פינחס, עליה ו, יסוד בשבוע

פינחס עליה ו, יסוד בשבוע. במ' כח,כה: "וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם; כל מלאכת עבדה לא תעשו".

מה מיוחד ביום השביעי? הוא היום בו יאמר על ה' (ברא' מב,כה) "ויעש להם" ( = 461 = וביום השביעי), לשומרי השביעי אשר בו כל מלאכת עבודה לא יעשו, כי העבודה תיעשה למענם. ולמה "וביום" במקום "ביום"? מה עושה כאן "ו" החיבור? באה לרמוז שהפתח לנס נעול עד שיהיה יום שהוא שביעי לששת ימי מעשה: מעשה התיקון מזכה למנוחה מתוקנת.

אותו יום שביעי בבחינת "מקרא קדש", אשר מתפרש ומתבאר בערכו 745 , כמנין [מ"ב כא,י] "וידבר י-הוה ביד עבדיו הנביאים לאמר", ואז "יהיה לכם" בערך 120 השוה "לכלם", לכולם. ה' מדבר, דוקא בבחינת יום השביעי, ביד עבדיו הנביאים שהמחושים שלהם נפתחים, אך ברור מלכתחילה שדיבורו מכוון לכולם, להיטיב עם כל בריותיו. מקרא קודש יהיה לכם, לכולכם. שמירת המכונה "מקרא קדש" מקנה גם גילוי של ההשגחה הפרטית, בבחי' (שופ' ו,כג) "ויאמר לו י-הוה שלום לך", בערך 745, לבטא פקודה של שלום לך מאת ה'; ואז "יהיה לכם" רומז עוד פעם ל-"בני נח" =120: בברור רב, מכוון לכל האנושות.

באותו יום, "כל מלאכת עבדה לא תעשו". כל מה? "מלאכת עבודה" שוה 572 כמו "מסכנת", מיסכנות, עליה כתוב (דב' ח,ט) כי לא במסכנת תאכל בה (בארץ הקודש) לחם, שרק מתוך שמחה נשגשג באושר בארץ ישראל היהודים, ועל פני כל הארץ העמים בכלל. אז, "כל מסכנת", כל דבר במיסכנות לא תעשו כי אם תעשו רק בשמחה; ובקריאה נוספת, "מלאכת עבודה" שוה גם לכתוב "והיו לבשר אחד", הכי מאוחדים שיש, ואז, "לא תעשו" = 807 = (ויק' כה,יט) "וישבתם לבטח" בשלום ובשלוה, כי אתם באמת ביחד, בערבות, בהתמסרות, בהתמזגות אל תוך קהל המהוה כלי לקדושה, (דב' ה,כ) "כי ידבר א-להים את האדם וחי" (גם במנין 807), כי סוד קבלת שפע נעלה משמים (כמו המן שקבל דור המדבר, וכל הישועות הגדולות לאורך הדורות) הוא בביחד, בלב אחד, כאיש אחד, סוללים את הדרך לגאולה.