יום טו לעומר (מוצ"ש, ר"ח איר) - חסד שבתפארת: מי יחלום דרך אל הפאר שלא תחל בתיקון החסדים והרצון להיטיב? לכיוון תפארת החזה, מימי החסד זורמים ללא הפסקה להשקות את עץ החיים, ומקנות הלחות הנדרשת לחוויית האיזון והאמת והבריאות שתסגל אותנו לעשיה הכי מתוקנת בהמשך הדרך. בעיניים פקוחות היטב: הכל טוב.
חסד שבתפארת (לומדים לפי סדר המשנה באבות ו,ה): במידת התפארת נדע כמה הצלחנו בתיקוני התחלת הדרך; הרי תפארת היא היופי הכי נשגב ומעודן וזוהר, הנגלה מתוך האיזון השלו של מידות החסד והגבורה.
למנוע הראשון שלה, משנתנו מכתיבה תיקון "במשנה". אחרי שחתמנו כבי' את דבקותנו "במקרא" אתמול בהוציאנו את התורה אל הפועל דרך גמילות חסדים, והוכשרנו להידמות לבורא-מתוך-דיבור (אף אם רק בכלים המצומצמים של העולם הזה), עכשיו, בחסד שבתפארת, מתקנים את קשרנו עם הגרעין שבעקבותיו התפתחה כל התורה שבעל-פה הרשומה בכתב.
דבר אחר ומוסיף, "במשנה" זה גם אותיות "בנשמה": זה הסימן לפיו קוראים משניות לעילוי נשמות. וזה יפה מאוד, כי מידת החסד שבתפארת, האהבה המניעה את היופי ומובילה אותו להתגלמותו, כרוכה בעבודה עצמית שם בעמקי הנשמה, לאן שמגיעים מצוידים בשאלות הכי משנות: מי אני? מה היעד שלי? מה אני מקבל על עצמי בתור כללי המשחק?
מתנה משמים, "במשנה" זה גם אותיות "בן-משה", הסוגר את מערך המשלים באופן כזה שרק בזדון יתאפשר להתעלם מן הנמשל. משה, בחינת נצח, מתקן את החסד (המידה המקנה צורה לנצח) דוקא במסגרת של תורה, בחינת תפארת. משה עובר הרבה תפקידים בעשרים ומאה שנות חייו: ילד ונסיך בוגר מצרי, בוגד למלכות במצרים, ע"פ המדרש מלך בארץ כוש, רועה את צאן יתרו המדיני, פוגש את ה' "פנים אל פנים", מנהל משא ומתן מול פרעה מטעם רשויות שמים וארץ, גואל ישראל ומקבל בשבילם את התורה, מוליך כשלושה מיליונים של נשמות במשך ארבעים שנה במדבר. כל שינוי מצב הוא פתאומי, כוללני וגורלי; בכל אחד מהם, החיים משתנים לגמרי. ומול כל אחת מאותן נקודות המפנה, משה שוקל, שואל את כל השאלות הנחוצות ללבו, מבטא את כל הספקות והטענות בהתחלה, ואז מקבל החלטה ויוצא לדרך.
וללא ספק, זו ממש מידת החסד שבתפארת, מנוע האהבה המניב יופי נשגב, איזון, שלוה, אמת, רפואה לכל מכה. וזה התיקון המוטל על התודעה של כל אחד ואחת להיום.
חסד שבתפארת, הרצון להיטיב שבפאר, או יותר טוב: ההשתתפות ההכרחית של האהבה בעצמות היופי. היכן שתבחין ביופי ולא תראה בו אהבה פועמת, רד מהאשליה וברח, כי אין אותו יופי כי אם קליפה ריקה. וכשתחפוץ ליצור או לבנות את היפה, לעשות יפה, זכור שרק אפשר להציב אותו על יסודות של אהבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה