נח, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע

נח, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע. ברא' יא,ח: "ויפץ י-הוה אתם משם על פני כל הארץ, ויחדלו לבנת העיר".

שורש הרע נשאר בעולם, כנראה כדי לשמור על הבחירה החפשית של האדם ומשם ליצירת הזכות מתוך התגברות יצר הטוב על יצר הרע, אף לשמור על הכלי הנעלה הנקרא בשם תשובה, המשנה אף למפרע את משמעות הנעשה והופכת את השתלשלות סיבה ומסובב על פיה. ובכן, העולם היה מאוחד, ישבו כולם יחדיו ודברו שפה אחת, ותחת שרביטו של נמרוד = 300 כמנין (ברא' ו,ה) "יצר" וכנגד (ברא' מא,לח) "רוח א-להים", באו למרוד בה' וזממו לכבוש ממנו את הארץ. דור עקש וטפש, ששבו לחשוב שהשליטה על כוחות "הטבע" = 86 כמנין "א-להים" נמצא בידיהם, ואפשר חלילה לנתק את הבריאה מבוראה ולממש את זממם הרע לעולמים.

וה' ראה זאת וחסם את זממם, בכך שהפריד ביניהם גם בלשון -אשר הפסיקו להבין כולם את כולם כי אם רק יכלו לתקשר בתוך קבוצות מוגדרות בעלות שפה משותפת-, וגם בשכנות, אשר הפיצם על פני כל הארץ: "ויפץ י-הוה אתם משם על פני כל הארץ" = 1619 , בבחינת מה שקרה קודם כשהשחית ה' את כל בשר אשר על פני האדמה [ברא' ז,כד] "ויגברו המים על הארץ, חמשים ומאת יום". ולא הבינו אשר הם בעצמם הפעילו את הדין על עצמם, כפי שלימד שלמה לכל עם ואדם לכל ימות עולם: [מש' יט,ג] "אולת אדם תסלף דרכו, ועל י-הוה יזעף לבו". כדברי רש"י שם: בעונו בא לו הרע כי באולתו (בשיגעון שלו) תסלף דרכו, ועבר עבירות,  ונפרעין ממנו (כדין, מידה כנגד מידה), ובבוא לו הצרה זועף לבו על הקב"ה וממהר אחר מדת הדין, כגון אחי יוסף שאמרו -ברא' מב- מה זאת עשה אלהים לנו -עכל"ק. והם הקובעים את ה' כבי', כי הוא אמר ויהי ומשפטו עומד לעד, (יח' לו,כג) "וקדשתי את שמי הגדול" באשר משפט צדק יתקיים על הבריאה כפי שהוזהרה האנושות בתורתו.
ותוצאה מכך, מה שזממו לא צלח, כי אם "ויחדלו לבנת העיר" = 831, (ברא' נ,ג) "ויבכו אתו (אותו) מצרים", בחינת מצרים אשר מזרע חם כמו נמרוד, אשר גם באו צאצאיו למרוד בה', וכנגדם בכל דור יש בחינת (שמ' ט,כג) "ויט משה את מטהו" להפעיל את הדין לאמור (מ"ב י,טז) "וראה בקנאתי לי-הוה" אשר (יש' נא,יג) "נוטה שמים ויסד ארץ", (תהי' סו,ט) "השם נפשנו" בגופנו (ברא' ח,ח) "וישלח את היונה" זו הנשמה הנשלחת לנסיונות בעולם העבה להיתקן ולהזדכך מכל הרע אשר הלכה (מש' ד,יד) "בארח רשעים", עד שתתקן את צורתה בתורת אמת אשר (תהי' יט,ט) "מאירת עינים", (מש' יב,יח) "ולשון חכמים מרפא".