חמשה וארבעים ימים לעומר, כערך "אדם", "מה", "גאולה", תפארת שבמלכות (עולים בשמחה בסולם אבות ו,ו). נקודת איזון ראשונה בתיקון המלכות; הזדמנות להוציא אל הפועל את הזיו והפאר של מידותנו המתוקנות, בעבודה הפנימית כדי להתחיל. תיקון היום מהווה ציר חדש: מתוך כוונת העבודה הפנימית, ייקבע טיב השפעתנו אל החוץ.
זה מקבל ביטוי זך בדברי משנתנו, המזמינה לנו היום את מידת "הלומד על מנת ללמד"; וכדבריו המדויקים של הרב קהתי: "שמתוך שהוא חוזר ומלמדו לאחרים, תלמודו מתקיים בידו". שמתוך כך שהוא מלמד את כל הטוב שהוא לומד, זוכה להביאו למעשה מתקן את עולמו. תיקון עצום ונעלה, צעד לפני שנקח ממש את כלי העבודה בידינו וניגש אל העבודה.
תפארת שבמלכות: בעיניים עצומות תחת כיפת השמים, החתן עולה אל החופה כעלות תפילותיו מרומה. זהות הכלה המתקרבת ועולה כבר השבוע תלויה בטיב הארבעים ושניים מסעות שהוא תיקן במשך הספירה עליהם יברך עוד שבעה. מן השמים, הוא מתפלל על כל צעד שלה קדימה, מבקש להשפיע עליה מהשלום שלו.
רק לא לשכוח: ההצלחה שלו תלויה בזכות שלה (במלים אחרות, אתערותא דלעילא באתערותא דלתתא תליא), בהשראה שקבל מהבריאות והיופי, מהאיזון והאמת שבה. שנתאתגר בחלום הנשגב? חודש טוב!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה