מצורע, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע. ויק' טו,לא: "והזרתם את בני ישראל מטמאתם, ולא ימתו בטמאתם, בטמאם את משכני אשר בתוכם".
כאמור, הכל לטובת האדם. לקיום יעודו הוא צריך חיים, וחיים מתקיימים בתנאי שלא מטמאים את מקדש ה' אשר בלב כל אחד. על כן, נחוץ להזיר, לסייג, את בני ישראל מהטומאה כדי שהיא לא תאחז בלבם. כי כשהמקדש שבלב נטמא, גם החי נקרא מת. וזה שמת ומקדשו טהור בקרבו, יהיה חי (כלומר, משפיע בפועל ממש) לעולמי עולמים.
על כן, על המנהיגות להקפיד: "והזרתם את בני ישראל מטמאתם, ולא ימתו בטמאתם, בטמאם את משכני אשר בתוכם" = 5059, וכפי שהכלים מסוגלים לקלוט אור טוב, [ויק' כו,מה] "וזכרתי להם ברית ראשונים, אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לעיני הגוים, להיות להם לא-להים, אני י-הוה", ורוחות של ישועה ונצחון רווחים בעם, הנקרא להתקדם במשימה השמורה לו: [דב' א,כא] "ראה נתן י-הוה א-להיך את הארץ: עלה, רש, כאשר דבר י-הוה א-להי אבתיך לך. אל תירא ואל תחת". ואל יחשוב המנהיג שרק תחת מרותו תתגלה הישועה, כי בזכות כל אחד ואחת; ואפילו משה, וגם אליהו, ירדו מן השלטון לטובת הכלל; כפי שראינו: [מ"ב ב,ה] "ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו אל אלישע, ויאמרו אליו: הידעת כי היום י-הוה לקח (לוקח) את אדניך מעל ראשך? ויאמר: גם אני ידעתי; החשו". אל תעשו מזה רעש גדול ואל תבהילו את העם, כי לא ממנהיג כלשהו אלא רק מה' הישועה.
כי מהטומאה בה יתחבר האדם, הוא יסבול. אך כשהטומאה תתקדם ותפגע גם בלב האדם, יתחיבו מיתה "בטמאם את משכני אשר בתוכם" = 1882. אך כשישוב האדם בתשובה ויטהר מטומאתו, יראה אותו ה' ברחמיו מן השמים לאמור [ירמ' ה,ד] "ואני אמרתי: אך דלים הם. נואלו כי לא ידעו דרך י-הוה, משפט א-להיהם". ואף כשתתחזק לשמוע (דב' כח,מה) "בקול י-הוה א-להיך, לשמר מצותיו וחקתיו", [מש' כ,ט] "מי יאמר: זכיתי לבי, טהרתי מחטאתי?", וכן [מש' כז,א] "אל תתהלל ביום מחר, כי לא תדע מה ילד יום", ובזאת תשמור על ענוה הטובה לנפשך, ויראך אדון כל ויאמר: [יש' נז,יח] "דרכיו ראיתי וארפאהו, ואנחהו, ואשלם תנחמים לו ולאבליו"; שהאדם שב למוטב ומן השמים קבל מחילה ורפואה לכל אשר הזיק בסטייתו מן הטוב, ועוד יובל משמים בדרך הישרה כי בחר בה, וגם הוא וכל אוהביו הדואגים לו יזכו לנסים וישועות גלויים להתנחם מכל הגלות, מהשעבוד, מהצרות, ולהצטייד בכלים חדשים לחרות.
על כן, על המנהיגות להקפיד: "והזרתם את בני ישראל מטמאתם, ולא ימתו בטמאתם, בטמאם את משכני אשר בתוכם" = 5059, וכפי שהכלים מסוגלים לקלוט אור טוב, [ויק' כו,מה] "וזכרתי להם ברית ראשונים, אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לעיני הגוים, להיות להם לא-להים, אני י-הוה", ורוחות של ישועה ונצחון רווחים בעם, הנקרא להתקדם במשימה השמורה לו: [דב' א,כא] "ראה נתן י-הוה א-להיך את הארץ: עלה, רש, כאשר דבר י-הוה א-להי אבתיך לך. אל תירא ואל תחת". ואל יחשוב המנהיג שרק תחת מרותו תתגלה הישועה, כי בזכות כל אחד ואחת; ואפילו משה, וגם אליהו, ירדו מן השלטון לטובת הכלל; כפי שראינו: [מ"ב ב,ה] "ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו אל אלישע, ויאמרו אליו: הידעת כי היום י-הוה לקח (לוקח) את אדניך מעל ראשך? ויאמר: גם אני ידעתי; החשו". אל תעשו מזה רעש גדול ואל תבהילו את העם, כי לא ממנהיג כלשהו אלא רק מה' הישועה.
כי מהטומאה בה יתחבר האדם, הוא יסבול. אך כשהטומאה תתקדם ותפגע גם בלב האדם, יתחיבו מיתה "בטמאם את משכני אשר בתוכם" = 1882. אך כשישוב האדם בתשובה ויטהר מטומאתו, יראה אותו ה' ברחמיו מן השמים לאמור [ירמ' ה,ד] "ואני אמרתי: אך דלים הם. נואלו כי לא ידעו דרך י-הוה, משפט א-להיהם". ואף כשתתחזק לשמוע (דב' כח,מה) "בקול י-הוה א-להיך, לשמר מצותיו וחקתיו", [מש' כ,ט] "מי יאמר: זכיתי לבי, טהרתי מחטאתי?", וכן [מש' כז,א] "אל תתהלל ביום מחר, כי לא תדע מה ילד יום", ובזאת תשמור על ענוה הטובה לנפשך, ויראך אדון כל ויאמר: [יש' נז,יח] "דרכיו ראיתי וארפאהו, ואנחהו, ואשלם תנחמים לו ולאבליו"; שהאדם שב למוטב ומן השמים קבל מחילה ורפואה לכל אשר הזיק בסטייתו מן הטוב, ועוד יובל משמים בדרך הישרה כי בחר בה, וגם הוא וכל אוהביו הדואגים לו יזכו לנסים וישועות גלויים להתנחם מכל הגלות, מהשעבוד, מהצרות, ולהצטייד בכלים חדשים לחרות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה