שלח לך, עליה ה, הוד בשבוע. במ' טו,יג: "כל האזרח יעשה ככה את אלה, להקריב אשה ריח ניחח לי-הוה". אנחנו מקבלים הוראות מדויקות על מנחת הסולת בלול בשמן והיין אשר נביא לנסך, כדי ללוות קרבן עולה או זבח או שלמים לה'. ואז, הפסוק שלנו: "כל האזרח יעשה ככה את אלה, להקריב אשה ריח ניחח לי-הוה". אשה ריח ניחוח, לדעתם של אונקלוס ויונתן בן עוזיאל, ענינו קרבן שמתקבל ברצון לפני ה', שמוצא חן; רש"י מפרש אשה מלשון אש, וריח ניחוח לעשות נחת רוח. עם זאת, מוסיף ומזהיר רבי יעקב צבי מקלנבורג בספרו "הכתב והקבלה" (*): מקריב קרבנו, לא יחשוב שבקרבנו לבד נתכפר עוונו. אבל (אלא) יעלה בדעתו שקרבנו אינו כי אם ריח ניחוח -עכ"ל, מעין מעלית המעלה למרומים את המעשים הטובים והמתקנים שהוא בדרך לעשות. כמו הוידוי והתפלה. הריח הניחוח של הקרבן עושה נחת רוח כבי', כי מהווה סימן לתשובה אמתית המסגלת את האדם להיתקן ביושר.
פסוק עשיר ומעניין מאוד, ספירלי הלוך וחזור כפי שנראה בדרכנו, לגלות את אוצרותיו השמורים לנו, דוקא לתקן את היום הזה.
"האזרח" = 221, הוא (כנוסח המשנה באבות ד,א) "גיבור", בעוד "יעשה" = 385 היא (כנוסח המשנה באבות ג,ג) "שכינה", וזה החיבור: מה שכל גיבור אמתי עושה בקדושה, גורם לתיקון וגילוי שכינה.
תוקף המצוה ברור: "כל האזרח יעשה" = 656, ואשר יעשה ברור הוא: [תהי' כז,יד]: "קוה אל י-הוה חזק, ויאמץ לבך, וקוה אל י-הוה", שזה כאילו מסלול ועוד חצי מסלול, בו השלב הראשון חוזר על עצמו, כמו בהגדרה הקבלית של האריז"ל לפיה קבוצת הימים הבסיסית מונה 13 ימים: שבת באמצע, והשבת משפיעה לששת ימי החול לאחור ולששת ימי החול לפנים, ככה האומץ בו לבך מתברך מן השמים -בבחינת שבת- בעקבות השמת תקותך בה' -בחינת מלאכה שתעשה-, יחזור ויתחדש מעצמו ככל שתחדש בלבך את בטחונך בה'. מהרגע בו התחלת לקוות אל ה', הוא כבר יאמץ לבך על חשבון כל אשר תמשיך להעמיק בביטחונך.
המשך המשפט, המתאר את שלב הביצוע, מחזיר אותו למסלול פשוט: למרבה הפלא, כל האזרח יעשה "ככה את אלה" = 482: סיכום תיאור המעשה, הוא (תהי' כז,יד) "קוה אל י-הוה חזק ויאמץ לבך" בלבד. כל האזרח יתכוון לעשות את דרכו בשלושת השלבים, בהם הראשון ביוזמתו ממשיך עדיו את השני מן השמים, ובעקבותיו ישוב האדם אל הראשון שיחיב עוד פעם את קיומו של השני וכן הלאה, מה שמבטיח המשכיות ספירלית, עליה בדילוגי רגליים בסולם אשר ראשו מגיע השמימה.
ומי יעשה ככה את אלה? כל מי שהוא "אזרח" = 216; מי שיש בו (יח' ל,יג) "יראה" אמתית והיא לו (שמ' לב,יח) "גבורה", והיראה והגבורה שבו מתקנות את דיבורו להכריז על (ככתוב בהגדה של פסח ובמשנה תורה) "הא לחמא עניא", דהיינו מצה, אותו לחם שלא הספיק להחמיץ, אשר מזין ואינו מתקלקל לעולם, והנה העושר הנעלם מן העין בעניותו. האזרח, הגיבור, יודע אשר (קו' א,ב) "הבל הבלים, הכל הבל", כל החשוב הוא עדין ונעלם כהבל הפה, שבלעדיו החיים נגמרים ל"ע בשניות.
אשר התחיבנו הוא "להקריב אשה" = 653, שמצביע על (שמ' טז,ו) "כל בני ישראל" המופקדים לעשותו; וכן על מהות ההקרבה התדירה: (כנוסח החפץ חיים, הלשה"ר ג,ז) "לדון לכף זכות" = 653, שממש להקרבת קרבן דמי; כי האדם מקריב בה את ישותו, את התפיסה המעוותת לפיה העולם מסתובב סביבו, לטובת תפיסה בה כל אחד הוא לכתחילה זכאי בכלל ולטוב בפרט.
ומה נדרש לעשות אותו אזרח, אשר מודע לאשר הבל הבלים הכל הבל כנ"ל? פלא פלאים: "להקריב אשה ריח ניחח ליהוה" = 1003, להצביע על מודעותו לאשר [קוהלת יב,ח] "הבל הבלים, אמר הקוהלת: הכל הבל", כאשר הנתון המוסף לנ"ל הוא האומר את הדברים, דהיינו קוהלת, שחושף את ענינו במילוי שמו, הרי "קוף ויו הי למד תיו" = 713, וכל ענינו הוא (כנוסח המשנה בנדרים ט,ג) "תשובה".
בדרך זו נבין את הפסוק שלנו: "כל האזרח יעשה ככה את אלה, להקריב אשה ריח ניחח לי-הוה" = 2141, [ברא' א,ה] "ויקרא א-להים לאור יום, ולחשך קרא לילה; ויהי ערב ויהי בקר יום אחד"; [שמ' יב,כד] "ושמרתם את הדבר הזה, לחק לך ולבניך עד עולם". כי (דב' א,יד) "טוב הדבר אשר דברת לעשות", [תהי' קיט,לד] "הבינני ואצרה תורתך, ואשמרנה בכל לב", כי [תהי' קיט,יג] "בשפתי ספרתי כל משפטי פיך".
-----------------------------------
* מצאתי אותו באתר fxp.co.il
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה