ארבעה ועשרים ימים לעומר, תפארת שבנצח (לפי סדר אבות ו,ה). אם זכינו עד כה להשתדל בפועל ברמזי משנתנו לספירת העומר, הדברים מתחילים להתברר. השגנו בחינת לב טוב ואז קבלנו על עצמנו את הדין; מטבע הדברים, התיקון הבא יהיה "בקבלת יסורין" דוקא, מתוך כוחות של אהבה ושמחה. יסורין בדין -אף בדין הלא נודע-, קבלתם בלב טוב.
אנו בונים בזהירות ובאומץ את מידת הנצח. לסבול יסורין, להתגבר עליהם ולהמשיך הלאה בלי פחד, זה ענין של הגבורה שבה, אף של ההוד בבחינת הודאה. אף בעת קבלת היסורין, את הקושי והחרדה והצער והכאב, באהבה לכתחילה, עד כדי שאפילו אם היסורין מטשטשים לנו את התודעה וגורעים מאתנו כח לפעול, בכל זאת השמחה והאהבה תזהרנה יחדיו בלי הרף,... ממש בזה נראה את התגלמות התפארת שבנצח, מידת היופי העילאי של קבלת הכל, בתור נשק מנצח כל יריב ומכשול בלי קרב. תיקון היום: כל מה שבא כאילו לצער או לפגוע או להכאיב לי, מההתחלה, ברוך הבא. מהוה לי זכות. מקנה לי כח חדש ומשודרג. ובכך, משמח אותי, מחלץ מלבי אמרות אהבה שיוצאות להשפיע.
כאן, במעלה המכונה "ובקבלת יסורין" מסתיימת משנתנו. התיקונים הבאים יפורטו במשנה הבאה (אבות ו,ו) בקצת שינוי לשון: עד כה, כל מעלה היא אחת שדוקא "בה" התורה נקנית; ועל כן לשון המשנה "בלב טוב", "באמונת חכמים" וכו'.; מעתה, לכ"ה מעלות הנותרות, המשנה תתייחס כמו אל תארים הראויים לאדם אשר זכה לקנין תורה: "המכיר את מקומו", "והשמח בחלקו", וכן הלאה. כציטוט הרב קהתי מה"מדרש שמואל" לדעת רבי משה אלמושנינו ז"ל: "הדברים שנימנו עד כאן הם כלים להשגת קניית התורה", והם בחסד, גבורה ותפארת, עד חג"ת העליונים בנצח. "ואילו שאר הדברים", מנצח שבנצח והלאה, בכלי העבודה ממש, "הם בעיקר אמצעים לשמירת הקניין וקיומו בנפש", בעבודת המידות בעולם הזה, למשוך אליו את זיו אורה של התורה לתקן עולם ולזכות בגאולה.
תפארת שבנצח: היזכור מישהו ניצחון מקרי, קטן, מגוחך, מלא טעויות ושגיאות? התיקון של היופי העצמי באיזון של חסד וגבורה ייקנה נצחיות לניצחון, כדי שיהווה דוגמא לכולם ולכולך, ויתעורר לעד הרצון להאירה ולשחזר אותה שוב ושוב בתענוג, מתוך חלום של אהבה אינסופית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה