ואתחנן, עליה ב, גבורה בשבוע. דב' ד,ט: "רק השמר לך ושמר נפשך מאד, פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך, ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך; והודעתם לבניך ולבני בניך".
הוראת משה לכל אחד מישראל לכל הדורות, ברורה היא: שמור תמיד על הצלם א-להים שבך, להיות שלם; ושמור נפשך; כי אם לא כן: איך תתקן בשלום את העולם?. והאופן לזכות בזאת היא לא לשכוח אף פעם את כל הנגלה לעינינו בכל דור ודור, ובמיוחד לדורות אבותינו; ולהחזיק תמיד נוכחים בלב את כל אשר צונו הא-להים בתורתו, ולרשת את האוצר הגדול הזה דור אחר דור, כאשר כל אחד אחראי על שתי הדורות הראשונות הבאות אחריו. אך תוכן אותה שמירה ואותה מסורה, נעלמים לכאורה מן העין.
הנה "רק השמר לך ושמר נפשך מאד" = 1936 פותח בהצהרת תכלית שתי השמירות גם יחד: (יהו' א,ח) "למען תשמר לעשות"; הרי כל ענין התיקון העצמי, בפרט ובכלל, מתחיל מהשמירה, מלהישמר ולסור מן הרע, לשמור על פתיחות הצינור, הגשר, הציר, דרכו עשיית הטוב ישפיע לכוננו עלי הארץ.
ביתר פירוט, הגדרת השמירה החיונית לאדם חרותה בלבו מעת היולדו, דברי א-להים חיים המובילים את רוח החיים דרכו; "השמר לך" = 595, [דב' ב,ב] "ויאמר י-הוה אלי לאמר": ה' ידבר ויאמר דברים אלי, ואם אני אשמור על משמרתי אדע לקלוט אותם ואשנן לאמרם בעצמי, לדבר אותם, להגשים אותם בעולם הזה; ולמען זה הקציב לי חיים, כדברי קדשו: (נחמ' ב,ו) "ואתנה לו זמן", הוא הוא האוצר שבידיך.
משה רבנו מפרש עוד ונותן משל: "ושמר נפשך מאד" = 1041 מורה על כך שרוב הטעויות והכשלונות והתסכולים של האדם באים רק מתוך ראיה מעוותת של המצוי, המדגישה את אשר ברצונה לראות ומעלימה את אשר אינו מתאים לתפיסתה. כדברי ריש לקיש בגמרא (סוטה ג,א): אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות -עכל"ק. כדוגמת בלעם המכשף הרשע, שאינו מסוגל לראות את מה שאתונו רואה, (במ' כב,כג) "ויך בלעם את האתון"; ומיד, בדיעבד, המלאך מופיע לפניו בגלוי ופותר לו את החידה: (במ' כב,לב) "הנה אנכי יצאתי לשטן", ואתה התנהגת בטיפשות, כי פשוט לא ראית, כי סתמת את הכלים אשר נועדו להראותך את האמת.
ישנם שני מכשולים העומדים בדרכך לתיקון הנאה לך. הראשון, "פן תשכח את הדרים אשר ראו עיניך" = 2388, (שמ' כו,ל) "את המשכן כמשפטו אשר הראית": לא אשר ראית אלא אשר הראית, כי מתוכך, מהחרות בקורות לבך, התגלה הנראה, שעליך להימנע בכל דרך מלשכוח, כי דרכו מתגשמת הבטחת השלום בה [שה"ש ח,ג] "שמאלו תחת ראשי, וימינו תחבקני": ראשי נשען על הדין האלוהי, וחסד עליון מחבק ועוטף אותי תמיד.
המכשול השני מתיחס למקור הראיה שבמכשול הראשון, זאת אומרת שקשור ישירות לחרות בלב, לתודעה העצמית העמוקה, שאותה יראו עיניך כבי' להורות הלכה למעשה. "ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך" = 670, שלא יישכח ממך שעליך לבנות (ש"ב ז,ז) "בית ארזים" (הרי הוא כינוי לבית המקדש המתיחס דוקא לטירחת בנייתו); וכן, שלא יישכח ממך אף לרגע (ברא' לג,יא) "כי חנני א-להים וכי יש לי כל", כי רק קטני אמונה ("קטני אמנה" בלשון הגמרא, ומסביר רש"י שהם אלו שעל אף שיש להם היום את פרנסת היום, דואגים למחר) יתקשו לראות שמחסדי שמים נזונים, ובכל רגע נתון יש להם את כל צרכם (אף אם לא כל יהבם); ועוד (תהי' נה,טו) "נמתיק סוד" כפשוטו. ואז הנוסחה לודא שלא ניכשל לעולם, בדברי הנביא: (יח' ג,י) "קח בלבבך ובאזניך שמע" והקשב אל מה שבלבך, ותזכה להיכנות מן השמים (שה"ש ב,יד) "יונתי בחגוי הסלע", נשמה טהורה ממעל המתקנת באהבה טהורה כאן מטה.
בסוף, אין סוף. כי תכלית כל התהליך היא למסור הלאה, להרבות באורות להשיג דור חדש טוב מאתנו, קרוב מאתנו, מזוכך מאתנו. "והודעתם לבניך ולבני בניך" = 823, (ברא' כד,ס) "ויירש זרעך", (במ' טו,מ) "למען תזכרו" ותפעילו בחייכם את "אור התורה" המתבטא בצירופי "אותיות" (כדברי רב בגמרא ברכות נה,א: יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ) שאתה לומד מהם (דב' ל,כ) "לשמע בקלו ולדבקה בו, כי הוא חייך"; ואם תזכה, ממילא (תהי' צא,י) "לא תאנה אליך רעה" כי אתה מבוני בית ארזים, מזוכרי המשכן ועבודתו, ותהיה אתה וביתך תמיד בטוב.
הנה "רק השמר לך ושמר נפשך מאד" = 1936 פותח בהצהרת תכלית שתי השמירות גם יחד: (יהו' א,ח) "למען תשמר לעשות"; הרי כל ענין התיקון העצמי, בפרט ובכלל, מתחיל מהשמירה, מלהישמר ולסור מן הרע, לשמור על פתיחות הצינור, הגשר, הציר, דרכו עשיית הטוב ישפיע לכוננו עלי הארץ.
ביתר פירוט, הגדרת השמירה החיונית לאדם חרותה בלבו מעת היולדו, דברי א-להים חיים המובילים את רוח החיים דרכו; "השמר לך" = 595, [דב' ב,ב] "ויאמר י-הוה אלי לאמר": ה' ידבר ויאמר דברים אלי, ואם אני אשמור על משמרתי אדע לקלוט אותם ואשנן לאמרם בעצמי, לדבר אותם, להגשים אותם בעולם הזה; ולמען זה הקציב לי חיים, כדברי קדשו: (נחמ' ב,ו) "ואתנה לו זמן", הוא הוא האוצר שבידיך.
משה רבנו מפרש עוד ונותן משל: "ושמר נפשך מאד" = 1041 מורה על כך שרוב הטעויות והכשלונות והתסכולים של האדם באים רק מתוך ראיה מעוותת של המצוי, המדגישה את אשר ברצונה לראות ומעלימה את אשר אינו מתאים לתפיסתה. כדברי ריש לקיש בגמרא (סוטה ג,א): אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות -עכל"ק. כדוגמת בלעם המכשף הרשע, שאינו מסוגל לראות את מה שאתונו רואה, (במ' כב,כג) "ויך בלעם את האתון"; ומיד, בדיעבד, המלאך מופיע לפניו בגלוי ופותר לו את החידה: (במ' כב,לב) "הנה אנכי יצאתי לשטן", ואתה התנהגת בטיפשות, כי פשוט לא ראית, כי סתמת את הכלים אשר נועדו להראותך את האמת.
ישנם שני מכשולים העומדים בדרכך לתיקון הנאה לך. הראשון, "פן תשכח את הדרים אשר ראו עיניך" = 2388, (שמ' כו,ל) "את המשכן כמשפטו אשר הראית": לא אשר ראית אלא אשר הראית, כי מתוכך, מהחרות בקורות לבך, התגלה הנראה, שעליך להימנע בכל דרך מלשכוח, כי דרכו מתגשמת הבטחת השלום בה [שה"ש ח,ג] "שמאלו תחת ראשי, וימינו תחבקני": ראשי נשען על הדין האלוהי, וחסד עליון מחבק ועוטף אותי תמיד.
המכשול השני מתיחס למקור הראיה שבמכשול הראשון, זאת אומרת שקשור ישירות לחרות בלב, לתודעה העצמית העמוקה, שאותה יראו עיניך כבי' להורות הלכה למעשה. "ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך" = 670, שלא יישכח ממך שעליך לבנות (ש"ב ז,ז) "בית ארזים" (הרי הוא כינוי לבית המקדש המתיחס דוקא לטירחת בנייתו); וכן, שלא יישכח ממך אף לרגע (ברא' לג,יא) "כי חנני א-להים וכי יש לי כל", כי רק קטני אמונה ("קטני אמנה" בלשון הגמרא, ומסביר רש"י שהם אלו שעל אף שיש להם היום את פרנסת היום, דואגים למחר) יתקשו לראות שמחסדי שמים נזונים, ובכל רגע נתון יש להם את כל צרכם (אף אם לא כל יהבם); ועוד (תהי' נה,טו) "נמתיק סוד" כפשוטו. ואז הנוסחה לודא שלא ניכשל לעולם, בדברי הנביא: (יח' ג,י) "קח בלבבך ובאזניך שמע" והקשב אל מה שבלבך, ותזכה להיכנות מן השמים (שה"ש ב,יד) "יונתי בחגוי הסלע", נשמה טהורה ממעל המתקנת באהבה טהורה כאן מטה.
בסוף, אין סוף. כי תכלית כל התהליך היא למסור הלאה, להרבות באורות להשיג דור חדש טוב מאתנו, קרוב מאתנו, מזוכך מאתנו. "והודעתם לבניך ולבני בניך" = 823, (ברא' כד,ס) "ויירש זרעך", (במ' טו,מ) "למען תזכרו" ותפעילו בחייכם את "אור התורה" המתבטא בצירופי "אותיות" (כדברי רב בגמרא ברכות נה,א: יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ) שאתה לומד מהם (דב' ל,כ) "לשמע בקלו ולדבקה בו, כי הוא חייך"; ואם תזכה, ממילא (תהי' צא,י) "לא תאנה אליך רעה" כי אתה מבוני בית ארזים, מזוכרי המשכן ועבודתו, ותהיה אתה וביתך תמיד בטוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה