מדרש אשאביאל. תזריע, עליה ב, גבורה בשבוע. ויק' יג,ט: "נגע צרעת כי תהיה באדם, והובא אל הכהן".
כידוע, צרעת היא התבטאות גשמית של קלקול רוחני, ושורש רפואתה בכפרת החטא ממנו תינק את חיותה. על כן, "נגע צרעת כי תהיה באדם, והובא אל הכהן" = 1511, אל המקודשים (נחמ' י,לז) "המשרתים בבית אלהינו", (ויק' כד,ג) "מחוץ לפרכת העדת, באהל מועד". כי ראשית טעו (במ' יב,א) "ותדבר מרים ואהרן במשה" ודבריהם המוטעים התפזרו בעם והיה כאילו קמו (יהו' ח,יט) "ויציתו את העיר באש", שהכל בוער. עד אשר יכופר העוון, (יח' לו,כה) "וטהרתם מכל טמאתויכם ומכל גלוליכם", (במ' כה,יא) "ולא כליתי את בני ישראל" על אף שנתחייב כליה בסורו מדרך ה' בה נתקדש.
כי משה היה כבד פה, שהיה חושב ושוקל את כל אשר יצא מפיו, ולפי דרכו ינהגו נבונים לטוב להם. ואם יפגמו את הקודש בלשונם, אז "נגע צרעת" = 883 תהיה דרך כפרתם וטהרתם. כי [מש' כ,כד] "מי-הוה מצעדי גבר, ואדם מה יבין דרכו" כי אם רק ידמה למידות הבורא (דב' יג,יא) "המוציאך מארץ מצרים", כנאמר: (ויק' יט,טז) "לא תלך רכיל בעמיך", ויתקיים (ש"ב יט,כג) "כי היום אני מלך על ישראל"; [ש"ב ה,י] "וילך דוד הלוך וגדול, וי-הוה אלהי צבאו-ת עמו". (יש' מא,טז) "ואתה, תגיל בי-הוה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה