Shlaj Lejá, aliah 7 - Maljút en la semana. Bamidbár 15,34: "Y lo pusieron en cuidado, porque no fue explicado qué se le hará".
Y he aquí que un hombre profana el shabát en público. Dicen nuestros sabios que todos tenían claro que su pena sería de muerte, mas no sabían de qué modo había de morir. Y humildemente me parece que no basta con esa explicación, que ha de haber qué más aprender de que lo hayan puesto "en cuidado", bajo vigilancia. Porque aún después de culminado su juicio, aún si una espada afilada se apoya casi ya sobre su cuello, las puertas de la Teshuvah están siempre abiertas; y todo tiempo que su alma alienta en él, la oportunidad de arrepentirse y rectificar y endulzar está en sus manos, y con ella también la de salvar su vida.
Y lo pusieron justamente en un lugar llamado "mishmár" (cuidado), que tiene valor 580, para que pueda reflexionar y llenarse de pavor por lo que hizo, y acaso ello le ayudará a rescatar su vida (hacer "pidión nefesh", que vale también 580).
Y esa es la razón por la que no "fue explicado" ("porásh", que vale 580) qué se le hará. Porque así como podemos endulzar la sentencia de Hashém "os haré" (aliah 4 de nuestra parashah - 14,28) que vale 466, así se endulzará "qué se le hará" que es 466 también, en la sintonía de "Har Moriah" (el monte del Templo) = 466, que es sitio de todo endulzamiento. Como de hecho expresó ya David (Tehilim-Salmos 138,1) "A David, te agradeceré con todo mi corazón; contra E-lohim te cantaré": el verso completo, en su valor 411, equivale a la expresión "iesh meAin", "hay de la nada", creación de algo a partir de nada, ex-nihilo, que aludirá aquí a las fuerzas de Jesed, de amor y piedad que se renuevan justamente a partir de la canción "contra E-lohim" como si fuera, contra el nombre sagrado que gobierna la contrición y la multiplicidad y el rigor mientras eleva gratitud de todo corazón, para llevar al mundo hacia su redención bajo toda circunstancia.
Y con este objeto lo retuvieron "en cuidado", encerrado en este verso las iniciales de cuyas palabras suman 219 como "taharah", "pureza"; sean bendecidos todos los buenos de corazón e intención, para que puedan atraer a la creación entera gueUlah desde la misericordia y la piedad muy pronto ya.
Y he aquí que un hombre profana el shabát en público. Dicen nuestros sabios que todos tenían claro que su pena sería de muerte, mas no sabían de qué modo había de morir. Y humildemente me parece que no basta con esa explicación, que ha de haber qué más aprender de que lo hayan puesto "en cuidado", bajo vigilancia. Porque aún después de culminado su juicio, aún si una espada afilada se apoya casi ya sobre su cuello, las puertas de la Teshuvah están siempre abiertas; y todo tiempo que su alma alienta en él, la oportunidad de arrepentirse y rectificar y endulzar está en sus manos, y con ella también la de salvar su vida.
Y lo pusieron justamente en un lugar llamado "mishmár" (cuidado), que tiene valor 580, para que pueda reflexionar y llenarse de pavor por lo que hizo, y acaso ello le ayudará a rescatar su vida (hacer "pidión nefesh", que vale también 580).
Y esa es la razón por la que no "fue explicado" ("porásh", que vale 580) qué se le hará. Porque así como podemos endulzar la sentencia de Hashém "os haré" (aliah 4 de nuestra parashah - 14,28) que vale 466, así se endulzará "qué se le hará" que es 466 también, en la sintonía de "Har Moriah" (el monte del Templo) = 466, que es sitio de todo endulzamiento. Como de hecho expresó ya David (Tehilim-Salmos 138,1) "A David, te agradeceré con todo mi corazón; contra E-lohim te cantaré": el verso completo, en su valor 411, equivale a la expresión "iesh meAin", "hay de la nada", creación de algo a partir de nada, ex-nihilo, que aludirá aquí a las fuerzas de Jesed, de amor y piedad que se renuevan justamente a partir de la canción "contra E-lohim" como si fuera, contra el nombre sagrado que gobierna la contrición y la multiplicidad y el rigor mientras eleva gratitud de todo corazón, para llevar al mundo hacia su redención bajo toda circunstancia.
Y con este objeto lo retuvieron "en cuidado", encerrado en este verso las iniciales de cuyas palabras suman 219 como "taharah", "pureza"; sean bendecidos todos los buenos de corazón e intención, para que puedan atraer a la creación entera gueUlah desde la misericordia y la piedad muy pronto ya.
שלח לך עליה ז - מלכות בשבוע. במ' טו,לד: ויניחו אתו במשמר, כי לא פרש מה יעשה לו.
והנה איש אחד מחלל שבת בפרהסיא. אומרים חז"ל שידוע היה לכולם אשר דינו למיתה, ורק לא ידעו איזו מיתה לגזור עליו. ונראה לע"ד שלא די בכך, שיש עוד מה לדרוש מכך שהניחו אותו במשמר. כי אפילו שנגזר דינו, אפילו שחרב חדה מונחת כבר כביכול על צוארו, שערי תשובה תמיד פתוחים; וכל עוד נשמתו בו ההזדמנות בידו לחזור בתשובה שלמה ולהציל את נפשו.
ויניחו אותו דוקא במקום המכונה "משמר" = 580, שיזכה להתבונן ולהתמלא חרדה על מה שעשה ואולי זה יועיל לו לפדות את נפשו. כי כל עוד נשמתו בו, "פדיון נפש" = 580 נשיג לו ואסור להתיאש.
וזה למה שלא "פרש" = 580 מה יעשה לו. כי כפי שניתן בידינו להמתיק את דברי ה' באומרו (עליה ד בפרשתנו - במ' יד,כח) "אעשה לכם" = 466, כך יומתק "מה יעשה לו" = 466 = הר מוריה, מקום ההמתקה דוקא. הרי כבר אמר נעים זמירות ישראל [תהי' קלח,א] "לדוד אודך בכל־לבי, נגד אלהים אזמרך" = 580, שמתוך הודיה על הכל מכל הלב יגיע האדם לרשות "נגד אלהים אזמרך" = 411 = "יש מאין" חסדים המתחדשים דוקא מפועלו כבי' נגד השם א-להים הממונה על הצמצום והריבוי והדינים, להביא את העולם לישועה בכל מצב.
ועל זה שהה במשמר, בתוך פסוק שראשי תיבותיו עולים כמנין טהר"ה, כן יחול על כל טובי הלב והכוונה, למשוך לבריאה ישועה ברחמים במהרה ממש כי"ר.
והנה איש אחד מחלל שבת בפרהסיא. אומרים חז"ל שידוע היה לכולם אשר דינו למיתה, ורק לא ידעו איזו מיתה לגזור עליו. ונראה לע"ד שלא די בכך, שיש עוד מה לדרוש מכך שהניחו אותו במשמר. כי אפילו שנגזר דינו, אפילו שחרב חדה מונחת כבר כביכול על צוארו, שערי תשובה תמיד פתוחים; וכל עוד נשמתו בו ההזדמנות בידו לחזור בתשובה שלמה ולהציל את נפשו.
ויניחו אותו דוקא במקום המכונה "משמר" = 580, שיזכה להתבונן ולהתמלא חרדה על מה שעשה ואולי זה יועיל לו לפדות את נפשו. כי כל עוד נשמתו בו, "פדיון נפש" = 580 נשיג לו ואסור להתיאש.
וזה למה שלא "פרש" = 580 מה יעשה לו. כי כפי שניתן בידינו להמתיק את דברי ה' באומרו (עליה ד בפרשתנו - במ' יד,כח) "אעשה לכם" = 466, כך יומתק "מה יעשה לו" = 466 = הר מוריה, מקום ההמתקה דוקא. הרי כבר אמר נעים זמירות ישראל [תהי' קלח,א] "לדוד אודך בכל־לבי, נגד אלהים אזמרך" = 580, שמתוך הודיה על הכל מכל הלב יגיע האדם לרשות "נגד אלהים אזמרך" = 411 = "יש מאין" חסדים המתחדשים דוקא מפועלו כבי' נגד השם א-להים הממונה על הצמצום והריבוי והדינים, להביא את העולם לישועה בכל מצב.
ועל זה שהה במשמר, בתוך פסוק שראשי תיבותיו עולים כמנין טהר"ה, כן יחול על כל טובי הלב והכוונה, למשוך לבריאה ישועה ברחמים במהרה ממש כי"ר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה