ששה וארבעים ימים לעומר, נצח שבמלכות (עולים באמת, ביראה ובאהבה דרך סולם אבות ו,ו). אמש, התעסקנו במידת התפארת, אשר כופפה בנו את הרצון לרכוש חכמה לרצון ללמד אותה. משם ואילך, יש עוד אשר צריך להיעשות עם החכמה בה זכינו, לאורך דרכנו על פני הארץ. כך מציירת משנתנו את המדרגה לכבוש היום: "והלומד על מנת לעשות"; ניצחון על ספקות או קושיות שהתשובה להן אינה נוחה, מתוך כך שלומדים כדי לקיים, כדברי הרב קהתי: "שאז לומד הוא את העניינים לכל פרטיהם ודקדוקיהם וידע אותם על בוריים". ובכלל, לימוד על מנת עשיה מוביל את המחשבה להגשמה, עד כדי שכל הלכה חדשה הנלמדת כאילו מניעה רגליים וידיים אחריה. תיקון חשוב, המזכה אותנו בקרבות היום-יום.
נצח שבמלכות: הכלה החסודה (אחתי רעיתי יונתי תמתי) פוסעת אל אשר אהבה נפשה, הממשיך אותה אליו מתוך תפלה. כל צעד קדימה אל החופה מדגיש את רצון הנצחיות שבתכלית המהלך: על כל פסיעה קטנה של הכלה, החתן נראה הרבה יותר קרוב. התיקון העצמי ישקיף את צורות הבית, את צורות העולם החדש המתגלה מהיחוד. הנצחון הסופי הוא בבחינת הר סיני, בתוכך, בתוכי, בתוכנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה