תזריע, עליה ה, הוד בשבוע. ויק' יג,לח: "ואיש או אשה כי יהיה בעור בשרם בהרת, בהרת לבנת".
אל מול תלאות החיים, ועל אחת כמה וכמה אל מול תוצאות ותולדות מעשינו, ראוי לדרוך בזהירות בשבילי ההכנעה, כאשר הסכנה הסמויה מן העין היא תהום היאוש. כי נסיבות החיים משתנות כהרף עין, הן לטוב הן למוטב, תמיד לטובה. "ואיש או אשה כי יהיה בעור בשרם בהרת, בהרת לבנת" = 3206, מה שהתקלקל בתוכו גלוי וחשוף עכשיו לעיני כל ועוד מחיב אותו בבדיקה וגזרה מאת הכהן, מאת הרשויות, ויראה את עצמו בצרתו ויאמר: [רות א,כא] "אני מלאה הלכתי, וריקם השיבני י-הוה. למה תקראנה לי נעמי, וי-הוה ענה בי, ושד-י הרע לי?". אך לא מאת ה' היתה רעתה, כי אם מאת בעלה ושני בניה.
אז כשלא יהיה עוד מוסתר בקרבו אלא נגלה וניכר, "כי יהיה בעור בשרם" = 880, ראשית כל יפשפש האדם במעשיו ויודה: [דב' לב,ג] "כי שם י-הוה אקרא, הבו גדל לא-להינו"; כי אין נסתר מנגד עיניו, והשגחתו (נחמ' א,ו) "יומם ולילה על בני ישראל" ועל הבריאה כולה. ובכן (ירמ' ב,לא) "אתם, ראו דבר י-הוה", כי (מ"ב כב,י) "ספר נתן לי" בו נדרש מעשה האדם ולא די לתיקון במחשבת הלב ולא בתפלה ובעבודת הקרבנות, כי אשר השתדל רק באלו גילה כי (יש' ה,כה) "בכל זאת לא שב אפו" מעליו. (תהי' קיט,קמד) "צדק עדותיך לעולם", ובהן אמרתך הטובה (תהי' קה,טו) "אל תגעו במשיחי": שלא נטמא את הניצוץ המשיחי שבקרבנו.
נראות בעורו "בהרת, בהרת לבנת" = 1696, כי גם לא די בכך שלא תטמא את הניצוץ המשיחי הכי פנימי: [תהי' קה,טו] "אל תגעו במשיחי, ולנביאי אל תרעו". שם העצם נביא רומז על קהל שלם שכחו וזכותו הרוחניים יביאו, יזמינו, בשורה או תוכחה שתנחות על אחד מהם המצווה להפיצה. אם אין את הקהל השלם, המאוחד, אין את הכח לזכות בנבואה. ולנביאי אל תרעו, כי על אף כל הצרות והנסיונות, [איוב א,כב] "בכל זאת לא חטא איוב, ולא נתן תפלה לא-להים" - שלא קלל ולא הטיל ספק על הצדק האלוהי אלא קבל עליו את הדין בהכנעה. וכפי שנפלתי גם קמתי ונזכרתי כי [תהי' כו,ח] "י-הוה, אהבתי מעון ביתך, ומקום משכן כבודך", והתגעגעתי לאשר [תהי' קמט,ב] "ישמח ישראל בעשיו, בני ציון יגילו במלכם". ואתה, [מש' כד,יג] "אכל (אכול), בני, דבש כי טוב, ונפת מתוק על חכך"; [מש' ב,י] "כי תבוא חכמה בלבך, ודעת לנפשך ינעם" לחרות בלבך (דב' כח,נח) "את כל דברי התורה הזאת". חסד ה' חובק אותי, אך גם (שה"ש ח,ג) "שמאלו תחת ראשי". גבורות אשאביאל.
אז כשלא יהיה עוד מוסתר בקרבו אלא נגלה וניכר, "כי יהיה בעור בשרם" = 880, ראשית כל יפשפש האדם במעשיו ויודה: [דב' לב,ג] "כי שם י-הוה אקרא, הבו גדל לא-להינו"; כי אין נסתר מנגד עיניו, והשגחתו (נחמ' א,ו) "יומם ולילה על בני ישראל" ועל הבריאה כולה. ובכן (ירמ' ב,לא) "אתם, ראו דבר י-הוה", כי (מ"ב כב,י) "ספר נתן לי" בו נדרש מעשה האדם ולא די לתיקון במחשבת הלב ולא בתפלה ובעבודת הקרבנות, כי אשר השתדל רק באלו גילה כי (יש' ה,כה) "בכל זאת לא שב אפו" מעליו. (תהי' קיט,קמד) "צדק עדותיך לעולם", ובהן אמרתך הטובה (תהי' קה,טו) "אל תגעו במשיחי": שלא נטמא את הניצוץ המשיחי שבקרבנו.
נראות בעורו "בהרת, בהרת לבנת" = 1696, כי גם לא די בכך שלא תטמא את הניצוץ המשיחי הכי פנימי: [תהי' קה,טו] "אל תגעו במשיחי, ולנביאי אל תרעו". שם העצם נביא רומז על קהל שלם שכחו וזכותו הרוחניים יביאו, יזמינו, בשורה או תוכחה שתנחות על אחד מהם המצווה להפיצה. אם אין את הקהל השלם, המאוחד, אין את הכח לזכות בנבואה. ולנביאי אל תרעו, כי על אף כל הצרות והנסיונות, [איוב א,כב] "בכל זאת לא חטא איוב, ולא נתן תפלה לא-להים" - שלא קלל ולא הטיל ספק על הצדק האלוהי אלא קבל עליו את הדין בהכנעה. וכפי שנפלתי גם קמתי ונזכרתי כי [תהי' כו,ח] "י-הוה, אהבתי מעון ביתך, ומקום משכן כבודך", והתגעגעתי לאשר [תהי' קמט,ב] "ישמח ישראל בעשיו, בני ציון יגילו במלכם". ואתה, [מש' כד,יג] "אכל (אכול), בני, דבש כי טוב, ונפת מתוק על חכך"; [מש' ב,י] "כי תבוא חכמה בלבך, ודעת לנפשך ינעם" לחרות בלבך (דב' כח,נח) "את כל דברי התורה הזאת". חסד ה' חובק אותי, אך גם (שה"ש ח,ג) "שמאלו תחת ראשי". גבורות אשאביאל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה