שלושה ושלושים ימים לעומר, הוד שבהוד (לפי סדר אבות ו,ו). ל"ג בעומר, נקודת המפנה בתוך הספירה. כדי להודות כלפי מעלה, גם כדי לעורר הדים של תיקון וישועה במרחב, צריכים הוד פנימי תקין ופעיל. חז"ל הבינו שלצעד הזה, כל אחד ואחת צריכים עזרה, צריכים מראה; בדיוק כפי שאת החן ניתן לגלות רק בעיני הזולת, כך גם דרכו להיגלות של הפגם הדורש תיקון.
ברם, תיקנו חז"ל במשנתנו יעד חשוב להיום: אינו דוקא ריקוד, ולא אש מדורות, אף לא ניגונים והרפתקאות. המידה שאליה מעירה לנו משנתנו לשאוף היום היא זו של "אוהב את התוכחות": זה שמקבל בשמחה את כל ההערות, תוכחות ורמזים לתיקון עצמי; מתבונן, שוקל, מודה על הנכון ומשתדל לתקן את המעוות, לנקות את הצלם אלהים שבו מכל פגם ולרפאו מכל מום.
בכך, אנחנו מתקדמים צעד ענק להסתגל לגאולה שלמה. בקריצה מהממת, קופץ לנו הערך המספרי של המשפט "היום שלושה ושלושים יום" (בה פתחנו את ספירת העומר הערב): 1450, בדיוק כמו המשפט המפורסם "יחי אדונינו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד", המכוון אל משיח צדקנו, יבוא ויתגלה אלינו להושיענו במהרה בימינו, אכי"ר.
הוד שבהוד: לכבוש את כל המרחב באמצעות בירור כל הטוב וגילויו בכל מקום: כל ניצוץ וניצוץ, מתורגם לביטוי המסוגל להשפיע על המציאות כולה. לסדר את הנתונים של החיים באורח של משל בעל משמעות גאולית, להזרים את פסיעותינו עלי אדמות ביופי ובנועם להאיר אף במעשה הכי קטן אורות של גאולה, של אמת בתגלמותה, חרותה על קורות לבבנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה