פינחס עליה ג, תפארת בשבוע. במ' כז,ד: "למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו, כי אין לו בן; תנה לנו אחזה בתוך אחי אבינו".
צלפחד בן חפר, משבט מנשה, לא היו לו בנים אלא רק בנות, ומת בחטאו. עוד מעט נכנסים בע"ה לארץ ישראל, ולא ברור עדיין מה ייעשה בנושא, הרי לכאורה רק בנים יירשו נחלה. בנות צלפחד מתאגדות בשמותיהן (במ' כז,א) "מחלה נעה וחגלה ומלכה ותרצה" = 1062 אשר הדין צריך להיעשות במידת "אוהב שלום ורודף שלום" (כדברי הלל על אהרן, במשנה אבות א,יב), וצלפחד מת על חטא בו נכשל דוקא מרוב אהבתו את ה', כדברי המדרש (המובא בתוספות ב"ב קיט,ב): דלשם שמים נתכוון; שהיו אומרים ישראל כיון שנגזר עליהן שלא ליכנס לארץ ממעשה מרגלים, שוב אין מחויבין במצוות. עמד וחילל שבת כדי שייהרג ויראו אחרים -עכ"ל, ויבינו את גודל הטעות בה נכשלו. דור הולך ודור בא, והעולם כמנהגו נוהג: ממייסדי הישוב היהודי החדש בארץ ישראל, טענו שדוקא לאחר ששבנו לארץ, איננו מחויבים חלילה עוד בתורה ומצוות. צלפחד הצדיק מוסר את נפשו לעורר את ישראל, ועודנו ישנים.
בנות צלפחד ניגשות אל משה ותובעות, ועצם תביעתן "למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו" = 2067 מוצא תמיכה ישרה בדברי הנביא המסביר את התכלית הנשגבת לישיבת ישראל בארצו: (יח' לו,ג) "להיותכם מורשה לשארית הגוים". כנראה, הדיון היה נחוץ, לשמש דוגמא לכל הדורות, וכן לכל העמים. כי השאלה היא בעצמה תשובה: הייתן צריכות לקום ולשאול למה "יגרע שם אבינו מתוך משפחתו" = 1992, כי הלכתן בדרך של צדקת אביכן ואתן קמות כדוגמתו להוכיח (דב' כה,טז): "כי תועבת י-הוה א-להיך כל עשה אלה, כל עשה עול". אסור לעשות עוול, אפילו אם תמצא לכך תירוץ טוב. תועבת ה' כל עושה עוול.
ועד תשאלנה בתמיהה: מה, שם אבינו יימחק "כי אין לו בן" = 179 ?!. (אס' ט,א): "ונהפוך הוא", יענה המלך: דוקא לא כן, דוקא גם הבנות תירשנה נחלת האב, כדי שלא תיכחד נחלתו מישראל.
ואז, הבקשה עצמה: "תנה לנו אחזה בתוך אחי אבינו" = 1078, ומעשה הצדק יעמוד לזכותם (ש"א יד,מח) "ויצל את ישראל", כפי שהצילם קודם צלפחד במסירת נפשו. כי (דה"ב ו,כו) "בהעצר השמים ולא יהיה מטר" כתשובה מן השמים לדרכיכם הרעים, (יש' יט,ב) "ונלחמו איש באחיו ואיש ברעהו", וזה גלגל החוזר בעצמו בתנועה מתמדת עד אשר יקומו צדיקים למסור את נפשם כיצחק על גבי המזבח, (מ"א ח,לח) "כל תפלה, כל תחנה" היוצאת מפיהם זכה וטהורה עולה למרומים, (שמ' יז,ו) "והכית בצור, ויצאו ממנו מים" (יש' כח,ב) "כזרם מים כבירים שטפים (שוטפים)" (אס' ג,ח) "בכל מדינות מלכותך", דהיינו "בתוך אחי אבינו" = 516, כי (תהי' עג,יז) "אל מקדשי א-ל" אשר בלב כל האדם נלך, (שמ' טו,יג) "אל נוה קדשך". (שופ' יט,יז) "ומאין תבוא" לאמור (ש"א טז,ב) "לזבח לי-הוה באתי" אם לא (דה"ב יט,ט) "באמונה, ובלבב שלם"?, כי גם (איוב ז,יא) "בצר רוחי" (תהי' נז,ח) "אשירה" (דב' ט,ט) "ואשב בהר" לפרוש מן הכעס ומן הבלי העולם לאמור (ש"א כ,יא) "לכה ונצא השדה", ואוכיח בתומי, בעצם מעשי הישר (שמ' ח,כח) "את העם" (מ"ב יא,ח) "בצאתו ובבאו" מכל (במ' ז,ז) "עבדתם (עבודתם)" ועמלם על פני הארץ, אשר (זכ' ט,יב) "התקוה" שלהם באשר אמר (תהי' נג,ג) "א-להים משמים" כי אף (הוש' יג,יד) "מיד שאול אפדם", (יש' נא,יא) "ופדויי י-הוה ישובון" (יח' לד,יג) "אל אדמתם", (יש' סה,כא) "ובנו בתים", וישמחו בה' (מש' ג,יט) "כונן שמים"; ואז ינוחו (יהו' ט,יג) "מרב הדרך מאד" אשר (מ"א א,ה) "רצים לפניו" להגיע לתודעה ישרה ומתוקנת החרותה בלבם, עד היגלותם שה' הוא תמיד (דב' א,לג) "ההלך לפניכם בדרך", ויתאגד כל עם הארץ (ברא' לג,יז) "ויבן לו בית" להשיב שלום (דה"ב ה,ב) "מעיר דויד, היא ציון", מיסוד כל חיי האדם (ויק' יא,מו) "ולכל נפש" על פני האדמה. ואנוכי (תהי' עח,ב) "אביעה חידות", שאלות הטומנות בתוכם את תשובותיהן, המצביעות על (תהי' קמה,יג) "מלכותך" בגלוי פנים לנצח.
בנות צלפחד ניגשות אל משה ותובעות, ועצם תביעתן "למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו" = 2067 מוצא תמיכה ישרה בדברי הנביא המסביר את התכלית הנשגבת לישיבת ישראל בארצו: (יח' לו,ג) "להיותכם מורשה לשארית הגוים". כנראה, הדיון היה נחוץ, לשמש דוגמא לכל הדורות, וכן לכל העמים. כי השאלה היא בעצמה תשובה: הייתן צריכות לקום ולשאול למה "יגרע שם אבינו מתוך משפחתו" = 1992, כי הלכתן בדרך של צדקת אביכן ואתן קמות כדוגמתו להוכיח (דב' כה,טז): "כי תועבת י-הוה א-להיך כל עשה אלה, כל עשה עול". אסור לעשות עוול, אפילו אם תמצא לכך תירוץ טוב. תועבת ה' כל עושה עוול.
ועד תשאלנה בתמיהה: מה, שם אבינו יימחק "כי אין לו בן" = 179 ?!. (אס' ט,א): "ונהפוך הוא", יענה המלך: דוקא לא כן, דוקא גם הבנות תירשנה נחלת האב, כדי שלא תיכחד נחלתו מישראל.
ואז, הבקשה עצמה: "תנה לנו אחזה בתוך אחי אבינו" = 1078, ומעשה הצדק יעמוד לזכותם (ש"א יד,מח) "ויצל את ישראל", כפי שהצילם קודם צלפחד במסירת נפשו. כי (דה"ב ו,כו) "בהעצר השמים ולא יהיה מטר" כתשובה מן השמים לדרכיכם הרעים, (יש' יט,ב) "ונלחמו איש באחיו ואיש ברעהו", וזה גלגל החוזר בעצמו בתנועה מתמדת עד אשר יקומו צדיקים למסור את נפשם כיצחק על גבי המזבח, (מ"א ח,לח) "כל תפלה, כל תחנה" היוצאת מפיהם זכה וטהורה עולה למרומים, (שמ' יז,ו) "והכית בצור, ויצאו ממנו מים" (יש' כח,ב) "כזרם מים כבירים שטפים (שוטפים)" (אס' ג,ח) "בכל מדינות מלכותך", דהיינו "בתוך אחי אבינו" = 516, כי (תהי' עג,יז) "אל מקדשי א-ל" אשר בלב כל האדם נלך, (שמ' טו,יג) "אל נוה קדשך". (שופ' יט,יז) "ומאין תבוא" לאמור (ש"א טז,ב) "לזבח לי-הוה באתי" אם לא (דה"ב יט,ט) "באמונה, ובלבב שלם"?, כי גם (איוב ז,יא) "בצר רוחי" (תהי' נז,ח) "אשירה" (דב' ט,ט) "ואשב בהר" לפרוש מן הכעס ומן הבלי העולם לאמור (ש"א כ,יא) "לכה ונצא השדה", ואוכיח בתומי, בעצם מעשי הישר (שמ' ח,כח) "את העם" (מ"ב יא,ח) "בצאתו ובבאו" מכל (במ' ז,ז) "עבדתם (עבודתם)" ועמלם על פני הארץ, אשר (זכ' ט,יב) "התקוה" שלהם באשר אמר (תהי' נג,ג) "א-להים משמים" כי אף (הוש' יג,יד) "מיד שאול אפדם", (יש' נא,יא) "ופדויי י-הוה ישובון" (יח' לד,יג) "אל אדמתם", (יש' סה,כא) "ובנו בתים", וישמחו בה' (מש' ג,יט) "כונן שמים"; ואז ינוחו (יהו' ט,יג) "מרב הדרך מאד" אשר (מ"א א,ה) "רצים לפניו" להגיע לתודעה ישרה ומתוקנת החרותה בלבם, עד היגלותם שה' הוא תמיד (דב' א,לג) "ההלך לפניכם בדרך", ויתאגד כל עם הארץ (ברא' לג,יז) "ויבן לו בית" להשיב שלום (דה"ב ה,ב) "מעיר דויד, היא ציון", מיסוד כל חיי האדם (ויק' יא,מו) "ולכל נפש" על פני האדמה. ואנוכי (תהי' עח,ב) "אביעה חידות", שאלות הטומנות בתוכם את תשובותיהן, המצביעות על (תהי' קמה,יג) "מלכותך" בגלוי פנים לנצח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה