ל" = 317, כי כולנו (ברא' נ,יח) "הננו לך לעבדים" גם בעל כרחנו, כביטוי של "יאוש" (כמופיע בגמרא הרבה פעמים) מוחלט מהעצמיות המנותקת, הרי (דב' י,י) "גם בפעם ההוא לא אבה י-הוה" להיעתר לרצונו להרע לתועלת רווחתו הפרטית המעוותת, (שופ' ד,כג) "ויכנע א-להים ביום ההוא" את כל הרשעים בנוטלו את בלעם למשל על כל אשר (שמ' יד,י) "הקריב" לבקש (ש"א יז,כג) "כדברים האלה" הרעים לה' ורעים לעולם, וה' שלח (ברא' לב,ד) "מלאכים לפניו", השומרים לבל יאמר כי אם את אשר ישים ה' בפיו. וכהמשך דברי בן זומא במשנה: (אבות ד,א) "איזה הוא חכם? הלמד מכל אדם", שהופך את הזולת למשל לו.
ועוד ישאל: "ומה אזעם לא זעם י-הוה" = 343, המשקיף את כל המהלך. כי הכל בבחינת (ברא' א,ג) "ויאמר א-להים", ואז (תהי' קלג,א) "הנה מה טוב ומה נעים": שאין לרשעים ידיים אלא רק כוחות, את אופן הוצאתם אל הפועל אנו גוזרים בבחירותינו בחיים, הן להצלחת מזימותיהם חלילה, הן לשעבדם אל הטוב לטוב לנו ולעולם כל הימים.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה