דברים, עליה א, חסד בשבוע

דברים, עליה א, חסד בשבוע. דברים א,ה: "בעבר הירדן, בארץ מואב, הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר".

בתחנה האחרונה לפני פרוץ ישראל את ארצו, קם משה לבאר את התורה לזמן ישוב הארץ. "בעבר הירדן" = 543 מציין שמשה שם את עצמו (ברא' לד,ז) "בישראל", (ירמ' לז,יב) "בתוך העם", ללמדם (עזרא ז,י) "חק ומשפט". וביתר דיוק, "בארץ מואב" = 342 מציין את תחושת משה (ברא' לב,ח) "ויצר לו", שהצטער כי הגיע זמנו להיפרד מטורח העולם הזה, אבל יודע הוא שנוכחותו ונוכחות תורתו בעם, (קו' א,ט) "הוא שיהיה"; ובביטול שלם אפילו (כדברי הגמרא ביבמות קא,א) "בעל כרחו", מזדרז הוא (אס' א,יב) "לבוא בדבר המלך".
על כן, "הואיל משה" = 397, הוא (ברא' ב,ב) "השביעי" (אברהם, יצחק, יעקב, לוי, קהת, עמרם, משה), ולא הוא לבד אלא דוקא הוא (במ' לב,יב) "ויהושע" שיהיה ממשיכו, והוא מרוב ענותנותו פשוט (ישע' נ,י) "יבטח בשם י-הוה". (דה"ב כ,לג) "ועוד העם לא הכינו לבבם"; ומשה מתחיל "באר את התורה הזאת" = 1633, בדיוק כמו פיתרונה בפועל המחייב אשר יקומו (נחמ' יב,מה) "וישמרו משמרת א-להיהם"; כפי שלמדנו כבר במ"א. הואיל משה באר "את התורה הזאת" = 1430, [מ"א ח,ס]: "למען דעת כל עמי הארץ כי י-הוה הוא הא-להים אין עוד". כי ה', הרחמן הגומל חסד, הוא הוא האלוהים, העושה דין, המנהל את עולמו בהסתר באמצעות דרכי הטבע. שני הביטוים אחד המה, והכל לטובה, ואין עוד.
בעבר הירדן, בארץ מואב, הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר" = 3186. למען מה באר משה את התורה הזאת? לאמר, להגשים, להזכיר, להפעילה בלב כל אדם, בתודעה המתישרת עם הדיבור האלוהי: [ישע' מה,יב] "אנכי עשיתי ארץ, ואדם עליה בראתי; אני, ידי נטו שמים, וכל צבאם צויתי".