פנחס, עליה א, חסד בשבוע

פינחס עליה א, חסד בשבוע. במ' כו,א: "ויהי אחרי המגפה; ויאמר י-הוה אל משה ואל אלעזר בן אהרן הכהן לאמר".

עם ישראל, אפילו אם רק במקצתו (הרי תמדי כולנו ערבים זה בזה) נכשל בבנות מואב. וצדיקים נידונים בחסדי שמים לאלתר, להימלט מפורעונות לעתיד לבוא, ונידונים על הכל, עד כדי חוט השערה. ובכן, אין פשוט מאשר קרה כאן. ויהי "אחרי המגפה" = 352, שנהייתה (ישע' כא,כ) "כי פי י-הוה דבר"; הרי כל מה שנהיה מפי ה' נהיה, והכל סיבה ומסובב באופן נגלה, ויאמר ה' "אל משה ואל אלעזר בן אהרן הכהן לאמר" = 1380 כי מוטבע בטבע האדם אשר (ירמ' ב,יא) "תיסרך רעתך": שסיבת היסורים היא הרעה של עצמך הן במודע הן בלא מודע, הן במכוון הן שלא במכוון, ומתוך כך שתזכה להשתחרר מן הרעה, תשתחרר מן היסורים, לעולם הזה ולעולם הבא.
רואים אנו בברור: ישראל נפל במלכודת בנות מואב, ובחסדי שמים נידון על כך בו ברגע, באופן שיסורי המגפה ובמיוחד התשובה של העם מתוך אימה, באים מיד לכפר עליהם (והמשכיל יבין כמה אותו מערך מתביים בחיי הכלל והפרט גם בימינו, בחסדיו הגדולים). "ויהי אחרי המגפה; ויאמר י-הוה אל משה ואל אלעזר בן אהרן הכהן לאמר" = 2046, הפסוק השלם באותו ערך של הפסוק שלמדנו לפני יומיים, כדברי בלק אל בלעם: [במ' כד,יא] "ועתה ברח לך אל מקומך; אמרתי כבד אכבדך, והנה מנעך י-הוה מכבוד". ישראל נכשל, נענש, שב בתשובה, ומיד לאחר מכן נמנה, כהתחלת ההכנה להיכנס לארץ הקודש. בלעם, לאחר אותו ארוע, נמנע מן התשובה, ונהרג בבזיון, מעורפל, כשאינו מצליח לראות מה ולמה יצא כל כך לא נכון בתוכניותיו. יהי רצון וכן יהיה גורל אויבינו (אויבי הצדק, והחופש, והשלום, אויבי האהבה), ללא צורך עוד לעולם באשר ניכשל ונסבול ונצטער, כי השכלנו מאבותינו ודבקנו בה' א-להינו, לטוב לנו ולאשר לנו עד עולם.