יום חמישי, 16 ביולי 2015

מטות עליה ו, יסוד בשבוע

מטות עליה ו, יסוד בשבוע. במ' לב,יח: "לא נשוב אל בתינו עד התנחל בני ישראל, איש נחלתו".
(במ' לב,ב) "בני גד ובני ראובן" = 396 אשר חושבים (ברא' א,יא) "על הארץ", מבקשים טיפול מיוחד בנוגע למיקום נחלתם. רוצים לשבת בארץ שכבשנו בעבר המזרחי של הירדן, המתאימה מאוד לצאן והבקר הרב שלהם. זו ארץ שלא היתה כלולה לכתחילה בהבטחת ה' לנו, אך בדיעבד, מתוך עוינות היושבים עליה לנו, נאלצנו לכבשה לבטחוננו. משה חושד בהם, הרי הוא יודע שרק אחדות העם תמשיך הצלחה בכיבושה וישובה של ארץ ישראל, בעבר המערבי של הירדן. והם מבטיחים לצאת חלוצים למלחמת הכיבוש: רק את נשותיהם, הטף, הצאן והבקר ישאירו כבר בנחלתם, והגברים ילחמו על נחלת כל העם. וכן אומרים: "לא נשוב אל בתינו" = 888, כי לנו (דב' יח,א) "חלק ונחלה עם ישראל", וערבים הם לכל העם. עד מתי לא ישובו אל ביתם? "עד התנחל בני ישראל" = 1170 כל משפחה בנחלתה, אשר יודעים הם (דה"ב כה,ח) "כי יש כח בא-להים לעזור ולהכשיל", ורק בא-להים יש את הכח באמת (כפי ההלכה הקובעת שצריך לכוון "בעל הכחות כולם" כשמבטאים שם א-להים, ועל-פני הארץ נמצא ישראל = 541 = "בעל הכחות" מלמעלה, ומתוך כך, לו הכוחות כולם); וסגולת הא-ל פועלת אך ורק כשהעם מאוחד ומיוחד, ממלכת כהנים וגוי קדוש, המכונה באגודת כל פרטיו בשם ישראל.
עד התנחל בני ישראל, "איש נחלתו" = 805 (תהי' נא,ב) "אל בת שבע", אל המלכות המשתלשלת מהמוחין דרך שבע ספירות (מבינה ועד יסוד) ומכוחן תאיר בשלמות ובקדושה. כי "לא נשוב אל בתינו עד התנחל בני ישראל, איש נחלתו" = 2863, ואתם [דב' לב,לט] "ראו עתה, כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי; אני אמית ואחיה, אני מחצתי וארפא, ואין מידי מציל". [מש' יט,כאֲ] "רבות מחשבות בלב איש, ועצת י-הוה היא תקום": המחשבות בלב האיש הן מרובות ורבות וסותרות האחת את השניה, ורק המחשבה האחת של האחד תקום, בלב אשר יאחז בה להתרומם אל דרך המלך לישועת עולמים.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה