שבעה ושלושים ימים לעומר, גבורה שביסוד (לפי הסדר של אבות ו,ו). מי שחכם ואינו מתגאה בחכמתו, מוטל עליו ללמד, ומוטל עליו גם לדון, לעשות משפט. כל אחד לפי הדרגה שלו, על כולנו מצווה לעשות צדק (הרי זו האחרונה מתוך שבע מצוות בני-נח, החלות על האנושות כולה), וצדק בונים למען יווצר תחתיו שלום. ענין הדין הוא בגבורה; דין צדק, משתקף במידת הגבורה שביסוד. ועל כך מצביעה משנתנו היום על מידת אשר "אינו שמח בהוראה" (דהיינו, בהוראת הדין), לציין שאסור לשופט להתפתות לשררה הנובעת מחובתו המוסרית. כדברי הרב קהתי: "אם באה הוראה לידו והוא צריך להוציא פסק דין, אינו שמח על כך, כי ירא הוא שמא חלילה ייכשל ויטעה בדין"; ועוד מוסיף לצטט (יבמות קט,ב): "לעולם יראה הדיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו, וגיהנם פתוחה מתחתיו".
כולנו נאלצים לדון ולשפוט אף אם בעמקי הלב. ומלבד שטוב לנטות לדון תמיד לכף זכות, התיקון של היום הוא להתיירא מכל טעות שתשבש את הדין, עד כדי שלא מרצון אלא מתוך משא נגשים לדון, למען השלום.
גבורה שביסוד: האוצר מוכן, מושלם ומשומר; התאוה גדלה ומתחזקת בנפשי. אך האור בכל עוביו ועוצמתו יכול היה לשבור את הכלים של הכלה, ובכך לרסק לפתע את כל תוכניותנו לעתיד. התיקון של היום הוא קביעת מידה לכח, לדיבור ולמעשה כדי שהיחוד ימודד בשלום
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה