קדושים, עליה ג, תפארת בשבוע. ויק' יט,לב: "מפני שיבה תקום, והדרת פני זקן, ויראת מא-להיך: אני י-הוה".
כבוד נרדף לכובד, למשקל מרובה. מי שכבד, מי שסוחב על שכמו ימים ארוכים, לימוד רב, תיקונים ונסיונות ועשיה רבה בטוב, הוא עלול להיות מכובד. ובדיוק כפי שהחן העצמי יתגלה אך בעיני הזולת, אכן לא יהיה מכובד זה אשר האחרים לא יכבדוהו; ואם הוא ראוי לכבוד ואין הוא מקבלו, המתבצע הוא מעשה של עול ובזיון.
כתוב [מש' כ,כט]: תפארת בחורים כחם; והדר זקנים, שיבה. הרי שהשיבה, היא המראה בשער לבן וכל המתלוה אליו, היא מהדרת את הזקן, את המכונה זקן אשר הוא, כדברי הגמרא (קידושין לב ע"ב), נוטריקון לאמור "זה קנה חכמה". על כך, פוסקת הגמרא אשר יקום האדם בפני החכם (הזה שיש בו חכמת אמת יתירה משלו) ויכבדהו, וכן לכל אשר נראים עליו סימני שיבה, בלבד שלא יהיה רשע או מחטיא את הצבור.
אז הפסוק שלנו הולך בהדרגה, להביאך אל האהבה השלמה. ראשית כל, הכי קל: אם בעיניך תראה שיבה, קום לסימן של כבוד. זה יכין אותך להדר את פני הזקן, לשמש את החכם הצדיק, ממנו תקבל אור. מאז שאת הצדיק אתה מדייק לזהות ולשמשו בשמחה, תגיע בקלות ליראת ה', בקל וחומר: אם הצדיק הוא אשר מגלם את צלם הא-להים, הזה שנדמה במידותיו למידות הא-ל, ובו אתה נוהג כבוד, על אחת כמה וכמה תירא את הא-להים עצמו. וכפי שאתה גודל בקדושה, כן תתעלה מיראת הא-להים לאהבת ה'. "מפני שיבה תקום, והדרת פני זקן, ויראת מא-להיך: אני י-הוה" = 2765. כך, [איוב לו,כד] "זכר (זכור) כי תשגיא פעלו, אשר שררו אנשים": יהיה נוכח אצלך לרומם ולהלל ולשבח את מעשה הבורא ית' אשר ראו וחוו אנשים, אותם זקנים ושבים אשר קבלו ממסורת האבות והרבו לראות ולחוות בימיהם עצמם; וככה תינצל, כי העולם הזה טוב ורע מעורבבים בו, אור וקליפה, [דה"א כא,כט] "ומשכן י-הוה אשר עשה משה במדבר, ומזבח העולה, בעת ההיא, בבמה, בגבעון": "בעת ההיא, בבמה, בגבעון" = 675, (ברא' א,ד) "בין האור ובין החשך", ואתה תביאם ((שמ' כט,ד) "אל פתח אהל מועד" בחזרה, אל פתח המועד והעת הנכון להתגלותם בכל פארם, (דב' כד,יג) "ולך תהיה צדקה".
אשר תקום מפניו ותהדר, הנם יחדיו "שיבה, פני זקן" = 614, כי הזקן השב, הצדיק הבא בימים והוא מתוקן ועושה שלום, זכה לדרגה של (שמ' לב,טז) "חרות", שחוק הא-להים חרות על קורות לבו כפי שנחרת על לוחות הברית ולא נתפס בהן. ואז תירא את "א-להיך" = 66, + 614 = 680, הוא (מיכה ב,ז) "עם הישר הלך (הולך)", ועל ידו, צדקת הצדיק (תהי' קיב,ט) "תרום בכבוד" להאיר לעולמו. והדרגה הרביעית במעלה היא כבר החרות שלך. כי נוסיף את חותם הפסוק "אני י-הוה" = 87, כולו רחמים, לשלושת המעלות הקודמות, והם ביחד 767, כי האהבה התמימה הביאך להתעלות עד כדי (ויק' א,ט) "עלה, אשה ריח ניחוח לי-הוה"; ואתה חי בתודעת העולם הבא בעולם הזה, (במ' כב,כג) "ותלך בשדה" בין אוצרות ה' כבן בית, לראות את אשר (יש' סד,ג) "עין לא ראתה", כי אף (תהי' לז,לט) "בעת צרה" לא בקשת כי אם (שמ' י,כט) "ראות פניך", (תהי' ח,ב) "י-הוה אדנ-ינו, מה אדיר שמך", ומה טוב כל (יח' יא,כה) "אשר הראני" ואדע.
כתוב [מש' כ,כט]: תפארת בחורים כחם; והדר זקנים, שיבה. הרי שהשיבה, היא המראה בשער לבן וכל המתלוה אליו, היא מהדרת את הזקן, את המכונה זקן אשר הוא, כדברי הגמרא (קידושין לב ע"ב), נוטריקון לאמור "זה קנה חכמה". על כך, פוסקת הגמרא אשר יקום האדם בפני החכם (הזה שיש בו חכמת אמת יתירה משלו) ויכבדהו, וכן לכל אשר נראים עליו סימני שיבה, בלבד שלא יהיה רשע או מחטיא את הצבור.
אז הפסוק שלנו הולך בהדרגה, להביאך אל האהבה השלמה. ראשית כל, הכי קל: אם בעיניך תראה שיבה, קום לסימן של כבוד. זה יכין אותך להדר את פני הזקן, לשמש את החכם הצדיק, ממנו תקבל אור. מאז שאת הצדיק אתה מדייק לזהות ולשמשו בשמחה, תגיע בקלות ליראת ה', בקל וחומר: אם הצדיק הוא אשר מגלם את צלם הא-להים, הזה שנדמה במידותיו למידות הא-ל, ובו אתה נוהג כבוד, על אחת כמה וכמה תירא את הא-להים עצמו. וכפי שאתה גודל בקדושה, כן תתעלה מיראת הא-להים לאהבת ה'. "מפני שיבה תקום, והדרת פני זקן, ויראת מא-להיך: אני י-הוה" = 2765. כך, [איוב לו,כד] "זכר (זכור) כי תשגיא פעלו, אשר שררו אנשים": יהיה נוכח אצלך לרומם ולהלל ולשבח את מעשה הבורא ית' אשר ראו וחוו אנשים, אותם זקנים ושבים אשר קבלו ממסורת האבות והרבו לראות ולחוות בימיהם עצמם; וככה תינצל, כי העולם הזה טוב ורע מעורבבים בו, אור וקליפה, [דה"א כא,כט] "ומשכן י-הוה אשר עשה משה במדבר, ומזבח העולה, בעת ההיא, בבמה, בגבעון": "בעת ההיא, בבמה, בגבעון" = 675, (ברא' א,ד) "בין האור ובין החשך", ואתה תביאם ((שמ' כט,ד) "אל פתח אהל מועד" בחזרה, אל פתח המועד והעת הנכון להתגלותם בכל פארם, (דב' כד,יג) "ולך תהיה צדקה".
אשר תקום מפניו ותהדר, הנם יחדיו "שיבה, פני זקן" = 614, כי הזקן השב, הצדיק הבא בימים והוא מתוקן ועושה שלום, זכה לדרגה של (שמ' לב,טז) "חרות", שחוק הא-להים חרות על קורות לבו כפי שנחרת על לוחות הברית ולא נתפס בהן. ואז תירא את "א-להיך" = 66, + 614 = 680, הוא (מיכה ב,ז) "עם הישר הלך (הולך)", ועל ידו, צדקת הצדיק (תהי' קיב,ט) "תרום בכבוד" להאיר לעולמו. והדרגה הרביעית במעלה היא כבר החרות שלך. כי נוסיף את חותם הפסוק "אני י-הוה" = 87, כולו רחמים, לשלושת המעלות הקודמות, והם ביחד 767, כי האהבה התמימה הביאך להתעלות עד כדי (ויק' א,ט) "עלה, אשה ריח ניחוח לי-הוה"; ואתה חי בתודעת העולם הבא בעולם הזה, (במ' כב,כג) "ותלך בשדה" בין אוצרות ה' כבן בית, לראות את אשר (יש' סד,ג) "עין לא ראתה", כי אף (תהי' לז,לט) "בעת צרה" לא בקשת כי אם (שמ' י,כט) "ראות פניך", (תהי' ח,ב) "י-הוה אדנ-ינו, מה אדיר שמך", ומה טוב כל (יח' יא,כה) "אשר הראני" ואדע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה