יום ראשון, 13 ביולי 2014

מטות, עליה ב, גבורה בשבוע

מטות, עליה ב, גבורה בשבוע. במ' לא,ב: "נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים, אחר תאסף אל עמיך".
משה רבנו מקבל מה' משימה אחרונה ע"פ הארץ: הוא צריך לנקום את נקמת בני ישראל מאת המדינים, אשר זממו להרגם, ובעצת בלעם הזנו אותם אחרי אליליהם, וזה גרם צרה גדולה לישראל. 
משה רבנו, המנהיג, נחשב נשמה כוללת של כל עם ישראל. על כן, הוא נענש עליהם, ולא יכנס אל הארץ. המנהיג נחשב תמיד נשמה כוללת: הוא הפרנס של העם כי דרכו זוכים לגורלם, ומהעם יתפרנס ואותו ישפוט. על כן, במקרה הזה, "מאת המדינים", בערכו 600, מתפרש (שופ' יא,כה) "מבלק בן צפור", הוא מלכם. הנקמה היא נקמת ישראל, והשליחות אליה היא מה' נגד קהל (ישע' נא,כ) "המלאים חמת י-הוה", אשר ידין אותם בדברים המהוים (מש' ח,ו) "מישרים" לעולם. ה' מטיל על משה לנקום נקמת ישראל במדינים; אך אפשר לטעון שאין לישראל מה לנקום מאז שהוא נאחז בפיתיון להפר את דבר ה'. ובכן, הנקמה על הרשעות של מדין שבאה בביטוי להכשיל את ישראל, היא באמת מאת ה'.  
רק נותר לו לנקום נקמת ישראל מאת מדין, "אחר תאסף אל עמיך" השוה 921 כהמשך הסיפור אשר משה אינו רשאי להנהיג (במ' י,ט): "וכי תבאו מלחמה בארצכם"; כי הוא יאסף דוקא "אל עמיך", השוה 171 כמו (יח' מד,ד) "אל פני", אל פני ה' ממש. שלוש כפרות דורש עוון הזנות של ישראל: המגפה שהיתה בעם, הנקמה במדין, והיעדר הזכות בעם לכך שמשה יכניסם אל הארץ, כי בחייו יכפר על כל העם. ובכל זאת, ירמוז לו ה' "אל פני", אל ההכי גבוה תזכה בעולם העליון בזכות חייך. לכל קילקול, הרי, יש השפעה ותיקון אל בפנים, אל החוץ, ולמרומים; ומשה הוא המשפיע בחינת משיח בכל דור.






אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה