וירא, עליה ה, הוד בשבוע. ברא' כא,ו: "ותאמר שרה: צחק עשה לי א-להים; כל השמע יצחק לי".
שרה ילדה את יצחק בגיל תשעים, וטוענת שה' עשה לה צחוק, ממנו יצא שכל השומע על כך יצחק לה, יצחק עמה, יידבק כבי' בצחוק האלוהי. אונקלוס מתרגם את הצחוק הזה בלשון חדוה, יונתן בן עוזיאל בלשון תימהא דהי' תמיהה; והרשב"ם מאחד את שתי השיטות באמרו אשר אותו צחוק מבטא שמחה של תמהון. מאידך, בענין "היניקה בנים שרה" מובא במדרש אשר הרבה לעגו לשרה ואמרו שחלילה לא היא ילדה את יצחק: מול הצחוק הזה, ה' עצר את החלב מדדיהן של כל המיניקות, ורק שרה יכלה להניק את התינוקות של כל שכניה; והספק הוסר בכבוד רב.
נותר אז הצחוק הראשון, הזה הראוי לבעלי חסדים, הצחוק אשר הוא שמחה של תמהון על הנס והפלא. רש"י מביא מדרש אגדה (ב"ר נג) לפיו הרבה עקרות נפקדו עמה, הרבה חולים נתרפאו בו ביום, הרבה תפלות נענו עמה, ורב שחוק היה בעולם - עכ"ל. שהיות ושרה אשת חסדים היא, המבקשת לקבל על מנת להשפיע, הצחוק שעשה ה' לה ירבה ויפרה לכל השומע, לכל המטה אוזן ומוכן להודות בהשגחה הפרטית מאת ה' ית' על כל ברואיו, ואז כל שומע יצחק לה, יתברך בה, ומזה גם הברכה השורה עליה תתרבה ותגדל. תנועה חזקה של תשובה תצמח סביב הנס של שרה אמנו.
שרה קמה להעיד. "ותאמר שרה" = 1152, אשר (דב' ה,כא) "היום הזה ראינו כי ידבר א-להים את האדם וחי", ויקים ה' את דברו. כי הקשבת לצערי (יח' ג,יז) "ושמעת מפי דבר" לתת לי (ברא' מט,כה) "ברכת (ברכות) שמים מעל", כי (יח' כח,טו) "תמים אתה בדרכיך". ואין שמחה גדולה יותר מהביטחון באשר הכל טוב וכל דבר במקומו, אף אם נפלא ונעלם מעינינו איך יעשה ה' דבר.
שרה טוענת: "צחק עשה לי א-להים" = 699, (תהי' ל,יב) "הפכת מספדי" ונתמלא יומי שמחה ומחול, (ברא' ד,כו) "לקרא בשם י-הוה" אשר אמר לפני שנה (יח' טז,כז) "והנה נטיתי ידי עליך". אשרינו שנוכח לנו אשר בכל עת ובכל שעה ה' משגיח עליך (ש"ב יג,ה) "ובא אביך לראותך", ודואג לכל צרכיך, (שמ' טז,ד) "ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו" כי מה' הישועה כל הימים. אשר החסד הגדול אשר עשית עמי (ירמ' נ,ט) "לא ישוב ריקם".
כי אם "כל השמע יצחק לי" = 713, כל אשר בא בלב טוב יתברך מברכתי, כי רק ה' (ש"א ב,ו) "מוריד שאול ויעל"; וכל הרואה את ישועתי הבלתי נתפסת בהגיון ולא בדרכי הטבע יתמהו ויתמלאו פליאה וחרדה (שופ' יג,כ) "ויפלו על פניהם ארצה", ובלבם תפעם רוח "תשובה" (וכדברי בן בג בג במשנה ב"ק י,טז: גנבים שנכנסו למחתרת ועשו תשובה, כולן חייבין להחזיר -את הגנבה-. עשה אחד מהן תשובה, אין חייב לשלם אלא על חלקו בלבד -עכ"ל והבן) לשוב מהקטנוניות ומהפחד ומהעקמומיות אך אל ה' לתקן עולם לישועה. ואתה ה', אנא (שמ' לב,יב) "שוב מחרון אפך" ואל מול תפלתנו הסר מעלינו את (ברא' מב,כא) "הצרה הזאת", הרי בלב שבור (תהי' קז,ט) "ונפש רעבה" אנו נצבים לפניך וחושך בעינינו ונראה כאילו התקדשת מבניך שם (במ' כ,כח) "בראש ההר" לבל תשמע תחנונים. אנא הקשב אל תחרש, (דב' ל,א) "והשבת" (והשבות) את שכינתך בינינו, וראה את בניך הצוחקים אחוזים בבטחון בישועתך, (תהי' כח,ט) "ורעם ונשאם" עדי צחוקה של שרה, שנזכה מברכתך גם אנחנו לצחוק לה.
"ותאמר שרה: צחק עשה לי א-להים; כל השמע יצחק לי" = 2564, לאמור: [תהי' כב,כו] "מאתך תהלתי. בקהל רב, נדרי אשלם נגד יראיו". ומסביר שם המצודת דוד: רצה לומר מה שאהללך בקהל רב, באה היא מאתך, בעבור התשועה שעשית לי. ולזה, הנדרים שנדרתי בעת צרה אשלם נגד יראיו, לפרסם הנס ולעוררם לתשובה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה