קורח עליה ז, מלכות בשבוע. במ' יח,לא: "ואכלתם אתו בכל מקום אתם וביתכם, כי שכר הוא לכם, חלף עבדתכם באהל מועד".
הלויים מקבלים מהעם את מחייתם. הרי עבודתם מניבה את פריה ברוח לטובת הכלל, ואין להם ולבתיהם נחלת אדמה לזרוע ולנטוע לפרנסתם. ולאחר שהם בעצמם מפרישים בשביל הכהנים ממה שקבלו מכלל העם, רשאים להינות מאשר נשתכרו בעבודת הקודש בה זכו.
באיזה תנאים נועד שכר הלויים להיאכל? "ואכלתם אתו בכל מקום" = 1142, כי אכילה של מצוה, אכילה של קדושה, תייחס את מקום האכילה אל המקדש עד כדי העלותו לבחינת (דה"ב לג,ה) "חצרות בית י-הוה". ובאכילה הזו גם הגוף ימצא פרנסתו, (יחז' לז,ו) "ונתתי בכם רוח", אשר האכילה הגשמית בקדושה (ולכל אדם ואדם, עניינו בכשרות ובברכה ובנתינת צדקה ממזונינו למי שחסר לו) תזין גם את נשמתם. ובכל מקום ובכל מצב יקוים אשר [תהי' כה,יד] "סוד י-הוה ליראיו ובריתו להודיעם": אם ביראה ובכבוד תתקים פרנסתך, ותדע תמיד שממקור עליון תקבלנה, תשרה עליך ראשית חכמה יראת ה', ותתקים בך בגלוי כי תתחזק בברית ה' לעמוד תמיד בתודעת אמת.
לחזק את דברינו, "ואכלתם אתו" = 904, דהיינו (דה"ב ה,יד) "את בית הא-להים", כי תראה בכל אשר תאכל בגשמיות את המשימה לברור ניצוצות של קדושה מתוך החומר, והם באמת אשר תאכל ואת הפסולת תמחזר שתמשיך בגלגולי תיקונה על פני הארץ; ואם אתה בבית א-להים, שורה עליך השגחה גלויה, בבחינת "מלך עוזר ומושיע ומגן", כפי שאנו מכנים את הבורא ית' בברכה הראשונה של תפלת העמידה, שלוש עד ארבע פעמים בכל יום. אז מבינים אנו שתכונות המקום נקבעים לפי האדם העומד בו, והלויים רשאים לאכול את אשר בצדק קבלו מהעם "בכל מקום" = 238: בכל מצב, בגלוי, בלי להתביש, כי מזכותך אתה אוכל (ישע' מח,א) "ולא בצדקה", ולא בחינם ולא בחסדי איש אתה אוכל את שלך, אף אם זה נראה כאילו מאחרים אתה אוכל. (ברא' א,ג) "ויהי אור".
הלוי, זה השומר על משמרת הקודש לטובת הכלל, השר ומנגן ומזמר לעורר שמחה בכל העולמות ומלמד את העם להתחבר אל בוראו, יקבל בצדק מהעם די פרנסה גשמית לאכול לא הוא בלבדו, אלא בשלמות, "אתם וביתכם" = 919: אשתו של האדם נקראת ביתו, וממנה יצא לעולם זרעו; והבית ישתלם בכל אשר יוזמן לשולחנו, למזון גשמי ורוחני; על הבית השלם יאמר ה' (תהי' קיט,מז) "אשר אהבתי", כי איש שלם יבין ביושר אשר [מש' טז,ט) "לב אדם יחשב דרכו ויהוה יכין צעדו", כדברי רב הונא בשם רבי אלעזר בגמרא (מכות י,ב): בדרך שהאדם רוצה לילך, בה מוליכין אותו -עכ"ל, מן השמים. שהצדיק, האדם השלם, גוזר ובוחר, וה' הוא המבצע כרצונו.
הלוי יאכל בכבוד את אשר יקבל מהעם כי בשם ה' יקבל, "כי שכר הוא לכם" = 652 על אף שנראה לכאורה כצדקה מבני אדם, שגם כל שכר שנקבל על מפעלינו אינו כי אם בבחינת רחמים גמורים מאת ה', כדברי יהושע אחרי המלחמה ופרשת עכן אשר לקח מן החרם, שאמר "עלינו לשבח לאדון הכל" (ואנחנו שבים על תפלתו חשובה זו בכל יום, לסיום כל תפילותינו). וזה פשוט "חלף עבדתכם באהל מועד" = 812, אשר עבודת הקודש מזכה אותנו שנקום אחריה (דב' א,כה) "ויקחו בידם מפרי הארץ" להתקים בגשמיות; "מפרי הארץ" = 626, ברשות זה "שהכל ברא לכבודו" (כפי שאנחנו מברכים את הזוג הבונה בית נאמן חדש תחת החופה, על פי הגמרא כתובות ח ע"א), פרי אשר לא מעמלו נוצר, (דב' כא,ד) "אשר לא יעבד בו": עבודת הלויים, העבודה של העוסק בהפצת הקדושה והתמדתה לתיקון עולם בתשובה, מזכה לפרנסה מפרי הארץ, פרנסה שלא באה מתוך עבודה של חולין ולא מהעמל בגשמיות, אלא דוקא מאת שהכל ברא לכבודו ברחמים גלוים.
שהברכה תתקים בעולם הזה, כרוך בהשתתפות כל השותפים לה ביושר ובלב שלם. כי "ואכלתם אתו בכל מקום אתם וביתכם, כי שכר הוא לכם, חלף עבדתכם באהל מועד" = 3525 הוא סימן להקשבת שוכני ארץ אל חוקות השמים, משם נפתחים שערי מרום להתגלות לאשר ראוי להנהיג ישועות לכלל בכלים המתעלים אל מעבר גם לחוקי הטבע: [שמ' ג,ד] "וירא י-הוה כי סר לראות, ויקרא אליו א-להים מתוך הסנה; ויאמר: משה, משה. ויאמר: הנני". ומשם, ככל שתתמיד להניע את הגלגל המייחד מעלה ומטה וקודש בחול לתכלית האיחוד, [שמ' כט,מו] "וידעו כי אני י-הוה א-להיהם, אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לשכני בתוכם. אני י-הוה א-להיהם". כי תכלית ישועת ה' לאדם מעבדות לחרות היא "לשכני בתוכם" = 878, (יש' נה,יב) "ובשלום תובלון", (זכ' יד,טז) "ועלו מדי שנה בשנה" (שכל שנוי, כל שניה וכל רגע יוביל אותנו עוד יותר מעלה), (דה"ב יד,ה) "ואין עמו מלחמה בשנים האלה, כי הניח י-הוה" ונתן מנוחה (ירמ' טו,ז) "בשערי הארץ" (דה"ב ו,לג) "ממכון שבתך" אשר בלב האדם המתוקן, ככל (ירמ' כח,ז) "אשר אנכי דבר (דובר) באזניך". (יח' כא,ה) "הלא ממשל משלים הוא"; והמשכיל ישיג לקח ויתברך לישועה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה