מהקריאה לפסח, יום ו, יסוד בחג. במ' ט,ח: "ויאמר אלהם משה: עמדו, ואשמעה מה יצוה י-הוה לכם".
אם הכלל מתקן את כליו התודעתיים לקבל את דבר ה', אז היחיד (המנהיג, השופט, המלך, הנביא) משיג את האמת ביושר להשפיע ממנה על כולם. "ויאמר אלהם משה: עמדו, ואשמעה מה יצוה י-הוה לכם" = 1492 ומה שה' יצוה יקבל צורה חדשה באמרי את (שמ' כה,טז) "העדת (העדות) אשר אתן אליך"; ונמצא חן בעיני ה' (ברא' כח,כ) "ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך". ונודה (ירמ' כ,יג) "את י-הוה, כי הציל נפש אביון", את המלך הרחמן (אסתר ז,ה) "אשר מלאו לבו לעשות כן".
"ויאמר אלהם משה" = 678 (ברא' ז,ה) "ככל אשר צוהו" ה'. ולימד אותנו את הכלל, כפי שהיה בים סוף -כאשר צוה עלינו להחריש ולצפות איך שה' הוא הנלחם לנו-: "עמדו ואשמעה מה יצוה י-הוה לכם" = 814, ואני אבוא (ברא' כ,ה) "בתם לבבי ובנקין כפי" ואגלה לכם: (ברא' מב,יח) "זאת עשו, וחיו", כי בעשית המצוה תתקנו את עצמכם לחיים של חרות, מלאי ברכה וטוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה