הרבה פירושים טוענים שבאמת קורח לא התכוון לרעה, אלא אך לקדושה. וטוענים שגורלו יומתק לגמרי לאחרית הימים. והנה ניתנו בידינו כלים לעבור על כל מהלך מחלוקתו, להבין במה הוא טעה ולהמתיק את הטעות שלו בנוכח, בחיינו ממש. על דרך הכנעה-הבדלה-המתקה כתיקון הבעל שם טוב, נראה ברגע הקריטי, בדיוק לפני התבערה, מה באמת היה בלבו.
פותח הפסוק שלנו ואומר: "ויקהל עליהם קרח". מספר המידרש איך קורח יצא כעסקן בן ימינו לעשות "קמפיין בחירות" בעם, ואפילו פיתה אותם ברכושו האדיר, הרי היה ברשותו לפחות אחד מהאוצרות שצבר יוסף הצדיק. אבל היה לקורח גם מה לומר, מה לטעון. הרי לא מזמן היינו למרגלות הר סיני וקבלנו תורה, המקנה לנו "חרות" = 614 = "ויקהל עליהם קרח", מהסוג ההכי נעלה. והחרות עומדת על תיקון המוחין: "חכמה בינה דעת" = 614, וכל מי שזכה בכזה תיקון מסתגל לפקודה לאהוב את ה' "בכל לבבך ובכל נפשך" = 614. קורח טוען "כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם י-הוה" ( = 1208 = [ברא' לט,טז] "ותנח בגדו אצלה עד־בוא אדניו אל־ביתו", דוגמת הקדושה של יוסף), "ומדוע תתנשאו על קהל י-הוה" ( = 1544 = [תהי' כד,א] "לדוד מזמור ליהוה הארץ ומלואה תבל וישבי בה"), ואם לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה וכל העם קדושים בעלי חרות החיים את התורה בכל לבם ונפשם, למה להם לשים בידי משחפחתכם (מכוון למשה ואהרן) את כל כלי השררה עלינו? הנסיון להפוך את המצוי על בוריו מורה על הודאה על המצוי כפי שהוא, המכונה בשם הכנעה בתיקון הבעש"ט.
ואז, בהמשך הפסוק, נכנסים לשלב הבירור וההבדלה. את מי ולאן הוא הקהיל? "את כל העדה, אל פתח אהל מועד" = 1210; בפרשת שלח לך ראינו את הפקודה של משה למרגלים "ולקחתם מפרי הארץ" = 1210 = "פשט רמז דרש סוד": כל רבדי החכמה שבתורה אשר רק האויר של ארץ ישראל מאפשר לאדם להשיגם בשלום. אז כל העדה כאחד מסוגלים לפרד"ס לדבריו, מסוגלים לקחת מפרי הארץ. הוא חותר להנהגה אחרת, אשר תשיג מחילה ותמתיק את הגזרות הקשות, ויביא את עם ישראל לאלתר לארץ הקודש: באיזשהו אופן, קורח מגיב למעשה המרגלים, טוען שדוקא מתאימה להם הארץ מאוד מאוד, ושההנהגה הנוכחית לא תוכל להביאם אל הגאולה המיוחלת. ומאידך גיסא, 1210 אחר מתריע [ירמ' יג,טו]: "שמעו והאזינו, אל־תגבהו, כי יהוה דבר". ה' הוא אשר בחר במשה ואהרן, ה' הוא אשר גזר שדור יוצאי מצרים לא יכנס לארץ. לא נגד משה שיך לעשות מהפכה, ולאו דוקא מהפכה זה מה שיועיל בפני בורא עולם. לפעמים, נחוץ לדעת לשתוק אפילו שיש לך מה לומר.
שתי כפות למאזניים, ואת ההכרעה אי אפשר לעכב. מסיים הפסוק שלנו, מיד: "וירא כבוד י-הוה אל כל העדה" = 440, לומר לך אשר [מש' כח,כו] "בוטח בלבו הוא כסיל והולך בחכמה הוא ימלט", השוה גם 440. הוה זהיר לא רק במה תאמר, אלא גם איך ומתי ואל מי ובאיזה כלים. על כך, ההמתקה באה בלשון תהילה "אל כל העדה" = 165 = "בעולם הזה", ולסוף המחזה אשר הוא תם = 440 יחיה, ואשר הלך בשרירות לבו בלי לציידו בחכמת אמת, בעולם הזה הוא מת = 440, אפילו אם הוא חי.
הסיכום בא כערך הפסוק כולו, 2264, השוה בדיוק לפסוק המשלים [שופט' ו,כג]: ויאמר לו י-הוה שלום לך, אל־תירא, לא תמות". עוד פעם שלושה שלבים, אשר מי שיתבונן בהם ימצאם מקבילים לשלושת השלבים אשר למדנו בפסוק שלנו, ומתקנים אותם לעתיד לבוא.
Koraj, aliah del lunes - Guevurah en la semana. Bamidbár 16,19: "Y reunió sobre ellos Koraj a toda la congregación hacia la entrada de la Tienda de la Revelación (que hacía las veces de templo), y se vio el Honor de Hashém sobre toda la congregación".
Numerosas exégesis argumentan que en realidad, Koraj no tuvo mala intención, sino que desde su punto de vista, actuó en aras de la sacralidad. Y argumentan que su destino fatal se endulzará por completo al fin de estos días. Y he aquí que aparecen en nuestras manos herramientas para revisar la intimidad de su polémica, comprender en qué erró, y enmendar su error en presente, en nuestras propias vidas. En el camino de Asunción-Discriminación-Endulzamiento (Hajna'ah-Havdalah-Hamtakah) que nos enseñó el Ba'al Shem Tov, atenderemos al momento crítico, justo antes de que el fuego se encendiera.
Comienza diciendo nuestro verso: "Y reunió sobre ellos Koraj" (aclaración necesaria: las traducciones, en este estudio, no son literales ni abarcan todas las opciones, sino que son funcionales al contexto: de entre varias posibilidades, optamos por la que facilitará la comprensión de lo que compartimos). Cuenta el midrásh cómo salió Koraj, como un político de nuestros tiempos, a hacer campaña electoral entre el pueblo, e incluso los sedujo con su enorme riqueza, proveniente de por lo menos uno de los tesoros de Ioséf-José qué él habría hallado. Mas Koraj tenía también qué decir, qué argüir a favor de su revolución. Es que de hecho, no hace mucho tiempo estuvimos a los pies del Monte Sinai y recibimos la Torah que faculta al hombre para el máximo nivel posible de libertad llamado "Jerút", que en su valor numérico 614 equivale a "Y reunió sobre ellos Koraj". Y el Jerút se asienta en la rectificación de la conciencia, de la mente en sus tres grados: "Sabiduría, Entendimiento, Conocimiento" (Jojmah, Binah, Da'at) que por supuesto suman 614, para dotar al hombre de capacidad de amar a Hashém y a todo cuanto de El proviene "con todo tu corazón y toda tu alma" (bejól levavjá ubejól nafshejá), que vale 614. Koraj opina que "toda la congregación son todos sagrados y en su interior está Hashém", y por consiguiente, "¿y por qué se van a encaramar sobre la congregación de Hashém?" (ésto último, de la aliah de ayer, vale 1544, igual que el verso que le responde -Tehilim 24,1-: "Para David cántico, de Hashém la tierra y todo lo que la llena, el mundo y quienes lo pueblan"); y si de Hashém es la tierra y todo lo que la llena y el mundo y quienes lo habitan, y todo el pueblo son sagrados y detentan libertad auténtica y viven la Torah con todo el corazón y toda el alma, entonces: ¿con qué excusa pretende la familia de Mosheh y Aharon detentar todo el poder sobre nosotros? El intento de subvertir completamente la realidad vigente señala que la realidad tal cual es ha sido asumida, y ello es precisamente la etapa de Hajna'ah o asunción, primera en el tikún que estamos aplicando.
Y entonces, en la continuación del verso, ingresamos a la etapa de la clasificación y la discriminación, la Havdalah. ¿A quién y dónde reunió? "A toda la congregación, hacia la entrada del Templo", que tiene valor 1210. En la parashah Shlaj Lejá vimos la orden que dio Mosheh a los espías: "y tomaréis del fruto de la tierra", y sonreimos al comprender que su valor 1210 equivale al de "pshat remez drash sod", los cuatro niveles de codificación de la Torah que reúnen todo el conocimiento, que sólo el aire de la tierra de Israel hace propicios en conjunto armónico a la conciencia; los más maravillosos frutos de la tierra. Al entender de Koraj, toda la congregación están aptos para tomar esos frutos en plenitud, para conquistar el prado de la sabiduría, para poblar la tierra de Israel y desposarla. El quiere una conducción distinta, que obtenga expiación de lo Alto y endulce la amarga sentencia, y traiga al pueblo de Israel de inmediato a su tierra sagrada connatural. De algún modo, Koraj está reaccionando al episodio de los espías, sostiene que la tierra de Israel es perfecta para todos ellos, y que el liderazgo vigente no podrá conducir al pueblo a la redención completa anhelada. Y por otro lado, aparece otro 1210 a advertir (Irmiahu-Jeremías 13,15): "Atended y escuchad, no os pongáis cual si por encima, porque Hashém habló". Es Hashém quien elige a Mosheh y Aharon, es Hashém quien sentencia que la generación que salió de Mitsráim no ingresará a la tierra de Israel. No es contra Mosheh que tiene sentido hacer una revolución, y no es especialmente una revolución lo que nos ayudará en este caso ante Hashém. A veces, es necesario saber callar, aún si tienes qué decir.
Dos platillos tiene la balanza, y no es posible frenar su resolución. Se completa nuestro verso, de inmediato: "Y se vio el Honor de Hashém ante toda la congregación", que en su valor 440 viene a decir que (Mishlei-Proverbios 28,26) "El que se confía a su corazón es necio, y quien va con sabiduría se salvará". Sé cuidadoso no sólo en lo que digas, sino también en cómo y en cuándo y en a quién y en con qué herramientas. Al final de la contienda, quien haya sido inocente ("tam" = 440) ante Hashém vivirá, y quien confió el gobierno a su corazón sin haber grabado en él la Ley, resultará muerto ("met" = 440), aún si sigue vivo.
El resumen se ilumina en el valor numérico del verso entero: 2264, idéntico al de otro verso que completa su sentido (Shoftím-Jueces 6,23): "Y le dijo Hashém shalóm a tí, no temas, no morirás". También aquí tres etapas, que quien medite sobre ellas las hallará paralelas a las que acabamos de revisar en nuestro verso, y verá que son su rectificación para el tiempo por venir, muy pronto, ya, en estos días.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה