שמונה עשר ימים לעומר, נצח שבתפארת (לומדים לפי סדר אבות ו,ה): המידה הנכונה לכל דבר מקנה נצחיות; הכי צנוע בצרכיו ותענוגיו הוא אשר יצהיר: אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי, ושבתי בבית ה' לאורך ימים. מקנים למידת התפארת את הכלים להשפיע בעולם הזה, פותחים מהתורה שבתפארת את הצינור לגילוי שכינה בספירת מלכות.
שמונה עשר זה הערך של "חי", ואין חיים כי אם חיי נצח. אומרת משנתנו שתיקון היום הוא "במעוט תענוג", ומציין הרב קהתי אגב תענוגים גשמיים: "שמיעוטם טוב וריבויים רע". כלל שלמדנו בבריאות הגוף והנפש: אין רע בעצמו, אלא שהאופן והכמות והעתוי והכוונה והלפני ואחרי, משנים את ערך כל דבר בין רע לטוב; והמשכיל יבין. הכי קדוש יכול להיות הכי טמא, והכי לכאורה טמא יכול להיות באמת גילוי של קדושה נשגבת.
במעוט תענוג (וכשממעטים בכמות, מקפידים הרבה יותר באיכות) מתקנים את הכלים להביא את הצד הטוב לנצח בכל מאבק, ונפעלים מפאר הבריאה, להשרות עלינו, חיי נצח. למעט תענוג זה למעט את הרצון לקבל שעל מנת להשמין, ולהמירו ברצון לקבל אך על מנת להשפיע. וכדי להביא את שפע האור שבתפארת לזרימה נצחית אלינו, נראה שבמיעוט תענוג עלינו לפעול מעתה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה