יום שישי, 11 ביולי 2014

פינחס, עליה ז

פינחס עליה ז, שבת קודש, מלכות בשבוע. במ' ל,א: "ויאמר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה י-הוה את משה".
משה רבנו הוא בחינת משיח, בחינת מלך. ומלך יהודי אינו רודן ופריץ וגאוותן ונהנתן וצמא להון ושליטה ואינו שבע, כדוגמת מלכי אומות העולם לרוב. מלך יהודי, משיח ישראל, מושל בעמנו, צפוי להיות לפני כל איש תמים, כלי מושלם לגילוי אלוקות בצורה של צדק, רווחה, שלום ושלוה ואחדות ורעות השורים על ממלכתו ("צפוי להיות", דהיינו שחיב לעבוד על זה באופן מבוקר כל יום מימיו). מטבע תפקידו, הוא שליט על ההכי רוחני בעולם הגשמי, מתוך השפעה הדדית צמודה בהכי קרוב לגשמיות שבעולם הרוח. והנה ערכו באמת: "ויאמר משה אל בני ישראל" שוה בגימטריה 1236 , בדיוק כמו (דב' יט,י) "אשר י-הוה א-להיך נתן לך נחלה". הוי' אומר: דוקא מה שמשה רבנו אומר אל בני ישראל, שם באמת עיקר ומהות הנחלה אשר קבלנו מבורא עולם. מתוך כל הפעלים הקשורים להתבטאות בקול, דוקא אמירה, היא יוצרת מציאות, כדוגמת "ויאמר א-להים" ואז "ויהי". כל מה שמשה יאמר לבני ישראל מיועד ליצור בעם ישראל את התודעה הנכונה, את התדר הקוגניטיבי המתאים לעבודת הגאולה, זו הנחלה המוצאת ביטוי גם בארציות בישוב ישראל בארצו, גם ברוחניות המשפיעה לשלום מתוך שלום.
משה אמר לעם ישראל "ככל אשר צוה י-הוה את משה" = 1444 , בהם האחיזה באמת מתוך אהבה כנאמר (תהי' קיט,קסג) "תורתך אהבתי", בהם הפתח שאהבה זו פורשת לחווה אותה בשלמות, מתוכו החיים הגשמיים נפעלים אך בנס גלוי, בבחינת (עזרא ט,טו) "ולחם משמים נתתה להם".
דיוק הנאמר על ידי משה לבני ישראל הוא ככל אשר "צוה י-הוה את משה" = 873. ומה צוה ה' את משה? באותו ערך, (מ"ב ו,כג) "לבוא בארץ ישראל". כדי לקבל נחלה, לא באים "אל" ארץ ישראל (שלב אליו משה עצמו אינו מגיע בינתיים), אלא שבאים "בה", עם בחינות ותכונות ארץ ישראל חרותות בלב לבל נסטה מהן ימין ושמאל. הזכות להתנחל בארץ, בכל נקודה בארץ, כרוך בלהיות אותם להם היא הובטחה נחלה, בחינת כנסת ישראל, בחינת ממלכת כהנים לכל האומות וגוי קדוש ופרוש, אור לגוים מתוך אשר שומרים דרך ה' לעשות צדקה ומשפט.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה