אחד ושלושים ימים לעומר, תפארת שבהוד (לפי סדר אבות ו,ו). הודו לה' כי טוב: הטוב שבתפארת קולט בתוכו "כי לעולם חסדו", ואז מוביל את ההוד להוקיר על כל מה שיש. מי שזכה לאהוב את מקומו בעולם, מתחיל עכשיו לאהוב את העולם לפרטיו; על כן, מציעה משנתנו להיום שנשיג את מידת "האוהב את הבריות", דבר שיסלול את דרכנו להשפיע אור זך ומתוק לכל המרכיב ומגדיר וכולל וסובב אותנו.
תפארת שבהוד: מה שווה הודאת שפתיים או בלי לב או בכעס ותיסכול או אף בהכנעה מתוך יראה? מה שווה הודיה או תפילה הנאמרת בלי שכל האדם יתחייב בה? העלאת הדים ואדים מהארץ מרומה דרך צינורות ההוד, וכן ההודיה, והכיסופין להמתחת והרחבת מכלול המתוקן בקול ובמים הנלחשים לאדון כל, ניזונים מהיופי והנועם והאיזון שבלב ספירת התפארת, ורק מתוך שלוה יציבה זוכים להשקיף אור טוב ונאמן לעולמם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה