קורח, עליה ד, נצח בשבוע

קורח עליה ד, נצח בשבוע: במ' יז,יג: "ויעמד בין המתים ובין החיים, ותעצר המגפה".

אהרן נשלח, חמוש קטורת, לכפר על ישראל ולעצור את המגפה אשר נגזרה מהגבורה על העם. בענין "ויעמד", מפרש יונתן בן עוזיאל שעמד להתפלל, הרי אין עמידה בתורה אלא לתפלה. קבלנו בזאת מתנה נפלאה, סוד הנגלה לעינינו: תחילת הכפרה וראשית הישועה, נגרמת על ידי תפלה בהכנעה. נופלים המונים מהעם: ראשית כל, צריכים לפתוח פתחי רחמים בתפלה: "ויעמד" = 130, חמש פעמים שם הוי-ה שכולו חסדים, עשר פעמים המילה "אהבה" המשודרת בכל אות ומילה ובהבל המוביל תפילתו למרום.

ויעמד בין המתים ובין החיים: שאהרן הכהן אחז את המלאך  המשחית, אשר נשלח בשליחותו של ה' להרוג בעם, וכדברי רש"י, העמידו על כרחו. אמר לו המלאך הנח לי לעשות שליחותי, אמר לו: משה צוני לעכב על ידך. אמר לו אני שלוחו של מקום ואתה שלוחו של משה. אמר לו: אין משה אומר כלום מלבו אלא מפי הגבורה -עכ"ל. השלב השני (כנגד שלב ההבדלה שבתיקון, דורש אומץ רב ותבונה החלטית, ואף חוצפה מצד הקדושה: גם עם מלאך המוות אפשר להתנצח, ואין לפחד כי אם מהקב"ה בלבד. "ויעמד בין המתים ובין החיים" = 828, שנאזר במידת "צפנת פענח" (בחינת מפענח נסתרות, השם שקיבל יוסף הצדיק מפרעה במצרים), בדיוק "בחינת משיח" עליה עומד אהרן ברגע זה.

והיכן הוא עמד? "בין המתים ובין החיים" = 698, כנגד "תרצח": המעשה בו הוא תובע את המלאך, בבחינת [ויק' ה,כו] "וכפר עליו הכהן לפני י-הוה", [שמ' יד,כ] "ויאר את הלילה". וכך הוא עמד, "בין המתים" = 557 שמתו כבר ברצון ה' [תהי' לג,ט] "כי הוא אמר ויהי, הוא־צוה ויעמד", "ובין החיים" = 141, אשר מתוך הכפרה הקשה נזדככו לבחינת (ברא' לב,ד) "מלאכים", שכל עניינם (מש' ו,כג) "מצוה".

ואז, מגיע שלב ההמתקה, התיקון המושלם: "ותעצר המגפה" = 899, כמידת [שמ' כב,יז] "מכשפה לא תחיה" להישמר מכל נגף לעתיד; והעם אשר (כדברי הגמרא, מכות י,א) "עוסקים בתורה" = 899 עולים לבחינת (ברא' יג,יז) "קום התהלך בארץ" כנגד ה' אשר (יש' מב,כא) "יגדיל תורה ויאדיר" כיה"ר. ככה עוצרים מגפה; חשוב לזכור תמיד.
והנה אהרן, הכהן הגדול, בידיו הכפרה על האדם לפני ה', "ויעמד בין המתים ובין החיים, ותעצר המגפה" = 1727, (במ' ט,יד) "ועשה פסח לי-הוה, כחקת הפסח וכמשפטו" להזכיר לפני ה' את כל משא העם (שמ' לב,ז) "אשר העלית מארץ מצרים", ועוד יוסיף (ויק' טז,טו) "וישחט את שעיר החטאת" להעלות את התשובה והחרטה של העם אל ה', תשובה לאחור ולפנים כענין [איוב לד,לב] "בלעדי אחזה, אתה הרני; אם עול פעלתי, לא אסיף": שהיות ונפלתי באשליות שוא והתמכרתי לעבדות גם לאין אדון, מעכשיו גם מבשרי אחזה אלוה, כי גם בלי שאראה (בלעדי אחזה), אתה תורה לי את הדרך בה אלך, ואם עול פעלתי בעבר כשהייתי כפוף לתעתועי יצרותי, כבר לא אוסיף להרע עוד. אז תגלה בך את תכונת הבן-חורין, כי נגמלת בבחירתך מכל עבדות ירודה לבל תיכשל עוד, (רות ב,ג) "ותלך, ותבוא, ותלקט בשדה" את כל הברכה הזמינה לך מהיבראך מאת ה', להיטיב בעולמך כל הימים.