בראשית, עליה א, חסד בשבוע

בראשית, עליה א, חסד בשבוע. ברא' א,כז: "ויברא א-להים את האדם בצלמו, בצלם א-להים ברא אתו, זכר ונקבה ברא אתם".

יום הששי לבריאת העולם; לקראת סוף היום. הכל מוכן כבר, מלכות שלמה, כמו רכב המוכן בכל פרטי פרטיו לנסיעה, ורק חסר נהג שיניעו, ויסע בו אל תכליתו, ובכך יוציא אל הפועל את תועלתו. בפסגת הבריאה מוכן המקום לאדם, איש ואשה יחדיו באותו גוף (פירוד הגופים יחול רק לאחר מכן, בדיעבד), יוצאים למסע של תיקון בעשיה. בעוד כמה פסוקים נקרא, בכניסת השבת, על כל אשר ברא א-להים לעשות: שהוא ברא בכלל, ועל האדם לעשות בפרט. "ויברא א-להים את האדם בצלמו, בצלם א-להים ברא אתו, זכר ונקבה ברא אתם" = 2816, והכניסם אל תוך מסלול שתכליתו יתגלה לקראת קבלת התורה, כאשר בני ישראל יקבלו על עצמם את היותם מיוחדים להאיר לעולם דוקא באור של שלום: (שמ' טו,א) "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת".

האדם נברא בצלם עליון. בוראו מכונה "א-להים"  = 86 = "הטבע", בחינת החוק והדין והמידה; תכליתו, להתרומם בצלם לעברו, לתקן עולם לאשר חסד ייבנה בידי האדם. "ויברא א-להים את האדם בצלמו" = 924 (שמ' ל,לב) "ובמתכנתו", לציין כי  [תהי' קיח,כ] "זה השער לי-הוה, צדיקים יבאו בו": האדם הוא הנברא היחיד בעל חופש בחירה, מתוכו הוא יטעה ויגרום לעצמו צרה, אבל יוכל תמיד לפנות מחדש אל השער לה', ושערי תשובה פתוחים (דב' ד,י) "כל הימים אשר הם חיים על האדמה". "השער לי-הוה" = 631, מקום-עת הרצון שם יעמוד האדם (שופ' טו,יח) "ויקרא אל י-הוה, ויאמר" את כל אשר בלבו.

אשר "בצלם א-להים ברא אתו" = 858 מהוה כבר כלי תקין לקבל בקרבו (ברא' ב,ז) "נשמת חיים", שהיא חלק א-לוה ממעל ממש, וחרת הבורא בה (ברא' ג,כד) "את דרך עץ החיים" העוברת דרך עץ הדעת טוב ורע. הנשמה היא נצחית מטבעה, אך רק חיי האדם על האדמה ייזכו אותה בנצחיות בפועל; כי את הצלם הנתקן ממעשיך תקח (ש"א א,כד) "ותבאהו בית י-הוה"; ובכך (תהי' קיט,קעה) "תחי נפשי", (דב' ל,טו) "ואת המות" בכל צורותיה תדחה.
והנה פלא עצום: "זכר ונקבה ברא אתם" = 1034 רק שביחד, שניהם בגוף אחד, (רות א,ט) "אשה בית אישה", וככה היו אמורים להיות בדבקות טבעית (שופ' יח,לא) "כל ימי היות בית הא-להים" המה, כל עוד הרצון של האדם הפרטי לא יסטה מגדולת רצון בוראו, כל עוד האהבה תניעו וקדוש יהיה לו עולמו; (ויק' י,ב) "ותצא אש מלפני י-הוה" (אש השיך לדינים של השם א-להים, ממותקת בשם של החסדים) לברך את האדם כי (דה"ב לא,ג) "בתורת י-הוה" הלך, (יח' מד,ד) "והנה מלא כבוד י-הוה את בית י-הוה", כי (ש"ב א,כו) "נפלאתה אהבתך לי". והכל שלום, כי תודעת האדם שלום; והשלום.