קרח, עליה ג, תפארת בשבוע. במ' יז,ח: "ויבא משה ואהרן אל פני אהל מועד".
מחלוקת קורח ועדתו כבר מאחורינו, האדמה אכן פצתה את פיה ובלעה חיים שאולה את כל הכופרים במלכות שמים, על אף כוונתם לטובה: בעולם הזה המעשה הוא המכריע, אם לא שבאונס נמנע. בתודעה הצבורית, תחת רגלי כל אחד ואחת נפתחה כביכול האדמה, ומתוך הפחד, קולות הכחשה עולים מהעם, שנקהל שוב "על משה ועל אהרן" = 807, כהדהוד למעשה קורח עצמו, אשר הניע מהלך של חושך שממשיך לפעול גם בהיעדרו; ונגשים להתדיין אתם אל פני אוהל מועד. הפחד הוא יועץ גרוע. כי לכפור שוב במנהיגים אשר מן השמים מונו לרעות ולהוביל את העם, זה כאילו ידעת (דב' ה,כ) "כי ידבר א-להים את האדם, וחי" והבנת כי טוב יהיה אם (דב' יג,ה) "אחרי י-הוה א-להיכם תלכו", ובכל זאת לבך המקומץ המלא פחדי שוא יקום בצעקה: (ירמ' יח,יח) "ואל נקשיבה אל כל דבריו", כי יראים אנחנו מהבלתי ראוי ליראה, וכעוורים אנחנו כי עצמנו את עינינו בחזקה; ואתה יודע אשר בסוף אף יטול ה' את הבחירה מהאדם להשיב את הבריאה למוטב (יש' מה,יג) "וכל דרכיו אישר (איישר)", (יח' לט,כג) "ואסתר פני" (ירמ' נא,כה) "וגלגלתיך מן הסלעים" לשבר את קליפות האבן העוטפות את הלב, (קו' י,ז) "ושרים הלכים כעבדים" כי מותר האדם האחד מן השני אין לפני ה'; וכל זאת בא אך (ברא' ו,ב) "מכל אשר בחרו"; עד אשר תטהרו מכל הטומאה התפלה ותזככו את לבבכם בתשובה, (ויק' כה,יט) "וישבתם לבטח". והמשכן יתנתק ממך בכל רגע בו לא תתחבר אליו מחדש. והנה כסהו הענן, וירא כבוד י-הוה.
ואז הפסוק שלנו, הוא התשובה למעשה העם על פני הארץ, מאת משה ואהרן מאוגדים בלשון יחיד: "ויבא משה ואהרן אל פני אהל מועד" = 953, להסביר ולשקף את אשר נגשים לעשות: [תהי' לז,ה] "גול על־י-הוה דרכך, ובטח עליו, והוא יעשה". עם ישראל מאיים על משה ואהרן, והם נגשים יחדיו אל פני אוהל מועד לבקש רחמים על ישראל: זו תפארת בהתגלמותה, פאר המלכות של נשמה הכוללת את נשמות כל העם. הבא הוא "משה ואהרן" = 607, (ברא' לז,לד) "ויתאבל על בנו" (דב' ב,כא) "עם גדול ורב ורם" לפני ה'; (הוש' ג,א) "והם פנים אל אלהים אחרים", אל אלילי הגאוה והפחד שבלבם. ויבקשו להחיותם, לפתוח עיניהם אל האמת עד אשר יודו ויצהירו כי (יהו' כב,כט) "חלילה לנו ממנו למרד בי-הוה", (תהי' סה,יד) "אף ישירו".
משה ואהרן נגש אל ה' במסירות נפש כיאה למנהיג אמתי, להפעיל את התיקון הנדרש: "גול על־י-הוה דרכך" = 409, בבחינת הכנעה בפני מלך מלכי המלכים הכל יכול. מול האיום, (דב' ט,ה) "אתה בא" מיד אל (שמ' לה,כא) "הקדש (הקודש)", הרי ידעת (מ"א ב,ט) "כי איש חכם" יגבר גם על (שופ' כ,מד) "אנשי חיל" אף אם (דב' כה,ג) "ארבעים יכנו", כי שום כח בעולם (חב' א,יד) "לא משל (מושל) בו" כי אם רק ה' לבדו. והצדיק יקום לפני ה' אף (איכה א,יב) "ביום חרון אפו", (דניאל ו,יא) "ומצלא ומודא קדם אלהה" (ומתפלל ומודה לפני אלהיו), ודבריו (מש' כט,ח) "ישיבו אף". ובכל אשר אעשה ואצליח, יהיה אשר בקשתי להשפיע טוב (ברא' יב,ב) "ואגדלה שמך" בכך לפני הבריות. (ברא' כד,נו) "וי-הוה הצליח דרכי".
אז גול דרכך בתום לב על ה', "ובטח עליו" = 141 (ברא' א,יח) "ביום ובלילה", במעשה הבדלה בינו לבין כל רשות או ישות אחרת, הנעלמות לעינינו מולו. ובוטחים בה' (ירמ' ז,ד) "היכל י-הוה המה" וכל מעשיהם באים (מ"א טז,כא) "להמליכו", המה (ירמ' ה,ח) "יצהלו"; והבלי שוא (יש' מא,יא) "יהיו כאין ויאבדו". ומאז ששפכת את לבך ובטחת בא-ל אמת (הוש' יב,א) "נאמן" הוא לבוטחים בו, יגלה לך פניו "והוא יעשה" = 403, (ירמ' י,טז) "כי יוצר הכל הוא". וכי (שופ' ט,נז) "השיב א-להים" את גמול האדם לתת לו אף בנפשות אחיו ובניו ובנותיו ותלמידיו (יח' לח,יג) "שלל גדול" אשר יבואו (דה"ב לה,יב) "להקריב לי-הוה" כל העם (עמוס ו,יג) "השמחים" בדרך של שלום, של צדקה ומשפט על פני הארץ. ומשה רבם יהיה (אסתר ה,ט) "שמח וטוב לב" ממפעלו. (עזרא ה,יז) "וכען, הן על מלכא טב" (ועתה, אם על המלך טוב), תתעורר בלבנו (יש' כד,יא) "כל שמחה", מתוך הכרה באשר הוא העושה, גם כאשר עושה אותנו בעצמנו עושים. הכל צפוי, הרשות נתונה, וזכותנו לנהוג בתבונה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה