שלושים ימים לעומר, גבורה שבהוד (לפי סדר אבות ו,ו). פעילות ההודאה וההודיה מלאת חן ומעוררת שמחה בנותן ובמקבל, בכל העולמות כאחד. על מנת שאותה שמחה תתקיים, צריך ההוד להתגלות לפי סדר מבוקר: לאהוב את הבריאה מתוך אהבה לבוראה, לאהוב את התורה מתוך אהבת אלוהים. להודות בפני ואל בורא הכל, בלי להיתקע בתיווך כלשהו עדיו. ומתוך אהבה לאל עליון בעל הכוחות כולן, אהבה לתורתו ולעולם אשר ברא, בכללו ולכל פרטיו.
זה מסתבר בקלות במשנתנו, בדבריה נרמזה כאתגר להיום דוקא, השגת המידה של "אוהב את המקום"; דהיינו, אוהב את ה' הנקרא מקום כי הוא מקומו של עולם (שכל הנברא קיים בקרבו), ואוהב את מקומו שלו; את הבורא ואת כל הנברא ביחוד נפלא ומתקן.
גבורה שבהוד: גם ההודאה וההודיה צריכות הקצבה ומידה נכונה, מעין משמעת שתגדיר שטף, קצב וכמות השפע, להלביש את תכונות ההוד בכיוון ויעד. קשת הראויה לירות ממנה חץ, אם אשתמש בה לירות פיל או גרגיר חול, לעולם לא יגיעו הדי קולי לאן שצפוים לגרום למזור ותיקון בטוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה