יום שלישי, 23 ביוני 2015

חוקת, עליה ד, נצח בשבוע

חוקת, עליה ד, נצח בשבוע. במ' כ,טו: "וירדו אבתינו מצרימה, ונשב במצרים ימים רבים, וירעו לנו מצרים ולאבתינו".
משה שולח מלאכים למלך אדום, בבקשה להרשות לבני ישראל לעבור דרך ארצו במסעו; ומעניין מה פנימיות הדברים ששלח אליו, לגלות לנו דרכו.
"וירדו אבתינו מצרימה" = 1080, ערך מלא רמזים משותפים: 1080 חלקים בכל שעה, כל אחד עת רצון לכח אחר; כי לרדת מצרימה משמעו להשתעבד לכוחות הטבע, להיכנע להגבלה הנובעת מכך שנס החיים לא יהיה בנגלה אלא בנסתר, וידרוש חכמה ותבונה למלא מקום החיבור הנחלש. מצרים מלשון צר, צרה, נטישת כלי שמים שבארץ ישראל, והכנעה לכלים המוגבלים של העולם העבה אשר מתחת לכיפת השמים. לא נתפלא למצוא אשר (דה"ב כ,ט) "ונזעק אליך מצרתנו" מהוה התשובה הראשונה שלנו לעת הנפילה. משמים, התגובה ברורה: אם נהיה זכאים לכך, (ישע' סו,א) "השמים כסאי והארץ הדם רגלי", יאמר הא-להים, וישועה קרובה לבוא כל עוד יהיו בידיכם כלים מתוקנים לקבלה, כי אין גבול למעשה ידיו ית'. אולם, יש תועלת ותכלית לירידה: [תהי' קיז,א] "הללו את י-הוה כל גוים, שבחוהו כל האמים", כי ככל שעם ישראל ירגיל את בורא העולם בפי בני-האדם, הגאולה תתממש לקדש בידיהם שם שמים בעולם.
לכבוד המשימה, "ונשב במצרים ימים רבים" = 1092, להכריז אל מול מצרים אשר [תהי' לו,ח]: "מה יקר חסדך א-להים, ובני אדם בצל כנפיך יחסיון", כי אין חסד עוצמתי כזה הנובע דוקא ממידת הדין המכונה א-להים, ממנה צל כנפים; ורק זה אשר בחזקתו זכות אבות או קידוש השם גדול יסמוך על היותו אחד (אס' ו,ז) "אשר המלך חפץ ביקרו" ויסתכן להישאר במצרים לקיים שליחות, להקים מוקדי השפעה שם לטובה, ימים רבים.
כמה וכמה קמו ועוד קמים צוררי ישראל מבחוץ ומבפנים, שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו. "וירעו לנו מצרים ולאבתינו" = 1263, וכל המרבה "לספר ביציאת מצרים" הרי נותן בידינו את המפתחות לישועה, הרי זה משובח. חייבים להזכיר לכל דור, לכל אדם, לתודעתנו בכל רגע, אשר הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים אשר תוביל אותך לתשובה שלמה, ומה שהיית עד רגע זה ממש לפני התשובה אינו מכריע כלום לגבי הנוכח והעתיד, כאשר [עמוס ג,ח] "אריה שאג מי לא יירא; אדנ-י י-הוה דבר: מי לא ינבא?". אתגר חזק ומדהים בידינו, לנצח את הפיתרון לרעה של פשט הדברים, אף במקצת, להמתיק את הדינים מעצם הויתם, ולהוביל עידן חדש בו את הכל, את הכל ממש, מבינים אך לטובה.
כי היה לנו תיקון לקיים, "וירדו אבתינו מצרימה, ונשב במצרים ימים רבים, וירעו לנו מצרים ולאבתינו" = 3345, אך [תהי' קו,ז] "אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך, לא זכרו את רב חסדיך, וימרו על ים בים סוף". [שמ' יד,ד] "וחזקתי את לב פרעה, ורדף אחריהם; ואכבדה בפרעה ובכל חילו, וידעו מצרים כי אני י-הוה, ויעשו כן"; והכל למען ידעו ישראל את ה', [נחמ' ט,ב] "ויבדלו זרע ישראל מכל בני נכר, ויעמדו, ויתודו על חטאתיהם ועונות אבתיהם". [שמ' כג,כה] "ועבדתם את י-הוה א-להיכם, וברך את לחמך ואת מימיך, והסרתי מחלה מקרבך". למען יראו וייראו כל גויי הארץ, ולא יזידון עוד, להשרות ישועת שלום על כל העולם.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה