שניים ושלושים ימים לעומר, נצח שבהוד. אנו לומדים לפי סדר המשנה באבות ו,ו אשר החל במשנה הקודמת, בה נאמר שהתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים. ספרנו את התפריט: גילינו שהם באמת ארבעים ותשעה, וכפי שנלמד בע"ה בהמשך, אף אפשר להסיק שמניינם חמשים. רוב המפרשים לא מתייחסים להפרש הזעיר הזה; לדברי הרב קהתי, רק רש"י והגר"א גורסים בהיעדר אחד מהפרטים, הזה שלפי מנייננו שייך ליום הל"ב, כדי להשוות את התפריט עם כותרתו המספרי.
אך במבט על המשנה מתוך התהליך הרוחני של ספירת העומר, הציור הכולל נראה במלוא הדרו כל כך מושלם ומדויק, עד כדי שאי אפשר להוריד ממנו כלום. היום, נצח שבהוד, בחינות הנצחון והנצחיות והניצוח המלבישות כל פעולה של הודאה והודיה. להודות, צריך להיות מכל הלב, ואז מהווה כיבוש שלם של החושך על ידי האור, כיבוש המסוגל להיות נצחי, והמתבטא בהיעתקו בנדיבות לכל מי שידבק בישועתו.
ברם, קובעת משנתנו שעלינו להתרומם היום עדי מידת "אוהב את הצדקות": מי שמרגיש אהוב, ואוהב את המקום, וזכה לאהוב את הבריות, מטבע דרכו המבורכת ישיג גם אהבת הצדק המופלא בו הכל נע ומתגלגל; ומכיון שבתיקון המעשה עסקינן, יאהב מיד את מעשה הצדק והצדקה בכל מסגרת ובכל מצב. בנצח שבהוד אנו אוחזים הכי למעלה: אין מה להרויח ואין מה להפסיד; רק צדק שייך לעשות, כי הכל בהשגחה פרטית מופלאת. ככה מתקרבים לשלום. רמז קטן לדבר, מתוך החותם האלוהי בפלאי לשון הקודש: בגימטריה, "אוהב את הצדקות" = 1020 = "השגחה פרטית". כך, ברובד המעשה, ביום הל"ב של ספירת העומר.
נצח שבהוד: תוך הסתגלות הווייתנו להודאה והודיה, צריך לגלות ביטוי של ניצחון על האנוכיות, על צרות העין ועל הכעס. אורות של נצח מאחורי קלעי הוד יעירו בנו את הערבות ואהבת הזולת; ומתוך בטחון באשר רק בזכות הנתינה בצדק אקבל, אבקש לעשות טוב ושלום ברי קיימא, שיתהדו ויתאדו מעלה לפתוח שערי הגאולה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה