יום שבת, 12 ביולי 2014

מטות עליה א, חסד בשבוע

מטות עליה א, חסד בשבוע. במ' ל,ג: "איש כי ידר נדר לי-הוה או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו, לא יחל דברו; ככל היצא מפיו יעשה".
הפסוק שלנו עוסק בי שנודר או נשבע, בפיו, מה דין דבריו בתכלית המעשה. הפלא ופלא, המספרים קמים לעזרנו, לפרש את הנאמר בשכל ישר.
איש, "כי ידר נדר לי-הוה או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו" שוה בגימטריה 2403 . התורה מציירת בפני האדם את כל מתקון החיבורים והניתוקים שעליו להפעיל כדי לזכות בתיקון שלם. ומה לאדם להוסיף על עצמו מטלות טרם יצליח להשלים עם האלו שבורא עולם פקד עליו לזכות בשלום בחייו? בערך 2403, מזכיר לנו המלך דוד [תהי' לד,יד]: "נצר לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה"; לאחר שתזכה לכך, כבי' נתפנה לדבר על מה עוד, שמחוץ לרשימה, תקבל על עצמך על דעת עצמך. וכן, באותו ערך, [ויק' כ,ז] "והתקדשתם והייתם קדשים, כי אני י-הוה א-להיכם", וקדושה היא לשון פרישות: להתקדש במצווה עלינו, ולהתקדש, לפרוש, מהפיתוי להגזים אפילו במה שנראה לכאורה כקדושה, כי נסתכן שם בפורענות חדשה המתחילה מהמיסכנות עליה למדנו לאחרונה.
אותו איש אשר ידור או ישבע, "לא יחל דברו", אשר בערכו 291 מצביע על "ארץ" וגם על "רוממה", גם על הגשמיות וגם על הרוחניות (הרי ימין ה' עושה חיל ע"פ הארץ, ימין ה' רוממה בשמים); ולא רק זאת אלא גם "ככל היצא מפיו יעשה" (השוה בערכו 697 ל-"זקן, זה שקנה חכמה", והמשכיל יבין). 
מה ישר ופשוט ונפלא: דיבור, מלשון דבר: גם הנאמר, גם השתקפותו בעולם המגושם. word & thing. ובכך, ראשית כל, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, כי אין מילה שתתפוגג עם הרוח אלא שבתולדות כל דיבור צפוי אתה להתמודד. מתוך התודעה הברורה הזאת, תזכה להיות קדוש, גם כלפי הארץ, גם כלפי שמים. וזאת מכיון שאין התבטאות נעלית יותר בידיך מאשר הדיבור בו תברא ובו חלילה תהרוס; ואין מנוס: ככל היוצא מפיך, הן תעשה, הן על כרחך ייעשה, הן תצטרך לכפר בהמשך הדרך.














אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה