וזאת הברכה, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע. דב' לד,ט: "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה, כי סמך משה את ידיו עליו; וישמעו אליו בני ישראל, ויעשו כאשר צוה י-הוה את משה".
משה מוריש את שרביט ההנהגה ליהושע, טרם יכנס עם ישראל לארצו. הגיע עת להנהגה אחרת: משה הוביל את העם במסעיו במדבר, כאשר הא-להים הנהיג אותם באור גלוי, ונצח במלחמות בשבילם והוריד להם כל יום מזון מן השמים. כנגד משה המשול לשמש, יהושע הוא בחינת הלבנה, המשקפת מטה את האור המקבלת ממעל; הנהגתו תהוה לישראל נחיתה אל תוך אורחות העולם הזה, לפיהן יוביל אותנו לכבוש את הארץ, להנחיל אותה לפי גורל לכל שבטי ישראל, להתישב בה. לנטוע, לזרוע, לקצור, לצבור. לגדל ולרעות את הצאן. להקריב לה' עולות וזבחים. יהושע צריך לכך הרבה תבונה: בינה תתאה מתוקנת, ברוחה של חכמה. העם רגיל לחיים מעל לחוקי הטבע, והתיקון המוטל עליו למען יזכה (ויזכה את העולם) בגאולה שלמה, עובר דרך התאמת חוקי הארץ לחוקי השמים: מבנה התיקון הוא אותו אשר יועבר מי שמכחיש את המציאות, ומובילים אותו לקבלה על עצמו כנתון, ומשם והלאה לעבוד על המשתנים. אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי -יאמר ה' (ירמ' לג,כה). למען הביא את העולם אל תיקונו בברית ה', החוקים בארץ צריכים להתעלות עד לחוקי שמים; זה רק אופן אחר לומר שהאדם צריך לתקן את מידותיו להידמות לבוראו.
תפקיד המנהיג המוביל את ישראל להשפיע בכיוון הזה על כל העולם, הוא תפקיד מלך המשיח. יהושע צריך להתעלות עד כדי "מלא רוח חכמה" = 358, עד כדי (איכה ד,כ) "משיח", עד כדי (ברא' מו,כג) "חשים" (חושים) בן דן בן יעקב, הזה שמתעלה מעל להטעית החושים, שנהיה חרש כדי שמה שיש לשמוע לא ימנע ממנו לעשות את הנכון, ועורף את עשו הרשע, הזומם למנוע קבורה מיעקב אחיו במערת המכפלה. משיח יבוא להזכיר בכל עת את (ברא' ב,יא) "שם האחד", (דב' כ,ב) "ודבר אל העם" בשמו, ואם העם ישמע לדבריו להתישר בתורתו, (יש' מב,יג) "י-הוה כגבור יצא" לפניו בכל מערכותיו, כאשר עשה במדבר. וכמו בכל מקום, הנאמר על הכלל, יובן לגבי הפרט.
לקבל "רוח חכמה" = 287, משמעותו לזכות לשבת כדוגמת שלמה (מ"א א,מו) "על כסא המלוכה". לא זוכים לזה לבד, ללא נקודת אחיזה בגשמיות; בעל רוח חכמה יחנך, ייקנה לתלמידו רוח חכמה; בעל המפתחות יעבירם -או ישכפל אותם, כדוגמת נר מדליק נר בלי להפסיד כלום- לתלמידו, לחסידו. ומשה חותם את ההליך הזה על יהושע ברגע בו "סמך משה את ידיו עליו" = 1012 והוציא את כל הברכה השורה עליו (ברא' טו,י) "לקראת רעהו", לקראת האדם הראוי לקבל ממנו ולהמשיך את דרכו, כאמרו אליו אשר מעכשיו (שמ' ז,ב) "אתה תדבר" בגלל שבא עת בה עוד (במ' י,א) "לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי", אל שורש ומחצב נשמתי בשמים, (יש' ס,טו) "ושמתיך לגאון עולם" לחנך תחתיך -כבר מסוגלים לשלוט גם בתוך חוקי הטבע- את כל (עזרא ב,ב) "אנשי עם ישראל", אלו אשר (יש' כט,יט) "בקדוש ישראל יגילו", ומשם, יורו את כל החפצים בישועה אשר (ירמ' יג,כג) "גם אתם תוכלו להיטיב" מתוך אותו מקור אשר ישראל מטיב מתוכו. לא יפתיע אשר "משה יהושע" = 736, בקצות הקפיצה הקיומית הראשונה של עם ישראל -ובעצמם, חנוכה מושגית לשושלת הנהגת ישראל-, ערכם יחדיו כערכו של (שמ' ל,כו) "ארון העדת" שישמר לנצח.
וישמעו אליו בני ישראל, "ויעשו כאשר צוה י-הוה את משה" = 1786, לזכות בכך לברכה עוצמתית ונשגבת, המקנה כח ואחריות גדולה לאדם: (במ' כב,ו) "את אשר תברך, מברך (מבורך)". רק עוד פעם אחת בתורה, הרבה שנים אחורה, (בס' שמות לט,א) נאמר "ויעשו כאשר צוה י-הוה את משה", וזה, כאשר עשו כמתכונתם את בגדי הכהן הגדול לשרת בקודש. ועכשיו, כשנהיו נאמנין, בפעם הראשונה לחיי העם, להעברת השלטון ממנהיג למנהיג. שתי הפעמים, בשיא הדיוק, בהמלכת אשר יובילו את העם: הכהן המעלה את שועת וכפרת העם אל השמים, והמלך, המוריד את חוקות וברכת השמים אל הארץ. הזה שכשרונו לסגל כל יום להיות יום כיפורים, וההוא שיזכיר לנו שבכל מצב, אף כשנגור בארמונות ונחזיק בהון ושלטון בידינו, ראוים אנו לישון בסוכה, לחוות את ברכת החיים המתחדשת עלינו ממש כל רגע. ושני המצבים אחד המה, "רצוא ושוב" = 611 = "תורה".
ושוב לימינו, שוב אלניו היום, "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה, כי סמך משה את ידיו עליו; וישמעו אליו בני ישראל, ויעשו כאשר צוה י-הוה את משה" = 4283. ותשב בבית הכנסת או בשדה או בבית, ויעלה בך הרהור כאשר יאמר ה' בנביא [יח' לז,יא]: "ויאמר אלי: בן אדם, העצמות האלה כל בית ישראל המה; הנה אמרים (אומרים) יבשו עצמותינו, ואבדה תקותנו, נגזרה לנו". ואם כן, אין לנו מה להשתדל, הרי אנחנו אבודים מתוך שכבר עבר עלינו, מתוך אשר כבר עשינו. נגזרה לנו. עודנו חיים, אך מכיון שסרה הבחירה מעלינו (וזה כל ענין החיים), ניחשב למתים, למתים קבורים.
וזאת עלה במחשבתך, כי התחלת להבחין בטוב אל מול הרע, להרהר בתשובה; כי החלת להתחרט על הרוח שטות (אשר כנגד רוח חכמה) שגברה עליך, ואינך מוצא מנוס לנפשך. כך, תתגעגע מיד אל ההזדמנות לבחור, בדיוק באותו מצב בו היית כששגית. והנה לך, בהמשך נאום ה' אשר הורה את הנביא יחזקאל לדברו: הנה אני פתח (פותח) את קברותיכם (את המקום התודעתי בו חישבתם את עצמכם לקבורים), והעליתי אתכם מקברותיכם עמי, והבאתי אתכם אל אדמת ישראל (פתיחת עיניים לתודעה רחבה יותר, ונתינת כלים לנחול אדמה ממש, לזכות באדמת ישראל). וידעתם כי אני י-הוה בפתחי את קברותיכם, והעליתי אתכם מקברותיכם, עמי. ונתתי רוחי בכם, וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם, וידעתם כי אני י-הוה, דברתי ועשיתי, נאם י-הוה. עד כאן הנביא. תחיה למשימה, לאלו הנחשבים מתים, אשר הרעו בשגגה. וזהו סוד כל המהלך, לקראת יום הכיפורים, לקראת כל כפרה: אפילו מתוך מצב בו נראה שלא רק אתה מת, אלא עצמותיך כבר יבשו, יש מצב לתחיה. מספיק שתזכה להיודע באשר טעית ושגית, באשר סטית, ולפתע תיבהל מכך ותצטער נורא מעומק לבך על שבזבזת את הזדמנות חייך (את ההזדמנות היחודית המתבטאת במכלול החיים): יש תקוה לאחריתך, ויש המתקה רגעית לך משמים, כי אין מתוק בפני ה' מאשר התשובה בפנים, והתפלה כלפי שמים, והצדקה כלפי העולם; ולהורות לך על כך בארצך, במצב של גשמיות מתוקנת, בא יהושע להנחילך הזדמנות לאהבה. חזק, חזק, ונתחזק!
תפקיד המנהיג המוביל את ישראל להשפיע בכיוון הזה על כל העולם, הוא תפקיד מלך המשיח. יהושע צריך להתעלות עד כדי "מלא רוח חכמה" = 358, עד כדי (איכה ד,כ) "משיח", עד כדי (ברא' מו,כג) "חשים" (חושים) בן דן בן יעקב, הזה שמתעלה מעל להטעית החושים, שנהיה חרש כדי שמה שיש לשמוע לא ימנע ממנו לעשות את הנכון, ועורף את עשו הרשע, הזומם למנוע קבורה מיעקב אחיו במערת המכפלה. משיח יבוא להזכיר בכל עת את (ברא' ב,יא) "שם האחד", (דב' כ,ב) "ודבר אל העם" בשמו, ואם העם ישמע לדבריו להתישר בתורתו, (יש' מב,יג) "י-הוה כגבור יצא" לפניו בכל מערכותיו, כאשר עשה במדבר. וכמו בכל מקום, הנאמר על הכלל, יובן לגבי הפרט.
לקבל "רוח חכמה" = 287, משמעותו לזכות לשבת כדוגמת שלמה (מ"א א,מו) "על כסא המלוכה". לא זוכים לזה לבד, ללא נקודת אחיזה בגשמיות; בעל רוח חכמה יחנך, ייקנה לתלמידו רוח חכמה; בעל המפתחות יעבירם -או ישכפל אותם, כדוגמת נר מדליק נר בלי להפסיד כלום- לתלמידו, לחסידו. ומשה חותם את ההליך הזה על יהושע ברגע בו "סמך משה את ידיו עליו" = 1012 והוציא את כל הברכה השורה עליו (ברא' טו,י) "לקראת רעהו", לקראת האדם הראוי לקבל ממנו ולהמשיך את דרכו, כאמרו אליו אשר מעכשיו (שמ' ז,ב) "אתה תדבר" בגלל שבא עת בה עוד (במ' י,א) "לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי", אל שורש ומחצב נשמתי בשמים, (יש' ס,טו) "ושמתיך לגאון עולם" לחנך תחתיך -כבר מסוגלים לשלוט גם בתוך חוקי הטבע- את כל (עזרא ב,ב) "אנשי עם ישראל", אלו אשר (יש' כט,יט) "בקדוש ישראל יגילו", ומשם, יורו את כל החפצים בישועה אשר (ירמ' יג,כג) "גם אתם תוכלו להיטיב" מתוך אותו מקור אשר ישראל מטיב מתוכו. לא יפתיע אשר "משה יהושע" = 736, בקצות הקפיצה הקיומית הראשונה של עם ישראל -ובעצמם, חנוכה מושגית לשושלת הנהגת ישראל-, ערכם יחדיו כערכו של (שמ' ל,כו) "ארון העדת" שישמר לנצח.
וישמעו אליו בני ישראל, "ויעשו כאשר צוה י-הוה את משה" = 1786, לזכות בכך לברכה עוצמתית ונשגבת, המקנה כח ואחריות גדולה לאדם: (במ' כב,ו) "את אשר תברך, מברך (מבורך)". רק עוד פעם אחת בתורה, הרבה שנים אחורה, (בס' שמות לט,א) נאמר "ויעשו כאשר צוה י-הוה את משה", וזה, כאשר עשו כמתכונתם את בגדי הכהן הגדול לשרת בקודש. ועכשיו, כשנהיו נאמנין, בפעם הראשונה לחיי העם, להעברת השלטון ממנהיג למנהיג. שתי הפעמים, בשיא הדיוק, בהמלכת אשר יובילו את העם: הכהן המעלה את שועת וכפרת העם אל השמים, והמלך, המוריד את חוקות וברכת השמים אל הארץ. הזה שכשרונו לסגל כל יום להיות יום כיפורים, וההוא שיזכיר לנו שבכל מצב, אף כשנגור בארמונות ונחזיק בהון ושלטון בידינו, ראוים אנו לישון בסוכה, לחוות את ברכת החיים המתחדשת עלינו ממש כל רגע. ושני המצבים אחד המה, "רצוא ושוב" = 611 = "תורה".
ושוב לימינו, שוב אלניו היום, "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה, כי סמך משה את ידיו עליו; וישמעו אליו בני ישראל, ויעשו כאשר צוה י-הוה את משה" = 4283. ותשב בבית הכנסת או בשדה או בבית, ויעלה בך הרהור כאשר יאמר ה' בנביא [יח' לז,יא]: "ויאמר אלי: בן אדם, העצמות האלה כל בית ישראל המה; הנה אמרים (אומרים) יבשו עצמותינו, ואבדה תקותנו, נגזרה לנו". ואם כן, אין לנו מה להשתדל, הרי אנחנו אבודים מתוך שכבר עבר עלינו, מתוך אשר כבר עשינו. נגזרה לנו. עודנו חיים, אך מכיון שסרה הבחירה מעלינו (וזה כל ענין החיים), ניחשב למתים, למתים קבורים.
וזאת עלה במחשבתך, כי התחלת להבחין בטוב אל מול הרע, להרהר בתשובה; כי החלת להתחרט על הרוח שטות (אשר כנגד רוח חכמה) שגברה עליך, ואינך מוצא מנוס לנפשך. כך, תתגעגע מיד אל ההזדמנות לבחור, בדיוק באותו מצב בו היית כששגית. והנה לך, בהמשך נאום ה' אשר הורה את הנביא יחזקאל לדברו: הנה אני פתח (פותח) את קברותיכם (את המקום התודעתי בו חישבתם את עצמכם לקבורים), והעליתי אתכם מקברותיכם עמי, והבאתי אתכם אל אדמת ישראל (פתיחת עיניים לתודעה רחבה יותר, ונתינת כלים לנחול אדמה ממש, לזכות באדמת ישראל). וידעתם כי אני י-הוה בפתחי את קברותיכם, והעליתי אתכם מקברותיכם, עמי. ונתתי רוחי בכם, וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם, וידעתם כי אני י-הוה, דברתי ועשיתי, נאם י-הוה. עד כאן הנביא. תחיה למשימה, לאלו הנחשבים מתים, אשר הרעו בשגגה. וזהו סוד כל המהלך, לקראת יום הכיפורים, לקראת כל כפרה: אפילו מתוך מצב בו נראה שלא רק אתה מת, אלא עצמותיך כבר יבשו, יש מצב לתחיה. מספיק שתזכה להיודע באשר טעית ושגית, באשר סטית, ולפתע תיבהל מכך ותצטער נורא מעומק לבך על שבזבזת את הזדמנות חייך (את ההזדמנות היחודית המתבטאת במכלול החיים): יש תקוה לאחריתך, ויש המתקה רגעית לך משמים, כי אין מתוק בפני ה' מאשר התשובה בפנים, והתפלה כלפי שמים, והצדקה כלפי העולם; ולהורות לך על כך בארצך, במצב של גשמיות מתוקנת, בא יהושע להנחילך הזדמנות לאהבה. חזק, חזק, ונתחזק!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה