יום חמישי, 3 ביולי 2014

בלק עליה ו

 בלק עליה ו, יסוד בשבוע. במ' כד,יא - דברי בלק מלא מואב אל בלעם: "ועתה ברח לך אל מקומך; אמרתי כבד אכבדך, והנה מנעך י-הוה מכבוד".
יש משהו עקום, משהו לא ממש בסדר, באימרה "ברח לך אל מקומך", ולא חשוב מי יאמר אותה למי. אם אל מקומך תלך, למה לך לברוח? למקום שלך, של עצמך, עולים, מגיעים, באים; בטוח, לא "בורחים" אליו, אלא אם אתה נבזה מטבעך, כמו בלעם, או אם פשוט לא זכית לראות שמקומך יאה לך ואתה יאה למקומך וכאילו אתה חיב לבקש רשות וסליחה מכל יתר העולם על זה שאתה מעז לפתוח את הדלת ולהיכנס הביתה. איכשהו, זה שהפקודה "ברח לך אל מקומך" שוה בערכה 978 לשמו של "בנימין זאב הרצל" מזכיר לי את המום מלידה של הציונות החילונית, עליה השלום. לא נאמר "הבה נחזור לארצנו ונזכה לגאולה שלמה", אלא נאמר "ברח לך אל מקומך" סתם לפני שיתעוררו לתפוס אותך. ואולם נבנה על זה בנין שלם של טקטיקה, אבן היסוד פשוט עדורת כל יופי, וכוחה ממשיך לשמש לכל מיני תאוות ירודות של דוברי גדולות העושים בקטנוניות אך לעצמם.
"ועתה ברח לך אל מקומך" מוסיף לאמור את החיפזון: הזמן לקיים את הנדרש הוא דוקא עתה. ונשקיף בתועלת לדחיפות מתוך הערך 978 של המשפט, הרומז לכתוב (מ"ב יט,יט) "וידעו כל ממלכות הארץ", וכן ביתר דיוק, (ישע' יט,כא) "וידעו מצרים את י-הוה ביום ההוא". מועד מסוים ההכי טוב לכך שהנס יפורסם וישפיע סביב ויעורר לאמונה ולתשובה, הוא העת הנכונה לכל נס גלוי אף אם הוא נס פרטי, אשר יקבל ערך נוסף אדיר לטובת הכלל. 
 "אמרתי כבד אכבדך" שוה 724. מצד אחד, צריך עז, אף עזות פנים בקדושה, כדי להיות זכאים לכבוד, כדוגמת המוכח אצל גדול הנביאים (שמ' ג,יג): ויאמר משה אל הא-להים", השוה 724. ושוב, פעמיים לשון כבוד, אחד כנגד (שמ' יא,ה) "ומת כל בכור"  ואחד כנגד הנאמר בהמשך לישראל (שמ' יב,יג)  "ופסחתי עלכם", שניהם בערך 724, (מש' טז,ז) "ברצות י-הוה ".
ואז, סיפור החוזר כל הזמן, לרוב בתור מחדל, כאשר תיקונו פשוט ביותר, ומדהים שכמעט ואין נראה מבחין בו. "והנה מנעך י-הוה מכבוד", מנעך ה' מהכבוד של הבלתי ראוים, מניעה שהיא בעצם בחינת סור מרע (וכבוד גדול בפני עצמה, כי נובעת ישירות מאת ה'), ורק אז, באותו ערך 344, (דב' טו,י) "יברכך י-הוה א-להיך", בחינת ועשה טוב. וזה לא יפעל חלקית ולא למפרע, אלא שלסור מרע הוא תנאי לזכות באמת בטוב. הציור חוזר על עצמו אם מתעלים מעל למקרה הנדון אל מצב יותר כללי: "מנעך י-הוה מכבוד"  שוה 278, כמו(תהי' לא,טז) "הצילני מיד אויבי" בחינת סור מרע (כי אין אויב כל כך מסוכן כמו היצר הרע שבקרבי) ואז (תהי' קיט,קכד) "וחקיך למדני", לעשות (קוה' ז,כו) "טוב לפני הא-להים". "לפני הא-להים", 261, דוקא, כמנין (ברא' יח,ז) "וימהר" כי אין דחוף מהתיקון הזה, כמנין (שמ' ח,טו) "אצבע א-להים הוא", להורות לך את הדרך.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה