בראשית, דברי נבואה להפטיר

בראשית, דברי נבואה להפטיר. יש' מב,ז: "לפקח עינים עורות; להוציא ממסגר אסיר, מבית כלא ישבי חשך".

תכלית הקיום של כל אשר ישראל ייקרא שמו, הנו "לפקח עינים עורות" = 1080, ולדברי רש"י: שאינם רואין את גבורתו (של הבורא ית'), לתת לב, לשוב אליו -עכ"ל. מזה יובן ענין עם סגולה, ממלכת כהנים וגוי קדוש, אשר [יח' לד, טו] "אני ארעה צאני ואני ארביצם, נאם אדנ-י י-הוה", כי (יש' סו,א) "השמים כסאי, והארץ הדם רגלי"; (דה"ב כ,ט) "ונזעק אליך מצרתנו", ועיני (תהי' יז,ב) "תחזינה מישרים", כי (תהי' קיט,ח) "את חקיך אשמר", אשר (דניאל ו,כ) "בשפרפרא יקום בנגהה (בשחר יקום, בנוגה)", עוד לפני השחר כי העבודה מרובה: [תהילים קיז, א] "הללו את י-הוה כל גוים שבחוהו כל האמים". (במ' ט,ה) "כן עשו בני ישראל, ויהי" אשר אין מזיק לו, (ירמ' י,ה) "אל תיראו מהם כי לא ירעו", ויזקן ישראל (יח' מו,ג) "פתח השער ההוא", (דה"א כט,כח) "שבע ימים, עשר (עושר) וכבוד".

כי לפקוח עינים עוורות משמעותו הרבה יותר מאשר סתם לגרום לאנשים לראות. זה פשוטו כמשמעו "להוציא ממסגר אסיר, מבית כלא ישבי חשך" = 1909, כי זה שאינו רואה -שלא משיג, לא קולט, את אשר הוא רואה- הוא מופקר ליצרותיו ויראה בעין רעה את זולתו, [תהי' קט,יז] "ויאהב קללה, ותבואהו; ולא חפץ בברכה, ותרחק ממנו", כי כמחשבתו אל אשר סביבו כן גמולו על ראשו, (שמ' י,טו) "ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה" עד אשר יקום הצדיק (שמ' יז,יג) "ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו" (את עמלק, הוא הרע עצמו וכן שרו בשמים, ואת ההולכים עמו) להציל (ש"ב יד,ז) "את גחלתי אשר נשארה". וקמתם (ש"א ו,ז) "ואסרתם את הפרות בעגלה", דהיינו שתחברו את כל אחד לתכליתו, לתקן עולם במלכות שד-י. [אסתר א,כא] "וייטב הדבר בעיני המלך והשרים, ויעש המלך כדבר ממוכן", כדבר "ממוכן" = 156 = "יוסף", אשר גם הוא מצא חן דברו בעיני פרעה ויעש כדברו.

על כן, הנה מתקון המשימה: "לפקח עינים עורות; להוציא ממסגר אסיר, מבית כלא ישבי חשך" = 2989, [דב' ד,מד] "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל"; כדבר ה' (יח' לט,כט) "אשר שפכתי את רוחי על בית ישראל", לאשר יביאו את הבריאה לגאולת עולם.