חוקת, עליה ד, נצח בשבוע. במ' כ,טו: "וירדו אבתינו מצרימה, ונשב במצרים ימים רבים, וירעו לנו מצרים ולאבתינו".
משה שולח מלאכים למלך אדום, בבקשה להרשות לבני ישראל לעבור דרך ארצו במסעו; ומעניין מה שלח לומר לו, לומר לנו דרכו.
"וירדו אבתינו מצרימה" שוה 1080, ערך מלא רמזים משותפים: 1080 חלקים בשעה, כל אחד עת רצון לכח אחר; כי לרדת מצרימה משמעו להשתעבד לכוחות הטבע, להיכנע להגבלה הנובעת מכך שנס החיים לא יהיה בנגלה אלא בנסתר, וידרוש חכמה ותבונה למלא מקום החיבור הנחלש. "מצרים" מלשון צר, צרה, נטישת כלי שמים שבארץ ישראל, וקבלת כלים של מתחת כיפת השמים. לא נתפלא למצוא אשר (דה"ב כ,ט) "ונזעק אליך מצרתנו" מהוה התשובה הראשונה שלנו לעת הנפילה. משמים, התגובה ברורה: אם נהיה זכאים לכך, (ישע' סו,א) "השמים כסאי והארץ הדם רגלי" וישועה קרובה לבוא כל עוד יהיו בידיכם כלים מתוקנים לקבלה, כי אין גבול למעשה ידיו ית'. יש תועלת לירידה [תהי' קיז,א]: "הללו את י-הוה כל גוים, שבחוהו כל האמים": ככל שעם ישראל ירגיל את בורא העולם בפי בני-האדם, הגאולה תתממש לקדש שם שמים בעולם. כמובן, "ונזעק...", "השמים..." וכן "הללו את...", בערך 1080 שוים.
לכבוד המשימה, "ונשב במצרים ימים רבים" השוה 1092 , בדיוק כמו הכרוז אשר לנו להוכיח בפני מצרים [תהי' לו,ח]: "מה יקר חסדך א-להים, ובני, אדם בצל כנפיך יחסיון", כי אין חסד עוצמתי כחסדים הנובעים ממידת הדין המכונה א-להים, ממנה צל כנפים; ורק זה אשר בחזקתו זכות אבות או קידוש השם גדול יסמוך על היותו (אס' ו,ז) "אשר המלך חפץ ביקרו" (= 1092) ויסתכן להישאר במצרים אף להקים מוקדי השפעה שם לטובה, ימים רבים.
כמה וכמה קמו ועוד קמים צוררי ישראל מבחוץ ומבפנים, שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו. וכל המרבה "לספר ביציאת מצרים" = 1263 = "וירעו לנו מצרים ולאבתינו", הרי נותן בידינו את המפתחות לישועה, הרי זה משובח. חייבים להזכיר לכל דור, לכל אדם, לתודעתנו בכל רגע, אשר הכל בידי שמים, ומה שהיית עד רגע זה ממש אינו מכריע כלום לגבי הנוכח והעתיד, כאשר [עמוס ג,ח] "אריה שאג מי לא יירא, אדנ-י י-הוה דבר מי לא ינבא", השוה 1263 כמובן. אתגר חזק ומדהים בידינו, לנצח את הפיתרון לרעה של פשט הדברים, אף במקצת, להמתיק את הדינים מעצם הויתם, ולהוביל עידן חדש בו את הכל, את הכל ממש, מבינים אך לטובה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה