ששה ושלושים ימים לעומר, חסד שביסוד (לפי סדר אבות ו,ו). נכנסים לשבוע הששי בעומר, מלשון ששון שמצד הבינה: לשמוח לא רק על החידוש אלא במיוחד, מתוך תבונה, על הקיים וכבר מוכר. זה הזמן לסידורים האחרונים לפני שנצא להנחית את התיקון השלם בספירת המלכות, על פני כל הארץ.
איך יפעל החסד שבו להוביל את היסוד? במלכות דהוד זכינו בע"ה להתרחק מן הכבוד. לא בטוח שהצלחנו לעשות זאת בלב שלם, אך כדברי הגמרא, המחשבות נמשכות אחרי המעשים; וטוב שהסתייגנו מן הכבוד. אמנם, אחד מכינוייה של מידת היסוד הוא "שלום", והוא האתגר שלנו לכל השבוע. לעת הגשמת התיקון וקבלת התורה, הביטוי החצוני והמחשבה שבלב חייבים להיות בשלום הדדי.
ברם, מציעה לנו משנתנו לעסוק היום באומץ להשיג את מידת זה אשר "לא מגיס לבו בתלמודו"; וכדברי הרב קהתי במקום: "שגם בתוך לבו אינו מתגאה בלימודו, אלא מחזיק עצמו כקטן שבחכמים", בענוה אמתית כענותנותו של משה רבנו ע"ה, וללא שום גסות רוח. להסיר מהלב את הפיתוי להתגאות על כלום אשר למדנו או עשינו, אף לא בעמקי הלב, ובזה נישמר מכל רע.
חסד שביסוד: סוף סוף, התרמיל מלא זכות ומידות מתוקנות בע"ה. קולות השופר נשמעים כבר, הגילוי זורז ובא. האם הרצון לגאולה מובל על ידי החסד והרצון להיטיב? לפנינו, יום שלם להוכיחו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה