קורח, עליה ב, גבורה בשבוע

קורח, עליה ב, גבורה בשבוע. במ' טז,יט: "ויקהל עליהם קרח את כל העדה אל פתח אהל מועד, וירא כבוד י-הוה אל כל העדה".

הרבה פירושים טוענים שבאמת קורח לא התכוון לרעה, אלא אך לקדושה. וטוענים שגורלו יומתק לגמרי לאחרית הימים. והנה ניתנו בידינו כלים לעבור על כל מהלך מחלוקתו, להבין במה הוא טעה ולהמתיק את הטעות שלו בנוכח, בחיינו ממש. על דרך הכנעה-הבדלה-המתקה כתיקון אשר למדנו מהבעל שם טוב, נראה ברגע הקריטי, בדיוק לפני התבערה, מה היה בלבו, ומה עלינו ללמוד מאשר קרהו.

פותח הפסוק שלנו ואומר: "ויקהל עליהם קרח" = 614. מספר המדרש שקורח יצא אל העם כעסקן פוליטי בן ימינו למשוך את העם אל שורותיו, ואפילו פיתה אותם ברכושו האדיר (הבא מאחד האוצרות אשר גנז יוסף והוא מצא). אבל היה לקורח גם מה לומר, מה לטעון. הרי לא מזמן היינו למרגלות הר סיני וקבלנו תורה, המקנה לנו (שמ' לב,טז) "חרות" (וכדברי הגמרא עירובין נד ע"א: אל תקרי חרות אלא חירות), תכלית תודעת האדם. והחרות עומדת על תיקון המוחין דהיינו "חכמה בינה דעת", וכל מי שזכה בו מסתגל לקיום אהבת ה' (דב' ד,כט) "בכל לבבך ובכל נפשך". קורח טוען (במ' טז,ג) "כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם י-הוה" = 1208, בדרגה של יוסף אשר סרב לפיתויי היצר,  [ברא' לט,טז] "ותנח בגדו אצלה עד־בוא אדניו אל־ביתו". (במ' טז,ג בהמשך) "ומדוע תתנשאו על קהל י-הוה" = 1544, הרי נאמר [תהי' כד,א] "לדוד מזמור: לי-הוה הארץ ומלואה, תבל וישבי בה", ואם לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה וכל העם קדושים בעלי חרות, דורשים ואוהבים את ה' בכל לבם ונפשם, למה למשה ואהרן לשים בידי משחפחתם את כל כלי השררה עלינו? הנסיון להפוך את המצוי על בוריו מורה על הודאה על המצוי כפי שהוא, המכונה בשם הכנעה בתיקון הבעש"ט הקדוש.

המשך הפסוק יכניס אותנו לשלב הבירור וההבדלה מתוך דבריו ומעשיו. את מי ולאן הוא הקהיל? "את כל העדה, אל פתח אהל מועד" = 1210. בפרשת שלח לך ראינו את משה פוקד על המרגלים בלשון (במ' יג,כ) "ולקחתם מפרי הארץ" שהוא כללות התורה בד' רבדיה (כמובא בשער הגלגולים לאריז"ל, הקדמה יז), המכונים "פשט רמז דרש סוד": כל רבדי החכמה שבתורה אשר רק רוחה של ארץ ישראל יאפשר לאדם להשיגם בשלום, לבל ירד מהם לעולם. אז כל העדה כאחד מסוגלים לפרד"ס לדבריו, מסוגלים לקחת מפרי הארץ. הוא חותר להנהגה אחרת, אשר תשיג מחילה ותמתיק את הגזרות הקשות, ויביא את עם ישראל לאלתר לארץ הקודשה: בדרכו ולתמיכה בתאוותו, קורח מגיב למעשה המרגלים, טוען שדוקא מתאימה להם הארץ מאוד מאוד, רק שההנהגה הנוכחית לא תוכל להביאם אל הגאולה המיוחלת. אמנם, מאידך גיסא, תעמוד כנגדו התרעה חדה ונחרצת: [ירמ' יג,טו] "שמעו והאזינו, אל־תגבהו, כי י-הוה דבר". ה' הוא אשר בחר במשה ואהרן, הוא אשר גזר שדור יוצאי מצרים לא יכנס לארץ. לא נגד משה שיך לעשות מהפכה, ורק מתוך רוח שטות ימרוד האדם נגד בורא עולם. לפעמים, נחוץ לדעת לשתוק אפילו שיש לך מה לומר. זו הבדלה, הבחנה בין המעשה הנכון אשר יתקן את המצוי לכל פרטיו, לבין המעשה אשר על-פי לשון התורה מוצג כמותר, אמנם היצר הרע המעורר אותו להובילו פוסל אותו מלכתחילה, והופך את עושהו לבחינת נבל ברשות התורה, כדברי הרמב"ן (על ויק' יט,ב) וזה לשונו: והעניין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים אסורים, והתירה הביאה איש באשתו ואכילת בשר ויין, אם כן ימצא בעל התאווה מקום להיות שטוף בזימת אשתו או נשיו הרבות, ולהיות בסובאי יין ובזוללי בשר למו, וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה זה נבל ברשות התורה. לפיכך בא הכתוב, אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצווה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות -עכל"ק. ואותו מהלך נכון הוא גם לענין תאוות השררה, השלטון, היוצרת טעונים ישרים לכאורה מבחינה פורמלית, אמנם פסולים מעצם הישרתם ליצר הרע בלבד.

שתי כפות למאזניים, ואת ההכרעה אי אפשר לעכב. מסיים הפסוק שלנו בדבר פתע: "וירא כבוד י-הוה אל כל העדה" = 440, לומר לך אשר [מש' כח,כו] "בוטח בלבו הוא כסיל, והולך בחכמה הוא ימלט", כי לפני ה', איש (ברא' כה,כז) "תם" = 440 יחיה, ואשר הלך בשרירות לבו בלי לציידו בחכמת אמת, בעולם הזה הוא (ברא' כ,ג) "מת" = 440, אפילו אם הוא חי. הוה זהיר לא רק במה תאמר, אלא גם איך ומתי ואל מי ובאיזה כלים. על כך, ההמתקה באה בגילוי אלוהות "אל כל העדה" = 165, אל כל החיים בכל עת "בעולם הזה", כדברי המשנה (אבות ד,א) על כי אשריך וטוב לך: אשריך בעולם הזה, וטוב לך בעולם הבא -עכ"ל; וטוב לך בעולם הבא דוקא כי אשריך בעולם הזה, כי את הכל קבלת בו באהבה והיית קדוש לעבוד את ה' בשמחה תמיד.

שלב ההמתקה ברור, ונגיש לכל: "ויקהל עליהם קרח את כל העדה אל פתח אהל מועד, וירא כבוד י-הוה אל כל העדה" = 2264, ואל מי שיתיצב ויעמוד לתקן את המעוות, ביראה אל מול גילוי האלוהות המוצג לעינינו תדיר בכל הבריאה לפרטיה, הובטח כבר אשר תתקבל תשובתו, [שופט' ו,כג] ויאמר לו י-הוה: שלום לך, אל־תירא, לא תמות". [דה"א יז,כו] "ועתה י-הוה, אתה הוא הא-להים, ותדבר על עבדך הטובה הזאת".