ואתחנן, עליה ד, נצח בשבוע

ואתחנן, עליה ד, נצח בשבוע. דב' ה,טז: "כבד את אביך ואת אמך, כאשר צוך י-הוה א-להיך; למען יאריכן ימיך, ולמען ייטב לך על האדמה אשר י-הוה א-להיך נתן לך".

הכל רצוא ושוב, מידה כנגד מידה. וזה מוצג בצחות מעודנת בפסוק שלנו: כבד את הוריך כפי שצווית; ומתוך כך, יהיה לך טוב. ולמה הטוב לך בארץ תלוי דוקא בכיבוד אב ואם? בערך 1657 של "כבד את אביך ואת אמך, כאשר צוך י-הוה א-להיך", מזכירה התורה את היות האדמה (ברא' נ,כד) "אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב", שבזכותם לדורות תקבלנה. כמידה בה תכבד ותזכה את המקור, כך תזכה בתכלית.

ומה מוטל עליך לגבי אביך ואמך? "כבד את" = 427, כי (שמ' יד,לא) "את י-הוה" אתה מכבד בהיכבדך אותם, ואף (דב' ט,יד) "אותך" בעצמך אתה מזכה בכבוד. כי (תהי' טז,ב) "טובתי" מובטחת לך מאת ה' מתוך כך שתנהג בכבוד כלפי הזולת, החל מהוריך וכלה בעצמך, עם כל הבריאה בדרך, פרט ופרט לפי כבודו ומעלתו.

ואיך תכבד אותם? "כאשר צוך י-הוה א-להיך", וכנראה הצווי הוא בעצם הדיבור, כי הרי הרגע, באותו פסוק ממש, הוא רק צוה, ולא פירש. "כאשר צוך י-הוה א-להיך" = 729 יצביע על כך שבזכות הכבוד (תהי' צז,א) "תגל הארץ" לפניך, כי דוקא בכבוד אל בני-אדם תוכיח נכונותך לתכלית המוצהרת: (ויק' כו,מה) "להיות להם לא-להים, אני י-הוה", ואז תראה (ישע' ל,כח) "ורוחו כנחל שוטף", ושפע מחיה נשפע עליך משמים כל הימים, כהמשך הפסוק שלנו.

 איך תפעל מערכת סיבה ומסובב מתוך כך שאזכה ואיתקן לכבד? "למען יאריכן ימיך" = 561, כי לכבד את הזולת הוא פתיחת התיקון בתודעה לענין (ברא' ב,יח) "לא טוב היות האדם לבדו", ברם, (שמ' ב,יא) "ויגדל משה ויצא אל אחיו", כי זה מה שיעשה מי שגדל ורכש תבונה להיערב לזולתו. הדרך היהודית אל הקדושה ואל הטוב העצמי עוברת דרך ההתיחסות אל האחר, אל כל אשר זולתי, הרבה יותר מאשר דרך התעלות פרטית של היחיד; ובכן, רק לאחר שיצא אל אחיו, (שמ' ג,א) "ויבא אל הר הא-להים חרבה" לקבל את הגילוי הא-להי. אז ראשית כל יצא אל אחיו, ואז הטריח את עצמו אל המקום הנכון לקבל בו את הדיבור. משם, (שמ' יט,ט) "משה ידבר" והא-להים יעננו בקול; וההוראה לישראל (במ' כט,יג) "תמימם יהיו", ואז מובטח לכלל ולכל פרט (ירמ' טו,כא) "והצלתיך", ועוד (דה"א יז,י) "ובית יבנה לך י-הוה", ולעת מלחמה, (תהי' ס,יד) "בא-להים נעשה חיל", (נחמ' יג,כז) "ולכם הנשמע" דהינו התורה,  ומתוכה תפעל "סוף מעשה" (כדברי רבי שלמה אלקבץ בחיבורו לכה דודי, בתיבה שכנגד ספירת הדעת) לתיקון העולם הזה, כי (שה"ש ח,ו) "עזה כמות אהבה" והיא מניעה את כל פעימות לבך.

"ולמען ייטב לך" = 277 היא (ברא' ב,יח) "עזר", בת זוג כנגדו בה יתגלה לו ה' (ברא' כח,טו) "והנה אנכי עמך", ומתוך תמימות, בכל אשר תעשה היא תפנה אליו אתך בבקשה (תהי' קיח,כה) "אנא י-הוה הצליחה נא". אז (ישע' סו,ט ועוד) "יאמר י-הוה" ויהי (ירמ' לב,לט) "כל הימים לטוב להם" יחדיו, בברכת "סימן טוב ומזל טוב"; למען ייטב לך כנ"ל.

"על האדמה אשר י-הוה א-להיך נתן לך" = 1298 , ארץ פלאית בה חווים בגלוי אשר [ש"א ב,ו] "י-הוה ממית ומחיה, מוריד שאול ויעל" מעבר לכל סטטיסטיקה וחוקי טבע. בהשואה לענין המשכן, שבונים אותו כבי' מחוצה לנו ובזכות כך ה' ישכון בתוכנו, גם הארץ הזו עליה אנחנו יושבים היא כזו (יח' לט,כא) "אשר שמתי בהם" וחרתתי בלבם, בחינת ארץ ישראל מחוברת לעם ישראל רצוא ושוב, מבחוץ ומבפנים, בחינה גאולית עליה נאמר במשנה (סנהדרין מח,ב) "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא". והבהיר הרמב"ם (ספר המדע, הל' תשובה, פ"יג): "וכן, חסידי אומות העולם, יש להן חלק לעולם הבא" המורה בערכו 1489 על כלל גדול לכל אדם [תהי' לז,ג]: "בטח בי-הוה ועשה טוב, שכן ארץ ורעה אמונה".