מדרש אשאביאל להפטיר, פרשת ואתחנן

מדרש אשאביאל להפטיר, פרשת ואתחנן. [יש' מ,ה] "ונגלה כבוד י-הוה, וראו כל בשר יחדו כי פי י-הוה דבר".
גלוי "כבוד י-הוה" = 58 הוא גלוי (ברא' יח,ג) "חן", אותה נקודה בה היופי מתיחד עם האמת ונהיים זהות אחת, שובה בנועם את השכל ואת הלב כאחד. גלוי כבוד ה' אינו דבר הקורה מאת ה' ברגע מסוים, אלא מדרגה תודעתית אליה עולה האדם בעמלו ברגע שלו, הראוי לו. "ונגלה כבוד י-הוה" = 152 בי עוד (שופ' טז,יז) "מבטן אמי", ובכלל, (ברא' ו,ד) "בימים ההם", (ברא' כו,לג) "עד היום הזה" ואף (נחמ' ח,יז) "עד היום ההוא", לא משנה לאיזה יום אתה מתכוון; כי בכל יום ה' כבי' (במ' יט,ז) "יבא אל המחנה", ואתה קום (שמ' לד,ב) "והיה (שתהיה) נכון" כאמרך (איוב יט,יח) "אקומה" (חב' ב,טז) "על כבודך", (ש"א יא,א) "ונעבדך" (יש' ה,כא) "נבנים (נבונים)", (עזרא ח,טז) "מבינים" אשר להם (תהי' קמה,יד) "סומך י-הוה", וככל אשר (קו' ג,ט) "הוא עמל" לבקשו, (איוב לז,יג) "ימצאהו" בלבו. לא ברגע גורלי הנקבע מן המרומים על העולם, אלא דוקא "כל הזמן"; (יהו' יג,טז) "ויהי להם הגבול" בנפש, ולא בעולם (המרחב) ולא בשנה (הזמן) גבול ממש, שלא משנה היכן ולא אימתי, אלא מי זכית אתה להיות.

בעת שנגלה כבוד ה', כשהאדם משיג וכובש את התדר התודעתי בה האמת בשיא הדרה נגלית לעיניו, אז כל בשרו, כל אשר הוא, יראה וידע כי "פי י-הוה דבר" = 322, בתודעה המערבת את כל החושים כזו שחווה ישראל למרגלות הר סיני, כאשר ראו את הקולות (ראו בעיניים את מה שטבעו להישמע אך לאזניים) ואת הלפידים כאחד. כי כל (ירמ' לא,כו) "זרע אדם" (יח' מד,כז) "יקריב" את עצמו, לא רק (במ' יא,כד) "מזקני העם" ומכובדיו אלא ממש (ש"א ה,ט) "מקטן (מקטון) ועד גדול", ויוכל לעמוד על (ברא' א,ט) "היבשה" גם כאשר יסתערו (ברא' ז,כד) "ויגברו המים", ולו (דניאל ז,כג) "כל ארעא" (וכל ארץ) ואף (איוב לב,ז) "ימים, ידברו" כי יבין דבר מתוך דבר מההתבוננות בטבעם ובכל שנוי החל עליהם; וכל זאת כי (במ' יא,ו) "אל המן עינינו" (אל המן, היורד מנת יום ביומו מן השמים, ואם כן, אין מה לדאוג מלבד לשלמות הנוכח), (דב' י,ג) "ואעל ההרה" שם (ירמ' לא,ב) "י-הוה נראה לי", (מ"ב ג,יז) "כי כה אמר י-הוה" (מ"ב טו,יט) "להחזיק הממלכה בידו"; ואת האדם (איוב מ,כד) "בעיניו יקחנו" (ירמ' נ,מג) "ורפו ידיו" מאשר יראה כי אין טעם לאחוז בכלום בר-חלוף, ויקם ה' (דה"א יד,ח) "ויצא לפניהם" ללחום את מלחמתו כי אויבי ה' הם אותם אויבי האדם המתוקן, אשר (כנוסח הגמרא בברכות ה,א) "יצר הטוב" שבו מנצח ושובה כל יום תמיד את הרע, האדם שהאור שבו מגביל את כל החושך. (ברא' כד,סז) "וינחם יצחק", הוא אב-טיפוס הדין והגבורה, ויומתקו כל הדינים בחסדי אברהם אביו.

"ונגלה כבוד י-הוה, וראו כל בשר יחדו כי פי י-הוה דבר" = 1297. וכפי שכתבנו (צו, עליה ו): [יש' א,כח] "ושבר פשעים (פושעים) וחטאים, יחדו; ועזבי (ועוזבי) י-הוה יכלו", אשר כפי שכל בשר הצדיקים יחדו יראה את כבוד ה', גם הגמול הנאה לפושעים ולחוטאים יחול עליהם יחדו, על כל הוייתם. (שמ' כג,כב) "כי אם שמוע תשמע" בקול ה' המוליכך בדרך ישרה, לא תשוב לעולם אל צרות מצרים וכדומה לה, וגם (דב' כח,סח) "לא תסיף עוד לראתה" כי לא יהיה מקום לשום חושך מעורבב באור, ורק את מוצא פי ה', את האמת הגלויה, יראו כל בשר יחדו. לכן, (יח' ו,ב) "שים פניך אל הרי ישראל", אל האבות הקדושים והצדיקים הגדולים, העומדים לך, (תהי' עח,ד) "מספרים תהלות י-הוה" אשר פתח לך (מש' ח,כ) "נתיבות משפט", לבחור בהן את הטוב לך ולאשר לך כל הימים; וזו תהיה בחינת "התגלות מלך המשיח", מתוך לבך הטוב לעולמך, התגלמות החיבור המתוקן בין עליונים ותחתונים, כאשר מרומז בהיות "ונגלה כבוד י-הוה" (השוה 152 כנ"ל), ועוד הנראה בעיניך מתוך גלוי זה כי "פי י-הוה דבר" (השוה 322), שניהם יחד בערך של (במ' כד,טז) "דעת" = 474, יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה באהבה שלמה לעולמים.